דיפלומטיה (משחק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיפלומטיה
לוח המשחק
לוח המשחק
כללי
תאריך הוצאה 1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה משחק לוח עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר שחקנים 7-2
פיתוח אלן ב. קאלהאמר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה לאור Waddingtons
Parker Brothers
גילאים 15 ומעלה
זמן למידת המשחק 25 דקות
זמן המשחק שעתיים -16 שעות
מיומנות דיפלומטיה, טקטיקה, אסטרטגיה ומשא ומתן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיפלומטיה הוא משחק מלחמה מבית אבלון היל (Avalon Hill), חברת משחק לוח שנרכשה על ידי הסברו. המשחק מתרחש באירופה של מלחמת העולם הראשונה. שבע מעצמות: אנגליה, רוסיה, צרפת, טורקיה, אוסטרו-הונגריה, גרמניה, ואיטליה נאבקות על השליטה באירופה.

המשחק דורש כישורי דיפלומטיה בנוסף לאסטרטגיה טובה, והכללים הפשוטים לכאורה מאפשרים מספר בלתי מוגבל של אסטרטגיות שהשחקנים יכולים לנקוט, ובגידות ותככים הם דבר שכיח במשחק. מה שמייחד את המשחק להבדיל ממשחקים אחרים דוגמת "סיכון" הוא ששני אלמנטים נפוצים במשחקים מסוג זה, מזל וסבב של תורים, אינם קיימים בו כלל. במקום זאת, המשחק מסתמך בעיקר על האינטראקציה בין השחקנים והיכולת שלהם לפעול בשיתוף פעולה אף שהאינטרס העליון של כולם מנוגד (לנצח אחד את השני).

מטרת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח המשחק הוא למעשה המפה של אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה, כשהיא מחולקת לטריטוריות שמייצגות מדינות, מחוזות וערים חשובות. חלק מהטריטוריות הללו מהוות "מרכזי אספקה" ומאפשרות למחזיקים בהן להגדיל את צבאם. מטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה (מתוך 34 הקיימים על הלוח).

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המשחק כל מעצמה מתחילה עם 3 יחידות צבא שמוצבות בטריטוריות הבית שלה (מלבד רוסיה שמתחילה עם 4). בכל תור השחקנים כותבים את המהלך שלהם (את הפעולה שעושה כל אחד מכליהם). יחידה יכולה לנוע לטריטוריה סמוכה (ובכך היא "כובשת" אותה), או לסייע ליחידה אחרת "לנוע" או "להגן". לאחר הכתיבה, מתבצעים כל המהלכים באופן סימולטני.

כאשר שתי יחידות שונות מנסות לנוע אל אותה טריטוריה, או כאשר יחידה מנסה לנוע לטריטוריה שבה כבר נמצאת יחידה אחרת נוצר קונפליקט ויש לקבוע מי זוכה בטריטוריה. היחידה הזוכה היא זו שקיבלה הכי הרבה סיוע, כאשר שוויון נשבר תמיד לטובת הכוח המגן. לאחר כל שני תורות ("אביב" ו"סתיו") כל שחקן בונה או מפרק יחידות-צבא כך שמספר היחידות הכולל שבצבאו יהיה שווה למספר מרכזי האספקה שבשליטתו.

דוגמה: כדי ששחקן א' יוכל לכבוש את הטריטוריה שמחזיק שחקן ב', נדרש לשחקן א' סיוע. סיוע זה יכול לבוא, למשל, מצד יחידה סמוכה של שחקן ג'. אינטרס של שני השחקנים, שחקן א' ושחקן ב' הוא לשכנע את שחקן ג' לעמוד לצדם. על צד ג' לנהל משא ומתן ולקבוע הסכמים, אם בחשאי ואם בפומבי עם השחקנים ולפעול באפשרות שתקדם אותו במשחק (לדוגמה: התחייבות לתמיכה עתידית בשלב מאוחר יותר במשחק).

במצבים כאלו מתבטאת הדיפלומטיה שעל שמה נקרא המשחק, והשחקנים מסתודדים ביניהם לפני כל תור בניסיון לזכות בשיתוף פעולה מהשחקנים האחרים או לקבל רמזים על מהלכיהם העתידיים על מנת שיוכלו לנצלם לטובתם. בגידות והפרות של הסכמים הם דבר שבשגרה, ועל כן מעבר לחשיבה טקטית נדרשים השחקנים גם לכישורים פסיכולוגים על מנת לקרוא את השחקנים האחרים, ולהעריך את מידת מהימנותם, ובנוסף כישורים רטוריים על מנת לזכות בתמיכתם של השחקנים האחרים.

סיום המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה, ברוב המקרים נגמר המשחק לפני שמטרה זו הושגה, אם מפני שכל המעצמות ששרדו מבוצרות היטב בעמדתן, או מפני שתם הזמן שהוקצב למשחק. במקרה זה נהוג לקבוע שהמשחק מסתיים בתיקו שבו שותפות כל המעצמות ששרדו עד אותו השלב. תיקו של שני שחקנים הוא אירוע נדיר במיוחד (כיוון שאז חלוקת מרכזי האספקה תהיה: 17-17, ו"בגידה" אחת תוביל לניצחון יחיד), ולכן רוב המשחקים מסתיימים בתיקו של שלוש או ארבע מעצמות.

"דיפלומטיה" כמשחק מחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לשחק דיפלומטיה בעזרת משחק הלוח, אך לשם כך ידרשו 7 משתתפים. אפשרות פופולרית מאוד היא משחק באמצעות דואר אלקטרוני, שבו המשתתפים שולחים את הפקודות שלהם להזזת הכוחות למנחה, והמנחה "בונה" את המפה. בשנים האחרונות נוספו אפשרויות לשחק באמצעות האינטרנט שלא בשימוש דואר אלקטרוני.

כמו כן, אפשר לשחק פנים-אל-פנים בטורנירים בארץ ובעולם ובמשחקים פרטיים שמאורגנים על ידי קהילת הדיפלומטיה הישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]