דליה גבריאלי נורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דליה גבריאלי נורי
דליה גבריאלי נורי. 2015.jpg
לידה 20 ביולי 1963 (בת 56)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משפטנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דליה גבריאלי נורי (באנגלית, Dalia Gavriely-Nuri; נולדה ב-20 ביולי 1963) היא חוקרת שיח מלחמה ושלום ותרבות ישראלית, חוקרת במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, פרופסור חבר במכללה האקדמית הדסה ועורכת דין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאלי נורי, נולדה בתל אביב וגדלה בחולון. נינה לד"ר ברוך יואל, יליד סלוניקי, יוון, שנספה באושוויץ, ואנג'לינה, ילידת העיר אנקונה, איטליה, שעלתה לישראל ב-1929 וחייתה בנווה צדק בתל אביב עד מותה ב-1952. נינה לעזיז נחמה, לשעבר נשיא עדת הפרסים בישראל, עלה לישראל מטהרן ב-1917, לאחר הצהרת בלפור, והתיישב בשכונת הבוכרים בירושלים. ממייסדי שכונת "גבעת משה" בתל אביב (כיום מזרח שכונת שפירא) בה חי עד מותו. גבריאלי נורי היא בת דודו של פרופ' תומר אבידור-ריס (Tomer Avidor-Reiss) פרופ' לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטה של טולדו באוהיו, האחראי על גילוי ה- PCL) Proximal centriole-like structure), מבנה חיוני בתהליך התפתחות העובר.[1]

את שירותה הצבאי עשתה גבריאלי נורי כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית. לאחר השרות הצבאי למדה משפטים באוניברסיטה העברית ובמקביל סיימה תואר בספרות עברית. ב-1989 קבלה רישיון לעסוק בעריכת דין, וב-1992 הוסמכה כתובעת עירונית בעיריית חולון. במקביל לעיסוק בעריכת דין המשיכה בלימודי תואר שני בתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן סיימה תואר שני בלימודי ביטחון (בהצטיינות יתירה) באוניברסיטת תל אביב. העבודה 'המלחמה היפה - ייצוגי מלחמה בשיח הישראלי 1967-1973' זכתה בפרס ע"ש יצחק רבין לחקר ישראל לעבודת מסטר מצטיינת, ובציון לשבח מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה. במהלך הלימודים לתואר השתתפה בקורס מערכתי מסכם (קומ"ם) בפו"ם. את עבודת הדוקטורט 'הממד התרבותי של הפתעת מלחמת יום הכיפורים –ייצוגי מלחמה בתרבות הישראלית 1967-1973', כתבה בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב בהנחיית ד"ר אורלי לובין.

ב-2006 הייתה חוקרת אורחת בחוג ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת ברקלי. ב-2008 הייתה חוקרת אורחת באותה אוניברסיטה במחלקה לבלשנות. ב-2006 הצטרפה לצוות ההקמה של החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה. החוג נפתח בשנת 2011 ומאז מלמדת בחוג זה.
מאז שנת 2011 משמשת עמית מחקר במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, ומרבה להרצות באוניברסיטאות באירופה בנושאי מלחמה ושלום. במסגרת זאת זכתה במענק לשיתוף פעולה מחקרי ביחד עם פרופ' תומאס שפר (Thomas Scheffer) מאוניברסיטת הומבולדט בברלין בנושא 'תרבות ושיח המלחמה בישראל ובגרמניה'. שיתוף הפעולה הוביל לחילופי סטודנטים, לסמינרים ולימי עיון שהתקיימו בגרמניה ובישראל. בשנים 2011–2015 הייתה חברת מערכת בכתב העת Critical Discourse Studies. בשנים 1989–1996 עסקה באופן פעיל בעריכת דין וב-1996 יזמה ופתחה את 'פרויקט משפטי מפתח' ללימודי משפטים המיועד לתלמידי חטיבות הביניים. במסגרת זו למדו עורכי דין וסטודנטים למשפטים את יסודות המשפט לאלפי תלמידים בחטיבות הביניים על פי תוכנית שכתבה. בין השנים 1996–1999 שמשה מרצה מתנדבת בבית הספר למשפט צבאי בצריפין. גבריאלי נורי מתגוררת בקריית אונו, נשואה לאריה גבריאלי ואמא לשירה ודן.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידושים מושגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה התרבותית לחקר שיח ביקורתי (Cultural Approach to CDA)- גישה לחקר שיח המתמקדת בפענוח הקודים התרבותיים המובנים בשיח ספציפי. גישה זו פותחה בספר Israeli Peace Discourse – A Cultural Approach to CDA. בשונה מגישת חקר השיח הביקורתי גישה זו רואה בפיתוח שיח פייסני ומאחה שסעים מטרה מרכזית של הניתוח הביקורתי.

