דלקת גיד אכילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דלקת גיד אכילס
ציור של דלקת גיד אכילס כאשר החלק המושפע מסומן באדום
ציור של דלקת גיד אכילס כאשר החלק המושפע מסומן באדום
שמות נוספים דלקת גיד אכילס, גידולי אכילס (אכילס טנדינופתיה), אכילס טנוסינוביטיס
שם בלועזית Achilles tendinitis
תחום ראומטולוגיה
סיבות שימוש יתר בגיד[1]
גורמי סיכון טראומה, אורח חיים הכולל אימונים מצומצמים, נעלי עקב גבוה, דלקת מפרקים שיגרונית, תרופות של קינולון או סטרואידים
אבחון מתבסס על סימפטומים ובדיקה גופנית,[2] קרע בגיד אכילס
טיפול מנוחה, קרח, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), פיזיותרפיה[3][1]
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 85115 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 M76.6, M77.9 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דלקת גיד אכילסאנגלית: Achilles tendinitis), הידועה גם בשם גידולי אכילס, היא כאשר גיד אכילס, שנמצא בחלק האחורי של הקרסול, הופך להיות מגורה.[1] התסמינים השכיחים ביותר של הדלקת הם כאב ונפיחות סביב אותו הגיד המושפע.[3] הכאב הוא בדרך כלל הגרוע ביותר בתחילת אימון וחלה ירידה בכאב לאחר מכן.[2] נוקשות הקרסול עשויה להיות נוכחת.[1] ההתפתחות היא בדרך כלל הדרגתית.[3]

זה קורה בדרך כלל כתוצאה משימוש יתר של הגיד במהלך אימונים, כגון ריצה.[1][2] גורמי סיכון אחרים כוללים טראומה גופנית, אורח חיים הכולל מספר אימונים מצומצם, הליכה עם נעלי עקב, דלקת מפרקים שיגרונית, ושימוש בתרופות של קינולון או סטרואידים.[3] האבחנה מבוססת בדרך כלל על תסמינים ובדיקות גופניות.[2]

בעוד מתיחה ותרגילים באימונים על מנת לחזק את שריר הסובך, מומלץ לעיתים קרובות כדי לעזור במניעה, ראיות בתמיכת צעדים אלה טוענות שלא כך הדבר.[4][5][6] הטיפול בדרך כלל כולל מנוחה, קרח, שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים ופיזיותרפיה.[3][1] הגבהת העקב או שימוש במדרסים גם כן עשויה להיות יעילה ושימושית בטיפול.[1][2] כאשר הסימפטומים נמשכים יותר משישה חודשים למרות טיפולים אחרים, ניתן לשקול ניתוח.[1] דלקת גיד אכילס היא מצב רפואי שכיח יחסית.[1]

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים יכולים מגוונים ולהשתנות, מכאב או נפיחות לאזור המקומי של הקרסוליים, או צריבה המקיפה את כל המפרק. במצב זה, הכאב הוא בדרך כלל הגרוע ביותר במהלך ואחרי הפעילות, והגיד והמפרק עלולים להיות נוקשים יותר למחרת, כמו גם נפיחות שיכולה להתפתח ולפגוע בתנועה של הגיד. חולים רבים מדווחים על מצבים מלחיצים בחייהם בקורלציה עם התחלות הכאב העלולות לתרום לתסמינים.

סיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמה של כף הרגל הימנית בהטיה, במצב נייטרלי ובכיפוף של המפרק. הטיה מוגזמת (פרונגציה מוגזמת) מתרחשת כאשר הקרסול מתחיל להסתובב פנימה יותר מ-5 מעלות, כפי שניתן לראות על ידי החצים.

דלקת גיד אכילס היא פגיעה נפוצה, במיוחד בספורט הכרוך בכריעות וקפיצות. זוהי גם תופעת לוואי ידועה של קינולון כמו ציפרופלוקסצין, כמו גם עבור סוגים אחרים של דלקת גידים.[7]

נפיחות באזור שבו נזק זעיר או קרע חלקי ניתן לזהות חזותית או על ידי מגע. תכולת מים מוגברת וקולגן מטריקס לא מאורגן בגידים נגועים עשויים להיות מזוהים על ידי בדיקת אולטרה סאונד רפואית או דימות תהודה מגנטית (MRI).

