דלית עופר
 | |
| לידה | 2 במאי 1957 (בת 67) |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| עיסוק | עיתונאית |
| מעסיק | גלגלצ, רדיו ללא הפסקה |
  | |
דלית עופר נולדה ב-2 במאי (1957) היא עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית, לשעבר מנהלת תחנת הרדיו גלגלצ.[1]
זוכת פרס דירקטוריון אקו"ם על פועלה לקידום ושימור הזמר העברי ויוצריו (2020)
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עופר נולדה וגדלה בשכונת נווה שאנן בחיפה. בשנת 1976 התגייסה לחטיבת שריון בסיני ובאוגוסט 1977 הגיעה לגלי צה"ל. תחילה, כמפיקה ביומן החדשות ולימים במגוון תפקידים במסגרת שירות סדיר, שירות קבע וכאזרחית עובדת צה"ל. בשנת 1996 סיימה את לימודי התואר הראשון בניהול ותקשורת, במכללה למנהל בתל אביב ובשנת 2001 סיימה בהצטיינות את לימודי התואר השני בתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים.
מנובמבר 2006 ועד סוף דצמבר 2014, שימשה כמנהלת תחנת הרדיו גלגלצ. בסוף מאי 2015 החליטה לצאת לפרישה מוקדמת ולסיים את שירותה בגלי צה"ל[2]
מ־2016 עד 2020 ערכה את התוכנית "שבת עברית" ברדיו ללא הפסקה.
בשנים 2019-2023 ערכה וניהלה אמנותית את טקסי יום הזיכרון בראשון לציון "במותם ציוו" ששודרו בשידור חי ב"רשת".
בשנת 2022 חזרה לערוך במסגרת התכנית "ארבע אחרי הצהריים" בגלי צה"ל.
גלי צה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "ארבע אחרי הצהריים" תוכנית שעופר ייסדה וערכה לסירוגין עם יורם רותם. התוכנית החלה את שידוריה בשנת 1980. שישה מארזים[3] של אלבום משולש משירי התוכנית יצאו לאור בעריכתם של השניים ונמכרו בכמאה ועשרים אלף עותקים.
- "אחרי המלחמה" - עופר הפיקה את התוכנית, שתיעדה שיחות שקיימה עם יהודה פוליקר ויעקב גלעד, ביחד עם הוריהם ניצולי השואה - ז'אקו פוליקר והלינה בירנבאום. התוכנית שודרה בערב יום השואה, מאי 1986, וזכתה בפרס מפקד גלי צה"ל. בעקבות המפגש המוקלט כתבו פוליקר וגלעד 3 שירים לתוכנית, שהיוו מאוחר יותר את הבסיס לאלבומם "אפר ואבק".
- "המילה האחרונה" - עופר הייתה ממייסדי התכנית והעורכת הראשית של התוכנית מיום עלייתה לשידור (31 באוגוסט 1998) ועד נובמבר 2006. התוכנית, בהגשת אורי אורבך, עירית לינור, ג'קי לוי, אברי גלעד, היוותה לראשונה במה שבה שידרו בצוותא שני אישים המייצגים את שני הצדדים האידאולוגיים בחברה הישראלית - חילוני-דתי או שמאל-ימין, תוך שהם דנים על אירועי היום בשילוב הומור. בין מגישי התוכנית בתקופתה נמנו בין השאר גם גידי גוב, קובי אריאלי, חנוך דאום, נרי ליבנה, גיא מרוז ועוד.
- "זאת המנגינה שלנו" - משדר בן 10 שעות ששודרו במקביל בגל"צ ובגלגלצ לזכרם של 72 חללי מבצע "צוק איתן".
- תוכניות נוספות בעריכתה:"גל עברי" בצה"ל 2; "גל עברי ירוק"; הסדרה "מילים ומנגינות"[4] עם חוה אלברשטיין, מצעדי פזמונים שבועיים ושנתיים, בהם עריכת "מצעד היובל של חיילי צה"ל", בנוסף ערכה יומני חדשות, את תוכניות הרדיו "שעתיים משתיים" ו"נכון לעכשיו" עם רפי רשף.
- ניהול - ניהלה בשתי קדנציות את מחלקת המוזיקה של גלי צה"ל (1986–1991 ו-1993–1998) וכן לקחה חלק בתהליכי המיון והקבלה של המועמדים לשירות בגל"צ.
