דליה אמוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דליה אמוץ
אין תמונה חופשית
לידה 12 באוגוסט 1938
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 1994 (בגיל 56) עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
תחום יצירה צילום
פרסים והוקרה פרס ליאון קונסטנטינר (2000)
פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום (1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דליה אמוץ (12 באוגוסט 1938 - 27 בנובמבר 1994) הייתה צלמת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בקיבוץ גן שמואל, בתם של יפה פלגי ויצחק גלייכר. אביה, יצחק גלייכר, נרצח לפני הולדתה ואימה נישאה מחדש. בשנת 1962 עברה להתגורר בירושלים. היא החלה לעסוק בצילום כאוטודידאקטית, לאחר שנחשפה להדפסת הצילום על ידי חבר הקיבוץ[1].

עיקר תצלומיה של אמוץ עוסקים בתיאור הנוף המקומי. טכניקת הצילום שפיתחה עשתה שימוש באור הטבעי כאמצעי להפשטה של הטבע. בין השנים 1973–1976 הרבתה אמוץ לצלם בגדה המערבית. בשנת 1973 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה, בשם "דיר צמית", שתיארה את הנוף ומבנים פלסטיניים, וזכתה להערכה גדולה. אמוץ צילמה "את הכפרים, הדרכים, השדות, הקוצים והעצים באופן שלא נראה קודם לכן – צרובים, מסונוורים או שחורים, מתבוססים בשחור פחמי, לבן בוהק והרבה אפור, טובלים ב"בורות של אור", כפי שכינתה אותם המשוררת ליאת קפלן, בורות שכמו עומדים על סף בעירה"[2] בין השנים 1977–1978 התגוררה באנגליה, וצילמה שם את הסדרה סטונהדג'. בשנתיים של ניסויים קדחתניים שברה את הרומנטיקה והנשגבות שאיפיינה את השנים הראשונות[3]. בשנת 1985 הפסיקה אמוץ להדפיס את התשלילים שיצרה. בשנת 1987 עברה ניתוח להסרת גידול סרטני, מחלה ממנה נפטרה בשנת 1994. תערוכות היחיד של יצירותיה ממשיכות להיות מוצגות זמן רב לאחר פטירתה.[4]

בשנת 1990 זכתה בפרס אוסקר הנדלר מטעם קיבוץ לוחמי הגטאות. פרס הצילום של מוזיאון ישראל פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום, הוענק לה בשנת 1976, כשחולק לראשונה. בשנת 2000 נערכה במוזיאון תל אביב תערוכה מיצירותיה בשם "ידיעת הארץ השחורה בדרך אל שדות האור" במסגרת זכייתה בפרס ליאון קונסטנטינר.

עבודותיה מצויות באוסף מוזיאון ישראל.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליה, אמוץ, [צילום] / אריאל הירשפלד, [רשימות] / אורי כץ [עריכה], ירושלים בשחור לבן. קרע זיכרון, תל אביב: משכל - ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1997.

דליה אמוץ, ידיעת הארץ השחורה, בדרך לשדות האור. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול קנזדליה אמוץ, אתר הנצחה של קיבוץ גן שמואל, ‏28.11.94
  2. ^ שרה ברייטברג-סמלדליה אמוץ - גילוי מאוחר, מכונת קריאה, בבל, ‏05/09/00
  3. ^ יונתן אמיר, יוצאת אל הנוף, חוזרת אל האדם, מארב, ‏2008-06-01
  4. ^ דליה אמוץ, מרכז המידע לאמנות ישראלית
  5. ^ דליה אמוץ, מוזיאון ישראל
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.