דמדומי שחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמדומי שחר
Morgenröte. Gedanken über die moralischen Vorurteile
דמדומי.png
מידע כללי
מאת פרידריך ניטשה
שפת המקור גרמנית
הוצאה
שנת הוצאה 1881
הוצאה בעברית הוצאת שוקן
שנת הוצאה בעברית 1968
מספר עמודים 393
ספר קודם אנושי, אנושי מדי עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר הבא המדע העליז עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001056896, 002018299, 003686375
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דמדומי שחר: מחשבות על הדעות הקדומות שבמוסר הוא ספרו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה שיצא בשנת 1881. הספר מורכב מ-575 אפוריזמים המשתרעים על פני חמישה כרכים.

הספר תורגם לעברית על ידי ישראל אלדד, ויצא יחד עם הספר כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים בהוצאת שוקן בשנת 1968.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה מקטין ניטשה את תפקידו של ההדוניזם כמניע ומדגיש את תפקידה של "תחושת הכח". ניטשה מקדיש חלק נכבד בספרו זה לביקורת על הנצרות ולחשיפת רקבון המוסר הקונבנציונלי של התרבות המערבית עם שקיעת הנצרות.

היחס ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מתבטא ניטשה בכמה מקומות בצורה אוהדת ליהודים. כך למשל בספר השלישי (קטע 205) הוא כותב פסקה ארוכה "על עם ישראל". ציטוטים מתוך הקטע:

משאבי העזר הנפשיים אצל יהודים בני זמנינו הם מעל לכל המשוער; נדירות מכל דרי אירופה יבקשו הם בעת מצוקה להמלט אל כוס השכרה או אל ההתאבדות, [...] בתולדות אבותיו ואבות־אבותיו מצויים לו לכל יהודי מכרות שופעים מעשי־מופת של קור רוח והתמדה מיושבים ביותר במצבי אימה, של הערמה מעודנת ביותר וניצולם של האסון והמקרה; אמיצותם שמתחת לאיצטלא של הכנעה עלובה, גבורת נפשם אשר בבוז לעובדת היותם בזויים [...] אלפיים שנה נהגו בהם מנהג בזיון [...] השפילום והכפישום לתוך פרנסות מלוכלכות יותר—ואמנם, בטיפול אשר כזה הם לא נעשו נקיים יותר . אולם בזויים? הם מעודם לא פסקו לראות עצמם כנועדו לדברים הנעלים ביותר [...] בדרך בה הם מכבדים את אבותיהם ואת ילדיהם, בבינה הטמונה בחיי ונימוסי הנישואים שלהם, מצטיינים הם על פני כל בני אירופה.

והוא מסיים את הקטע:

או אז יחשבו כממציאים ומורי הדרך לבני אירופה. מבלי היות הדבר עוד בגדר פגיעה בכבודם של אלו. וכי לאיזה אפיק זולתי זה ניתן לו, לזרום, לאותו שפע של רשמים אדירים שנצטברו, ואשר ההיסטוריה היהודית ממלאת בם כל בית אב יהודי, אותו שפע של תשוקות ומידות והכרעות והתנזרויות ומאבקים וניצחונות מכל סוג - לאן יישפך כל הזרם האדיר הזה, אם לא באנשי רוח ומעשים גדולים! או אז כאשר היהודים יוכלו להצביע על אבני יקר וכלי זהב שכאלה כמעשה ידיהם, ואשר כמותם לא היו מסוגלים ואינם מסוגלים ליצור עמים אירופיים שנסיונם קצר משל היהודים ולא מעמיק כמוהו, כאשר ישראל ימיר את נקמת כל דורותיו בברכת עד לאירופה: או אז יעלה ויבוא שוב זה היום השביעי בו ישוב וישמח א-להי היהודים הקדום, יוכל להתענג על עצמו, על בריאתו ועל עמו הנבחר -ואף אנו כולנו , הלא נגל ונשמח עמו.

ספר שלישי, עמודים 256-254

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.