ניתן לומר כי לדלקת גיד אכילס יש סיבות פיזיולוגיות, מכניות, או חיצוניות (כמו: נעליים או פעילות גופנית). מבחינה פיזיולוגית, גיד אכילס כפוף לאספקת דם ירודה באמצעות נרתיקים סינוביאליים המקיפים אותו. חוסר אספקת דם זו יכולה להוביל הגרעה של סיבי קולגן ודלקת.[8] מתיחות (קשיחות) בשריר הסובך השלש ראשי ("שריר התאומים") ידועה גם כבעלת מעורבות בתהליך התפתחות של דלקת גיד אכילס.[9]

במהלך שלב הדריכה של כף הרגל על הרצפה במחזור הריצה וההליכה, הקרסול והרגליים מבצעות סיבוב טבעי כלפי פנים וחוץ בקירוב ב-5 מעלות.[10] הטיה מופרזת של הרגל (מעל 5 מעלות) הוא סוג של מנגנון מכני שיכול להוביל לדלקת.[9][10]

פציעה משימוש יתר מתייחסת ללחץ חוזר ומתח, אשר סביר להניח שכיח במקרה של אצני סיבולת.[11][12] שימוש יתר הכוונה להגברה של ריצה, קפיצות או התעמלות פליאומטרית (תרגילי התעמלות הכוללים מתיחות וכיווצים מהירים וחוזרים של השרירים לשם חיזוקם) ובכך נוצר מצב של אינטנסיביות בשלב מוקדם מידי. שיקול נוסף יהיה השימוש בנעליים לא הולמות או שחוקות יתר על המידה, אשר חסר בהן התמיכה הנדרשת כדי לשמור על כף הרגל בפרונציה (הטיה) הטבעית/הנורמלית.[12]

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיד אכילס הוא שלוחה של שריר הסובך השלש ראשי(״שריר התאומים״) ומתחבר לעצם העקב. הגיד מאפשר לכף הרגל להתארך (כיפוף) כשהשריר מתכווץ. לגיד אכילס אין אספקת דם טובה או פעילות תאית ולכן ההחלמה עלולה להיות איטית. הגיד מקבל חומרי יסוד ממעטה הגיד או מהרקמה העוטפת אותו. כשהגיד נפגע, תאים ממבנים סמוכים עוברים לגיד על מנת לסייע בריפויו. חלק מהתאים האלו מגיעים מכלי דם הנכנסים לגיד על מנת לספק זרם דם ישיר להגברת ההחלמה. עם כלי הדם מגיעים סיבי עצב. חוקרים שעימם נמנה אלפרדסון וצוותו בשוודיה,[13] מאמינים כי הכאב נובע מסיבי העצב הללו-הם הזריקו אלחוש מקומי מסביב לכלי הדם, וכתוצאה מכך ישנה ירידה משמעותית בכאב הנובע מגיד אכילס.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת בגיד אכילס בדרך כלל מאובחנת מהיסטוריה רפואית או בחינה פיזית של הגיד. דימות רפואי (כדוגמת צילום רנטגן) מראה משקעי הסתיידות בגיד באחז לעצם העקב, בשיעור של 60 אחוזים מהמקרים לערך.[14] דימות תהודה מגנטית יכול לאבחן את מידת הניוון בגיד ועשויים להראות אבחונים שונים כגון ברוסיטיס.[14]

משקעי הסתיידות היוצרים אנטזופיטים (בליטות גרמיות בחיבור גיד או רצועה) בגיד אכילס באחז קלקנאלי (אחז לעצם העקב). גיד אכילס רחב יותר מהרגיל, ולכן עתיד להיות דלקתי יותר.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה זו מראה תרגיל אקסצנטרי הכולל חזרות איטיות של הורדת הגוף על הרגל הפגועה על מנת לחזק את שריר הסובך ושריר הסוליה. ניתן לבצע תרגיל זה עם מעט ציוד ואף ללא ציוד. ניתן להוסיף הגבהה תחת הרגל על מנת להגדיל את טווח התנועה של כף הרגל. בנוסף, ניתן להוסיף משקולות על מנת להגדיל את ההתנגדות.[15]