הכחדה מטפורית (Metaphorical annihilation)– תיאור אובייקט באמצעות מטפורות המשנות את מהותו הבסיסית. למשל, תיאור 'המלחמה' כספורט, בישול או יצירה מוזיקלית.[2]

הכחדה באמצעות שם (Annihilative naming) – מתן שם לאובייקט באופן המשנה את מהותו הבסיסית. למשל, שמות המבצעים הצבאיים: 'אביב נעורים' ו'קשת בענן'.[3]

זיכרון קוסמופוליטי – עקרון תקשורתי לפיו זיכרונות קיבוציים צריכים להדגיש את המשותף לקהילה האנושית במקום להדגיש את המייחד את קבוצת הלאום. כך למשל, המשפט 'צעד גדול לאנושות' שנאמר בעת כיבוש הירח ב-1969 הוא דרך להבנות זיכרון קוסמופוליטי. לעומת זאת, הצבת דגל ארצות הברית על הירח מדגישה את הזיכרון הלאומי הלעומתי.[4]

מיחזור נרטיבי -- שימוש והטמעה של נרטיבים מתקופות קודמות בשיח הנוכחי. למשל, מוטיב 'הארץ השוממה' היה נפוץ בצילומי הקרן הקיימת לישראל בתחילת המאה העשרים. מוטיב זה שב והופיע בשיח הציבורי והתקשורתי לאחר 1967.

רדוקציה נרטיבית -- צמצום השיח לכדי שלד מצומצם של סיפורים חוזרים. למשל, נושא המעברות בשיח הישראלי מצטמצם לשורת סיפורים חוזרים: הריסוס בדידיטי, ההגעה למעברה באישון לילה, החורף הקשה, ההוויה המיוחדת של החיים במעברה. הרדוקציה הנרטיבית היא צורה של הדרה שיחית משום שהיא מונעת הזדהות, והופכת את הנושא למטושטש וחסר מאפיינים ייחודיים.

הטשטוש הסמנטי שבין מלחמה לשלום-- תופעה לשונית-פוליטית שמטרתה לקרב בין המושגים 'מלחמה' ו'שלום' ולטשטש את האבחנה ביניהם. כך למשל בביטוי: 'השלום ינצח את כל אויבינו' שטבע ראש הממשלה יצחק רבין וכן המשפט שאמר: 'ידינו תהיה מושטת לשלום אך אצבעותינו תהיינה על ההדק', ו'אין שלום בלי דמעות', כמאמרו של ראש הממשלה מנחם בגין.[5]
מיליטריזם מנכס- שימוש ביצירת תרבות או אמנות שמקורם בשדה האזרחי והעתקם אל השדה הצבאי. למשל: השיר 'ירושלים של זהב' שכתבה נעמי שמר לפסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ז (מאי 1967) כשיר על העיר ירושלים, הפך בעקבות מלחמת ששת הימים לשיר ניצחון במלחמה ונוכס על ידי צה"ל ובמיוחד לוחמי ירושלים[6].

כתיבה פובליציסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאלי נורי מפרסמת מעת לעת מאמרי דעה בעיתון הארץ בנושאים המשיקים למחקרה. בין השאר כתבה אודות המעברות, המזרחים, והצעה להכרזה על 'יום השלום'. עד לסגירת המוסף 'תרבות וספרות' של ידיעות אחרונות כתבה בו מאמרי ביקורת, ראיונות ומסות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19293139
  2. ^ The ‘Metaphorical Annihilation’ of the Second Lebanon War (2006) from the Israeli Political Discourse'. Discourse and Society 19 (1) 5-20 (2008).
  3. ^ (2010). Rainbow, Snow, and the Poplar's Song: The 'Annihilative Naming' of Israeli Military Practices. Armed Forces and Society 36 (5) 825-846.
  4. ^ How to Reframe The Past As A Cosmopolitan Past - Israeli Obituaries In Daily Haaretz. Journal of Communication Theory 22: 48–65. (With Einat Lachover). (2012)
  5. ^ 'השלום ינצח את כל אויבינו' – על הטשטוש הסמנטי שבין מלחמה לשלום בשיח הפוליטי. עיונים בשפה וחברה 3 (2): 166-179 (2011).
  6. ^ 'מיליטריזם מנכס' – המקרה של ירושלים של זהב. פוליטיקה 19-25 41-60. (2009)