דיר חזירים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
סוג של בניין  |
  | |
.JPG)
דיר חזירים הוא מבנה או מתחם חקלאי המיועד לגידול חזירים, בעיקר לצורכי בשר. בלשון יומיומית ובספרות עברית משמש הביטוי בהשאלה לתיאור מקום מלוכלך, מטונף ומבולגן מאוד, שאינו ראוי למגורי אדם.[1][2]
שימוש מטאפורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי "דיר חזירים" נפוץ בעברית לתיאור חדר מבולגן, דירה מוזנחת או כל סביבה מלוכלכת ומסריחה. הוא מופיע בספרות, בשיח יומיומי, בצה"ל (ככינוי למבנים תת-קרקעיים או מחסנים) ובתקשורת. משמעותו השלילית קשורה הן לתדמית החזיר כחיה "טמאה" בתרבות היהודית והן לתנאי הגידול הטבעיים של דירים, הכוללים ריחות חזקים ופסולת.[2]
מבנה ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיר חזירים מסורתי כולל מכלאות, אבוסים, מערכות ניקוז ותשתיות בסיסיות להאכלה, השקיה והגנה מפני מזג אוויר. במתקנים מודרניים יותר משולבות מערכות אוורור, ריצוף מיוחד (בטון או פלסטיק), תאי היריון או מכלאות קבוצתיות לחזירות הרות, ותאי הנקה לגורים. בחום הישראלי נעשה שימוש בהתזת מים או טפחות להורדת טמפרטורה, אך לעיתים קרובות נוצרים בעיות של ריכוז אמוניה גבוה, זיהום אוויר ותנאי צפיפות.[3]
בישראל פועלים דירים בעיקר ביישובים ערביים-נוצריים בצפון (כגון אעבלין, מעיליא, כפר יאסיף) ובקיבוץ להב בדרום, שם הוקם "מכון מחקר" המאפשר גידול מסחרי תחת פיקוח. הענף כולל כ-120,000 חזירים בכל רגע נתון, המרוכזים בכ-24 דירים.[4]
מכלאת חזירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גידול חזירים באוויר הפתוח מציב קשיים, אך קנה המידה הקטן של המשק המשפחתי אפשר לנהל בעיות אלו. בפרט, חזירים סובלים מ"עקה תרמית" בטמפרטורות גבוהות ואין להם בלוטות זיעה כדי לצנן את עצמם באופן טבעי. כדי להתקרר, חזירים זקוקים לגישה למים או לבור התפלשות, שהוא אזור של בוץ. ללא גישה למים או לבוץ, החזירים נאלצים להתפלש בהפרשותיהם שלהם. בדרך כלל, חזירים נמנעים מהפרשותיהם ואינם עושים את צורכיהם בכל מקום במכלאה, אלא משתמשים בפינה מסוימת כ"שירותים". באופן אידיאלי, בריכת התפלשות מבטון המכילה מים מצננת את החזיר בצורה טובה בהרבה. לחלופין, ניתן לספק לחזירים צל. חזירים ורודים רגישים במיוחד לכוויות שמש.
שלושה חזירים ישנים
חזיר בית ישן בדיר, לצד דלי שיירי מזון
רקע היסטורי ותרבותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזיר אסור באכילה על פי חוקי הכשרות (ויקרא י"א, ז–ח; דברים י"ד, ח), והימנעות ממנו שימשה לאורך ההיסטוריה כסמן זהות יהודית. בחפירות ארכאולוגיות בישראל מהווה היעדר עצמות חזיר סימן מובהק ליישובים יהודיים, לעומת אתרים כנעניים או פגאניים שבהם נמצאו שרידים רבים.[5]
בשנת 1962 חוקקה הכנסת את חוק איסור גידול חזיר, האוסר גידול, החזקה ושחיטה של חזירים ברוב שטחי המדינה (למעט יישובים נוצריים מסוימים). החוק נועד לשמור על אופייה היהודי של המדינה אך אִפשר המשך גידול מוגבל. למרות זאת, התעשייה התקיימה וקיימת, לעיתים תוך עקיפת מגבלות.[6]
תנאי גידול בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיווחים ועדויות מוועדות משרד החקלאות ומארגוני זכויות בעלי חיים מתארים תנאים מאתגרים: צפיפות גבוהה, כליאה בתאי היריון צרים (המגבילים תנועה וקינון), גמילת גורים מוקדמת (23–30 יום), חיתוך זנבות וסירוס ללא הרדמה מלאה, ובעיות חום וזיהום. בחלק מהדירים נצפו אלימות בין חזירים, נשיכות ותסכול סביבתי עקב מחסור בגירויים כמו קש או חומרים לנבירה.[3]
בשנת 2002 מונתה ועדת משרד החקלאות לבחינת תנאי החזקת חזירים. המלצותיה (2003) כללו הגבלות צפיפות, העשרה סביבתית ואיסור הדרגתי על כליאה צרה, אך יישומן היה חלקי. תקנות עדכניות יותר (2014–2015) ניסו לשפר את הרווחה, אך ביקורת נמשכת על תנאים תעשייתיים.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ דיר חזירים פירוש: מילים נרדפות, ביטויים ועוד | מילון אבניאון, באתר www.milononline.net
- 1 2 Abraham Dayan, דיר חזירים, באתר מילון רבבה
- 1 2 3 תעשיית החזירים בישראל: משתגעים בצינוק - אנונימוס לזכויות בעלי חיים, באתר anonymous.org.il
- ↑ משרד החקלאות וביטחון המזון, חזירים, באתר www.gov.il
- ↑ היעדר חזירים: כיצד זיהו ערים ישראליות בעבר?, באתר הידברות, 2 באפריל 2024
- ↑ Knesset Bans Pig-raising in Israel; Farmers Get Year to Sell Stock, Jewish Telegraphic Agency (באנגלית)