ביצוע פעילות גופנית עקבית ישפר את הגמישות והחוזק של הגיד, שיסייעו בהתנגדות לכוחות המוחלים עליו.[16] בעוד שמתיחות שרירים לפני תחילת האימון לעיתים קרובות מומלצות, ישנן מעט ראיות התומכות בכך בפועל.[4][5]מניעת הישנות כוללת הרגלי התעמלות מתאימים ונעילת נעליים בעלות עקב נמוך. במקרה של יישור רגל שגוי, ניתן להשתמש במדרסים על מנת למקם את כפות הרגליים כראוי.[16] ניתן להשתמש בהנעלה ייחודית הסופגת זעזועים על מנת להגן על אריכות ימי הגיד.[17] פציעות גיד אכילס יכולות להיות תוצאה של חריגה מיכולת הנשיאה של הגיד, ולכן חשוב להסתגל בהדרגה לאימון, כדוגמת, אדם שבדרך כלל יושב ואינו בכושר או ספורטאי שאינו מתקדם בקצב קבוע.[17] ביצוע תרגילי חיזוק אקסצנטריים של שריר הסובך ושריר הסוליה משפרים את מאמץ המתיחה של הגיד ומאריך את צומת הגיד-שריר, ובכך מופחת כמות המתח שחווה הגיד בזמן תנועות מפרקי הקרסול.[18] שיטת אימון אקסצנטרי זו חשובה במיוחד עבור אנשים עם דלקת גיד אכילס כרונית אשר מסווגת כניוון של סיבי קולגן.[17]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בדרך כלל כולל מנוחה, קרח, שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים ופיזיותרפיה.[1][3] הגבהת העקב או שימוש במדרסים גם כן עשויה להיות יעילה ושימושית בטיפול.[3][2]

  • שגרת אימונים אקסצנטריים תגרום לחיזוק הגיד.

הזרקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מעט סימוכין התומכים בהזרקות כטיפול.

  • זה כולל כוללות זריקות קורטיקו סטרואידים.[1] זריקות אלו יכולות להגדיל את הסיכון לקרע בגיד.[19]
  • הזרקות דם עצמי- התוצאות לא היו מעודדות ביותר, ויש ראיות מועטות לשימושן.[20][21][1]

פרוצדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות מהוססות תומכות בשימוש בטיפול בגלי הלם חוץ גופי.[22]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות של דלקת גיד אכילס משתנה בין גילאים וקבוצות שונים של אנשים. דלקת גיד אכילס נפוצה ביותר בקרב אנשים בגילאי 30-40.[23] רצים בעלי רגישות נוספת,[23] כמו גם משתתפים בספורט וגברים בגילאי 30-39.[24]

