די זהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
די זהב (יישוב לשעבר)
די זהב - הכניסה למושב 1973.jpg
הכניסה למושב די זהב, 1973
מדינה ישראלישראל  ישראל
מחוז מרחב שלמה
תאריך ייסוד 13 בספטמבר 1971
סיבת נטישה הסכם השלום בין ישראל ומצרים
תאריך נטישה 1982
קואורדינטות 28°28′53″N 34°29′55″E / 28.48139°N 34.49861°E / 28.48139; 34.49861קואורדינטות: 28°28′53″N 34°29′55″E / 28.48139°N 34.49861°E / 28.48139; 34.49861
אזור זמן UTC +2

די זהב היה מושב שיתופי שעלה לקרקע ב-13 בספטמבר 1971 על ידי גרעין של 13 צעירים ישראלים בחופו המזרחי של חצי האי סיני, 150 ק"מ דרומית לאילת ו-90 ק"מ צפונית לשארם א-שייח', בקרבת מגורי השבטים הבדואים אל-מוזינה וא-תראבין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המושב לקוח מספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (פרק א', פסוק א'). לשם גם דמיון לשם העיר דהב השוכנת בקרבת מקום.

די זהב הוקם על ידי קבוצה של צעירים מקריית מלאכי, ובראשם יגאל אלמגור. אלמגור, שהיה מאז מלחמת ששת הימים איש המנהל האזרחי של מרחב שלמה, שימש כנציג החברה להגנת הטבע וכנציג משרד הביטחון, רקם קשרים עם השבטים הבדואים בסיני וסייע להם כנציג השלטון הישראלי בחיי היומיום. אלמגור התאהב בנוף המדברי וביושבי המדבר, וראה באזור דהב מקום אפשרי להתיישבות חדשה. הוא ארגן סביבו גרעין של כ-15 משפחות צעירות מבני הדור של מה שכונה "ישראל השנייה", שהמשותף לחבריה היה הרצון להתרחק מהמחנק העירוני הנמצא במרכז הארץ והאתגר שבהתיישבות. ד"ר זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל אשר התאהב ביישוב, כינה את החבורה "פנתרי הזהב".

החבורה חיפשה גוף ממסדי שיגבה אותם ויסייע בידיהם לעלות לקרקע. הם נדחו על ידי תנועת המושבים ועל ידי מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, בטענה כי המקום אינו מתאים למשפחות עם ילדים. בחיפושיהם אחר הכרה, התחבר הגרעין לתנועת "העובד הציוני", שאימצה את יישובי התיירות החדשים, מאתר החרמון ועד די זהב. תנועת העובד הציוני השפיעה על ועדת השרים לענייני התיישבות להכיר בדי זהב כבמצפה התיישבותי. היה זה מושג חדש בהתיישבות, שפירושו שנת ניסיון ליישוב, כדי לבחון את יכולתו של היישוב להתפתח. החלטה זו אפשרה לחטיבת ההתיישבות בהסתדרות הציונית להזרים תקציבים לדי זהב לבניית דיור זמני, ציוד לדיג וקידום תוכניות ההתיישבות והפיתוח. במסגרת התוכניות הוקם מועדון צלילה, מועדון שיט, מסעדה, בית מלון ואתרי מחנאות, מרכז דיג וחקלאות ימית, מטעי תמרים ומרכז לסיורי מדבר.

בין המתיישבים החדשים לבדואים המקומיים התפתחו יחסי שכנות טובה, יחסים של כבוד ועזרה הדדית. רוב המתיישבים הצעירים למדו להכיר את הניבים המיוחדים לשבטי סיני ואת אורחות חייהם.[דרוש מקור].

בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, פונה היישוב די זהב מיושביו. בשונה מגורלם של בתי העיר ימית, לא נהרסו המבנים ביישוב, ואת המקום יישבו תושבי סיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]