דינש ד'סוזה
 | |
| דינש ד'סוזה | |
| לידה |
25 באפריל 1961 (בן 65) מומבאי, הודו  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, הודו |
| מקום מגורים |
סן דייגו |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית |
| השקפה דתית |
נצרות |
| ילדים |
Danielle D'Souza Gill |
| פרסים והוקרה |
grand prix d'Enseignement et Liberté (1994) |
|
www | |
  | |
דינֶשׁ ד'סוּזָה (באנגלית: Dinesh D'Souza; נולד ב-25 באפריל 1961) הוא הוגה שמרני אמריקאי ממוצא הודי ומחברם של מספר ספרים העוסקים בחברה, בדת, ובפוליטיקה. מנציגיה הבולטים של הנצרות האוונגלית בארצות הברית.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ד'סוזה נולד במומבי שבהודו להורים קתולים. שם משפחתו הפורטוגזי הוא שריד מתקופת הקולוניאליזם.[1] בשנת 1978 עבר לבית ספר תיכון באריזונה שבארצות הברית במסגרת תוכנית חילופי תלמידים ובהמשך למד בדארטמות' קולג'. כבר בקולג' הצטיין בכישורי הכתיבה והעריכה שלו, ולאחר לימודיו הוסיף לעסוק בעריכה של כתבי עת שמרנים.
בשנת 1988 החל לשמש כיועץ מדיניות לנשיא רונלד רייגן. ד'סוזה היה עמית מחקר במכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד והחל מאוגוסט 2010 שימש כנשיאו של קינגס קולג' בניו יורק. ב-18 אוקטובר 2012 התפטר מתפקידו עם פרסום טענות שקיים יחסים מחוץ לנישואים. ד'סוזה טען שהיה בהליכי גירושים מאשתו שעימה חי בנפרד מזה שנתיים, ולא ידע שהדבר אינו מקובל בקרב נוצרים אוונגליסטים.[2] בריאיון שנתן בשנת 2007, מתח ביקורת על מטיפי דת אך גם על אתאיסטים לוחמניים דוגמת פט קונדל.[3]
ד'סוזה חיבר מספר ספרים רבי מכר זוכי שבחים ומעוררי מחלוקת וביניהם "קץ הגזענות" שבו טען כי גזענות היא תופעה מערבית ייחודית; "חינוך לא-הומני" שבו תלה את משבר החינוך באמנויות הליברליות בעליית אופנת התקינות הפוליטית, וביוגרפיה של רונלד רייגן שבה עמד על הסיבה מדוע אדם "שידע כה מעט, השיג כה הרבה".
ד'סוזה עורר מחלוקת במאמר העוסק בשורשיו התרבותיים של הנשיא ברק אובמה, שפרסם כהקדמה לספר "שורשי זעמו של אובמה" שהתפרסם ב-2010. בספר גורס ד'סוזה כי האידאולוגיה האנטי-קולוניאלית שכביכול ירש מאביו ומאבותיו הרוחניים היא הכוח המניע את הנשיא אובמה, המבקש להביא לצמצום משמעותי של ההשפעה האמריקנית בעולם.[4]
בשנת 2012 עיבד את ספרו לסרט בשם "2016: אמריקה של אובמה" לצד המפיק ג'רי מולן, שהיה לסרט הרווחי ביותר מבין הסרטים השמרניים-פוליטיים שיוצרו בארצות הברית.[5][6]
בשנת 2014 הואשם ד'סוזה בתרומות לא חוקיות לסנאטורים. במהלך המשפט הודה והורשע במימון קמפיינים פוליטיים תחת שם בדוי. הוא ריצה 8 חודשים במרכז כליאה קהילתי, קיבל 5 שנים על תנאי ושילם קנס של $30,000.[7]
בשנת 2018 העניק לו נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, חנינה מלאה.