גורמי הסיכון כוללים השתתפות בספורט או בפעילות הכוללת ריצה, קפיצה ושינוי מהירות. אף על פי שדלקת גיד אכילס מתבטאת בעיקר אצל רצים, היא יכולה להתבטא גם כן אצל משתתפים בענפי ספורט כדוגמת כדורעף, ריקודים, התעמלות ופעילויות אתלטיות אחרות.[23] גורמי סיכון אחרים כוללים מין, גיל, מתיחות לא תקינות ושימוש יתר.[25] גורם סיכון נוסף הוא כל מצב מולד שבו רגליו של אדם מסתובבות בצורה לא נורמלית, אשר בסיבוב גורם לגפיים התחתונות למתיחת יתר. מצב זה מטיל את הלחץ על גיד אכילס ובסופו של דבר גורם לדלקת בגיד אכילס.[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דלקת גיד אכילס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 "Achilles Tendinitis". OrthoInfo - AAOS. יוני 2010. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2018. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 "Achilles Tendinitis". MSD Manual Professional Edition. מרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2018. 
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hubbard, MJ; Hildebrand, BA; Battafarano, MM; Battafarano, DF (יוני 2018). "Common Soft Tissue Musculoskeletal Pain Disorders.". Primary care 45 (2): 289–303. PMID 29759125. doi:10.1016/j.pop.2018.02.006. 
  4. ^ 1 2 Park, DY; Chou, L (דצמבר 2006). "Stretching for prevention of Achilles tendon injuries: a review of the literature.". Foot & ankle international 27 (12): 1086–95. PMID 17207437. doi:10.1177/107110070602701215. 
  5. ^ 1 2 Peters, JA; Zwerver, J; Diercks, RL; Elferink-Gemser, MT; van den Akker-Scheek, I (מרץ 2016). "Preventive interventions for tendinopathy: A systematic review.". Journal of science and medicine in sport 19 (3): 205–211. PMID 25981200. doi:10.1016/j.jsams.2015.03.008. 
  6. ^ "Achilles tendinitis - Symptoms and causes". Mayo Clinic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2018. 
  7. ^ "FDA orders 'black box' label on some antibiotics". CNN. 8 ביולי 2008. בדיקה אחרונה ב-8 ביולי 2008. 
  8. ^ Fenwick S. A.; Hazleman B. L.; Riley G. P. (2002). "The vasculature and its role in the damaged and healing tendon". Arthritis Research 4 (4): 252–260. 
  9. ^ 1 2 Maffulli N.; Sharma P.; Luscombe K. L. (2004). "Achilles tendinopathy: aetiology and management". Journal of the Royal Society of Medicine 97 (10): 472–476. PMC 1079614. doi:10.1258/jrsm.97.10.472. 
  10. ^ 1 2 Hintermann B., Nigg B. M. (1998). "Pronation in runners". Sports Medicine 26 (3): 169–176. PMID 9802173. doi:10.2165/00007256-199826030-00003. 
  11. ^ Kannus P (1997). "Etiology and pathophysiology of chronic tendon disorders in sports". Scandinavian Journal of Sports Medicine 7 (2): 78–85. 
  12. ^ 1 2 McCrory J. L.; Martin D. F.; Lowery R. B.; Cannon D. W.; Curl W. W.; Read Jr H. M.; Hunter D.M.; Craven T.; Messier S. P. (1999). "Etiologic factors associated with Achilles tendinitis in runners". Medicine and Science in Sports and Exercise 31 (10): 1374–1381. doi:10.1097/00005768-199910000-00003. 
  13. ^ Håkan Alfredson, Lars Ohberg, Sture Forsgren, Is vasculo-neural ingrowth the cause of pain in chronic Achilles tendinosis? An investigation using ultrasonography and colour Doppler, immunohistochemistry, and diagnostic injections, Knee surgery, sports traumatology, arthroscopy: official journal of the ESSKA 11, 2003-9, עמ' 334–338 doi: 10.1007/s00167-003-0391-6
  14. ^ 1 2 Insertional Achilles Tendinitis, www.aofas.org
  15. ^ Floyd, R. T., Manual of structural kinesiology., McGraw-Hill Higher Education, 2009
  16. ^ 1 2 SAGE Journals: Your gateway to world-class journal research, SAGE Journals (באנגלית)
  17. ^ 1 2 3 Ronny Lorentzon, Håkan Alfredson, Chronic Achilles Tendinosis, Sports Medicine 29, 2000-02-01, עמ' 135–146 doi: 10.2165/00007256-200029020-00005
  18. ^ C. Purdam, G. T. Allison, Eccentric loading for Achilles tendinopathy — strengthening or stretching?, British Journal of Sports Medicine 43, 2009-04-01, עמ' 276–279 doi: 10.1136/bjsm.2008.053546
  19. ^ Rebecca S. Kearney, Nick Parsons, David Metcalfe, Matthew L. Costa, Injection therapies for Achilles tendinopathy, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015-05-26, עמ' CD010960 doi: 10.1002/14651858.CD010960.pub2
  20. ^ RJ Kampa, DA Connell, Dennis A Cardone, Limited Evidence Supports the Effectiveness of Autologous Blood Injections for Chronic Tendinopathies, The Journal of Bone and Joint Surgery-American Volume 93, 2011-08, עמ' 1545 doi: 10.2106/jbjs.9316.ebo508
  21. ^ N. Maffulli, J. L. Tol, A. Weir, M. H. Moen, Autologous growth factor injections in chronic tendinopathy: a systematic review, British Medical Bulletin 95, 2010-09-01, עמ' 63–77 doi: 10.1093/bmb/ldq006
  22. ^ Vasileios Korakakis, Rodney Whiteley, Alexander Tzavara, Nikolaos Malliaropoulos, The effectiveness of extracorporeal shockwave therapy in common lower limb conditions: a systematic review including quantification of patient-rated pain reduction, British Journal of Sports Medicine 52, 2018-3, עמ' 387–407 doi: 10.1136/bjsports-2016-097347
  23. ^ 1 2 3 SAGE Journals: Your gateway to world-class journal research, SAGE Journals (באנגלית)
  24. ^ Juhana Leppilahti, Jaakko Puranen, Sakari Orava, Incidence of Achilles tendon rupture, Acta Orthopaedica Scandinavica 67, 1996-01, עמ' 277–279 doi: 10.3109/17453679608994688
  25. ^ 1 2 F. Kainberger, V. Fialka, M. Breitenseher, H. Kritz, [Differential diagnosis of diseases of the Achilles tendon. A clinico-sonographic concept], Der Radiologe 36, 1996-1, עמ' 38–46