די לחכימא ברמיזא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא או דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא וּלְשַׁטְיָא בְּכוּרְמֵיזָא הוא ביטוי בשפה הארמית בבלית שנעשה בו שימוש גם בשפה העברית. פירושו המילולי של הביטוי הוא לחכם מספיק רמז ולשוטה אגרוף.[1]

לרוב משתמשים בביטוי בגרסתו המקוצרת די לחכימא ברמיזא או בכתיב וד"ל בראשי תיבות, והוא בא לבטא שימוש ברמז תחת אמירת דברים מפורשים.

מקור ומשמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הביטוי הוא במדרש משלי, הדן בספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו' "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ", ובעקבותיו, בפסוק ט"ו: "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב-נָעַר - שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.". אומר על כך רבי זבידא[2]

הוּא דְּאָמַר מַתְלָא [כפי שאומר הפתגם העממי]: לְחַכִּימָא – בִּרְמִיזָא, וּלְשַׁטְיָא – בְּכוּרְמֵיזָא [לחכם - ברמז; לשוטה - באגרוף]

משמע, לנער החכם יספיק רמז בלבד, ואילו לטיפש יידרש כביכול האגרוף; כל נער יתחנך על פי דרכו, כאמור במשלי.

ובהשאלה: כדי להעביר מסר לחכם מספיק לרמוז והוא מבין, בעוד שהעברת מסר לשוטה, כרוכה בפעולה הרבה יותר מפורשת - במכת אגרוף (כוּרְמֵיזָא). במילים אחרות מה שמבדיל בין החכם לשוטה, היא היכולת של החכם לפענח רמיזות או ניואנסים ולהבין דבר מתוך דבר וכדומה.

שימושים בשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל משמש הביטוי לרמז על דברים נוספים הטמונים בין השורות.

את סיפורו, "נתן בן נתן" חתם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי במשפט: "הקורא בוודאי יבין את סוף פסוק של אותו מכתב, ודי לחכימא...[3]

גיא רולניק מצטט את המולטי-מיליונר, יוסי הולנדר בנושא מתווה הגז: "אין התחייבות לרכוש את רוב השירותים בישראל. נורווגיה, למשל, חייבה רכש מקומי והקימה תעשייה. אני מבקש להדגיש: רכישת כל השירותים והחומרים בחו"ל מאפשרת לחברות הגז לנפח מחירים ולהקטין את תשלומי המס למדינה, ודי לחכימא ברמיזא".[4]

בתגובה לעתירת אם לבג"ץ כנגד בית הדין הרבני שחייב אותה למול את בנה, כתבו הנעתרים: "בעוד שנה־שנתיים ילך הקטין לפעוטון ושם יהיה מוקף בילדים שנימולו, ואין זה סוד כי פעוטות ניחנו בכושר הבחנה בכל עניין חריג, ודי לחכימא."[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם אבן שושן, המילון החדש - מוספים.
  2. ^ מדרש משלי, פרשה כב, דף ח' ע״א ספר משלי כב, ו (בקשר עם פ' טו); מדרש משלי רבתי, פרשה כב, ג ("מַתְלָא אָמְרִין:...")
  3. ^ מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, "נהריים, נתן בן נתן" (פרויקט בן-יהודה)
  4. ^ גיא רולניק, "מולטי־מיליונר, קפיטליסט, מומחה לנפט - ומשוכנע שמתווה הגז הוא אסון", הארץ, 27 ביולי 2015
  5. ^ יאיר אטינגר, "בית הדין הרבני לבג"ץ: האם שלא מלה את בנה תגרום לו 'נזקים נפשיים' ", הארץ, 9 בינואר 2014