ספרים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Falwell, Before the Millennium: A Critical Biography, Regnery Publishing, Washington, D.C. 1984, ISBN 0-89526-607-5
- The Catholic Classics, 1986, ISBN 0-87973-545-7
- My Dear Alex: Letters From The KGB (mit Gregory Fossedal), Regnery Publishing, Washington, D.C. 1987, ISBN 0-89526-576-1
- Illiberal Education, 1991, ISBN 0-684-86384-7
- The End of Racism, 1995, ISBN 0-684-82524-4
- Ronald Reagan: How An Ordinary Man Became an Extraordinary Leader, 1997, ISBN 0-684-84823-6
- The Virtue of Prosperity, 2000, ISBN 0-684-86815-6
- What's So Great About America, Regnery Publishing, Washington, D.C. 2002, ISBN 0-89526-153-7
- Letters to a Young Conservative, 2002, ISBN 0-465-01734-7
- The Enemy At Home: The Cultural Left and Its Responsibility for 9/11, 2007, ISBN 0-385-51012-8
- What's So Great About Christianity, Regnery Publishing, Washington, D.C. 2007, ISBN 1-59698-517-8
- The Roots of Obama’s Rage, Regnery Publishing, Washington, D.C. 2010, ISBN 1-59698-625-5
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דינש ד'סוזה (באנגלית)
דינש ד'סוזה, ברשת החברתית פייסבוק
דינש ד'סוזה, ברשת החברתית X (טוויטר)
דינש ד'סוזה, ביישום טלגרם
דינש ד'סוזה, ברשת החברתית אינסטגרם
דינש ד'סוזה, סרטונים בערוץ היוטיוב
דינש ד'סוזה, ברשת החברתית Goodreads- dineshdsouza.com (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Profiles of eminent Goans, past and present (1997), J. Clement Vaz, Concept Publishing Company, ISBN – 9788170226192, p.332
- ↑ Dinesh D'Souza (17 באוקטובר 2012). "'2016: Obama's America' filmmaker - I am not having an affair".
- ↑ http://news.aol.com/newsbloggers/2007/09/26/why-is-this-atheist-so-smug/62
- ↑ אורי הייטנר, הפחד מהציונות של יחימוביץ', באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2012
- ↑ בצמרת שוברי הקופות: סרט נגד ברק אובמה, באתר ynet, 25 באוגוסט 2012
- ↑ NPR staff “Right-Wing Filmmaker: Obama’s An Anti-Colonialist”, 1 September 2012
- ↑ כתבה בניו יורק טיימס
| פרס פטל הזהב לשחקן הגרוע ביותר | ||
|---|---|---|
| 1980–1999 | ניל דיימונד (1980) • קלינטון ספילסבורי (1981) • לורנס אוליבייה (1982) • כריסטופר אטקינס (1983) • סילבסטר סטאלון (1984) • סילבסטר סטאלון (1985) • פרינס (1986) • ביל קוסבי (1987) • סילבסטר סטאלון (1988) • ויליאם שאטנר (1989) • אנדרו דייס קליי (1990) • קווין קוסטנר (1991) • סילבסטר סטאלון (1992) • ברט ריינולדס (1993) • קווין קוסטנר (1994) • פולי שור (1995) • טום ארנולד / פולי שור (1996) • קווין קוסטנר (1997) • ברוס ויליס (1998) • אדם סנדלר (1999) | |
| 2000–2019 | ג'ון טרבולטה (2000) • טום גרין (2001) • רוברטו בניני (2002) • בן אפלק (2003) • ג'ורג' ווקר בוש (2004) • רוב שניידר (2005) • מרלון ויינז ושון ויינז (2006) • אדי מרפי (2007) • מייק מאיירס (2008) • האחים ג'ונאס (ג'ו, קווין, וניק)(2009) • אשטון קוצ'ר (2010) • אדם סנדלר (2011) • אדם סנדלר (2012) • ג'יידן סמית' (2013) • קירק קמרון (2014) • ג'יימי דורנן (2015) • דינש ד'סוזה (2016) • טום קרוז (2017) • דונלד טראמפ (2018) • ג'ון טרבולטה (2019) | |
| 2020–הווה | מייק לינדל (2020/21) • לברון ג'יימס (2021) • ג'ארד לטו (2022) • ג'ון ווייט (2023) • ג'רי סיינפלד (2024) • אייס קיוב (2025) | |
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
|