גלגלצ
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך 8 שנים, מנובמבר 2006 ועד סוף 2014, ניהלה את תחנת הרדיו גלגלצ.[5][6] עופר הכניסה שינויים במאפייני השידור ובין היתר דאגה להרחיב את פּוּל המוזיקה הקיים, להכניס שירים חדשים לרצועת ההשמעה, להגדיל את אחוזי השמעת המוזיקה הישראלית, הרחבת גבולות המיינסטרים, קידום הרוק היהודי, הגדלת שעות שידור "קולות החיילים" ומיקומן בפריים טיים ולמיצוב התחנה כזרוע חינוכית משמעותית במלחמה בתאונות הדרכים.[7]
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגוון תפקידי עריכת תוכן, ניהול אמנותי וייעוץ מוזיקלי בתוכניות שונות:
- 1992-1995 - חברת מערכת וייעוץ מוזיקלי בתוכנית בשידור חי עם דן שילון ("רשת").
- 1996-1997 - עריכת תוכנית המוזיקה "קליפופ" בהנחיית ליאור מילר ("רשת").
- 1996-1998 - ייעוץ מוזיקלי לתוכנית "החרצופים" ("טלעד").
- 2002-2003 - ייעוץ תוכן וייעוץ מוזיקלי לתוכנית "לא נפסיק לשיר" ולתוכנית "כוכב נולד" -עונה א' ("קשת").
- 2003 - עריכת התכנית השבועית "הצנועות והחסודות" (ערוץ "תכלת").
- 2003-2004 - עורכת תוכנית האקטואליה "המטבחון" עם דן שילון ("טלעד").
- 2005 - עורכת "דרך המוזיקה" בהנחיית קובי אוז (ערוץ המוזיקה).
- 2019-2023 - עריכה וניהול אמנותי - משדר "במותם ציוו" - ערב יום הזיכרון באמפי ראשון לציון ששודר בשידור חי ("רשת 13").
- 2023 - ייעוץ מוזיקלי לגרסה הטלוויזיונית של ההסכת "שיר אחד" ("כאן 11").
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1987 - פרס מפקד גלי צה"ל - מקום ראשון בתחום התוכניות לתוכנית "אחרי המלחמה" (עם יהודה פוליקר ויעקב גלעד).
- 1993 - פרס אקו"ם כעורכת השנה למוזיקה קלה, פרס מפקד גלי צה"ל - מקום שני בתחום מסגרות שידור עבור "גל עברי ירוק".
- 1999 - פרס מפקד גלי צה"ל – מקום ראשון בתחום מסגרות שידור עבור עריכת התוכנית "המילה האחרונה".
- 2014 - אלבום פלטינה מרובע על מכירת למעלה מ-100.000 עותקים מ-4 האוספים של "ארבע אחרי הצהריים" בהוצאת NMC (ביחד עם יורם רותם).
- 2015 - צל"ש מפקד גל"צ על עריכת יום השידורים "זאת המנגינה שלנו" ששודר במקביל בגל"צ ובגלגלצ לזכר חללי מבצע "צוק איתן".
- 2020 - פרס מיוחד מטעם דירקטוריון אקו"ם על פועלה לקידום ושימור הזמר העברי ויוצריו.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עופר נשואה לעו"ד אבנר (נרי) ירקוני ולהם בן משותף, בת מנישואיה הראשונים של עופר לצלם מיכה קירשנר, ובן מנישואיו הראשונים של ירקוני. מתגוררת בתל אביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- NRG ברנז'ה, דלית עופר תנהל את גלגל"צ, באתר nrg, 23 באוקטובר 2006
- יובל אביבי ולי-אור אברבך, דלית עופר: "עוד לא קם העיתונאי האמיץ שיגיד 'גלגלצ תחנה מצוינת', פעם הרגשתי שזה כישלון", באתר גלובס, 13 בינואר 2015
- שיר פרידה: גלגלצ וגל"צ נפרדות מדלית עופר, באתר מאקו, 19 ביולי 2015
- שידור הפרידה של דלית עופר(הקישור אינו פעיל), באתר גלי צה"ל
- מגישי "המילה האחרונה" שהואשמו במגמתיות טוענים: "ממילא אין שמאל", באתר נענע 10
- "זאת המנגינה שלנו": פרויקט הנצחה מיוחד של גלי צה"ל וגלגלצ, באתר גלי צה"ל
דלית עופר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רן בוקר, מנהלת גלגלצ דלית עופר עוזבת, באתר ynet, 29 באפריל 2014
- ^ שלכם באהבה - דלית עופר בראיון פרידה, באתר גלי צה"ל
- ^ ארבע אחרי הצהריים, באתר מוזיקה נטו
- ^ מה שקרה מזמן - אהוד מנור וחוה אלברשטיין, באתר soundcloud
- ^ לי-אור אברבך, אחרי 8 שנים: מנהלת גלגלצ דלית עופר פורשת מתפקידה, באתר nrg, 29 באפריל 2014
- ^ לי-אור אברבך, אחרי 8 שנים: מנהלת גלגלצ דלית עופר פורשת מתפקידה, באתר גלובס, 29 באפריל 2014
- ^ מישהו ישמיע אותי?, באתר אקו"ם