דיפנהידראמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיפנהידראמין
2-(diphenylmethoxy)-N,N-dimethylethanamine
שמות מסחריים בישראל
ברונכו D, ברונכולט פלוס, דקסמול PM, אופטריל, אקמול לילה ועוד
נתונים כימיים
כתיב כימי C17H21NO 
מסה מולרית 255.355 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
הפרשה 6% דרך שתן, 94% דרך צואה
בטיחות
מעמד חוקי Over-the-counter
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון A (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 58-73-1
PubChem 3100
ChemSpider 2989
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיפנהידרמין הוא נוגד היסטמינים המשמש בעיקר לטיפול באלרגיות. כמו כן הוא משמש לטיפול בנדודי שינה, סימפטומים של הצטננות, רעד בפרקיגסון ובחילות. הוא ניתן לנטילה דרך הפה, בהזרקה לתוך הווריד, והזרקה לתוך השריר. אפקט מקסימלי הוא בדרך כלל שעתיים לאחר נטילה, וההשפעה יכולה להימשך עד שבע שעות.[1]

תופעות לוואי נפוצות כוללות ישנוניות, קואורדינציה לקויה, וקלקול קיבה. השימוש בו אינו מומלץ לתינוקות. אין סיכוי לנזק בנטילה במהלך ההריון, עם זאת, אין להשתמש במהלך הנקה.[2] דיפנהידרמין הוא נוגד היסטמינים דור ראשון מסוג H1 ועובד על ידי חסימת השפעות מסוימות של היסטמינים.

דיפנהידרמין נוצר על ידי גורג ריויצאל ונכנס לשימוש מסחרי ב-1946 והוא זמין כתרופה גנרית. מחיר סיטונאי ב-2014 הוא כסנט אמריקאי אחד לכל מנה.

שימוש למטרות הנאה קיים גם הוא, זאת משום שבכמויות גדולות נטילת דיפנהידרמין יכולה לגרום להזיות.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלרגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנהידרמין הוא יעיל בטיפול כנגד אלרגיות.[3]

על ידי הזרקה הוא משמש לעיתים קרובות בנוסף לאפינפרין עבור אנפילקסיס.[4] השימוש בו לצורך זה לא נחקר עד 2007.[5] השימוש בו מומלץ רק לאחר שהסימפטומים החריפים השתפרו.

צורות שונות של דיפנהידרמין זמינות, כולל קרמים, ג'לים, ותרסיסים. אלה משמשים כדי להקל על גירוד, ומונעות תגובות מערכתיות (למשל, נמנום) מאשר נטילה דרך הפה.

הפרעות תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנהידרמין משמש לטיפול במחלת הפרקינסון.[6]

שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל השפעתו המרגיעה, דיפנהידרמין נמכר כעזר נגד לנדודי שינה. דיפנהידרמין יכול לגרום לתלות פסיכולוגית נמוכה.[7] דיפנהידרמין יכול לגרום להרגעה ומשומש גם בתור טיפול בחרדות.[8]

בחילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנהידרמין יש גם יכולת לטיפול נגד בחילות, ובחילות שנגרמות מורטיגו.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיפנהידראמין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Diphenhydramine Hydrochloride". Drugs.com. American Society of Health-System Pharmacists. 6 בספטמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2016. 
  2. ^ "Diphenhydramine Pregnancy and Breastfeeding Warnings". Drugs.com. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2016. 
  3. ^ Banerji, A; Long, AA; Camargo CA, Jr (2007). "Diphenhydramine versus nonsedating antihistamines for acute allergic reactions: a literature review.". Allergy and asthma proceedings : the official journal of regional and state allergy societies 28 (4): 418–26. PMID 17883909. doi:10.2500/aap.2007.28.3015. 
  4. ^ Young WF (2011). "Chapter 11: Shock". CURRENT Diagnosis and Treatment Emergency Medicine,. LANGE CURRENT Series (מהדורה Seventh). McGraw-Hill Professional. ISBN 0-07-170107-9. 
  5. ^ Sheikh, A; ten Broek, Vm; Brown, SG; Simons, FE (24 בינואר 2007). "H1-antihistamines for the treatment of anaphylaxis with and without shock.". The Cochrane database of systematic reviews (1): CD006160. PMID 17253584. doi:10.1002/14651858.CD006160.pub2. 
  6. ^ Aminoff MJ (2012). "Chapter 28. Pharmacologic Management of Parkinsonism & Other Movement Disorders". Basic & Clinical Pharmacology (מהדורה 12th). The McGraw-Hill Companies, Inc.. עמ' 483–500. ISBN 978-0-07-176401-8. 
  7. ^ Kristi Monson; Arthur Schoenstadt (8 בספטמבר 2013). "Benadryl Addiction". eMedTV. 
  8. ^ "Risk of abuse of diphenhydramine in children and adolescents with chronic illnesses". J. Pediatr. 133 (2): 293–5. אוגוסט 1998. PMID 9709726. doi:10.1016/S0022-3476(98)70240-9. 
  9. ^ Zachary Flake; Robert Scalley; Austin Bailey (1 במרץ 2004). "Practical Selection of Antiemetics". 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.