שמו העברי של הפרח, במובן Adonis, מיוחס לאליהו ספיר, לאחר שאליעזר בן יהודה, שחידש את הביטוי דמומית, ייחסו ל-Anemone, היא הכלנית[1].
מיני הדמומית גדלים לגובה של 10–40 סנטימטרים, עם עליםנוצתיים. פרחי הדמומית משמשים כצמחי נוי בגינות. מיני דמומית מכילים כימיקלים רעילים, בדומה לאלו שנמצאו במספר רב של נוריתיים.
דמומית השדה - שמו המדעי: Adonis annua (אנ'). בעל עלי כותרת בצבע שני. צמח נוי. צומח באופן טבעי בצפון אפריקה, מערב אסיה, אזור הים התיכון ואירופה. בעל פרחים ועלים רעילים.
דמומית משוננת - שמו המדעי: Adonis dentata Delile. נפוץ בארץ ישראל, צפון אפריקה וספרד[2]. בארץ ישראל צבע הכותרת שלו צהוב-כתום, בשונה משאר מיני הדמומית[3].
"Adonis microcarpa" (אנ'). צומח באופן טבעי במערב אסיה ודרום אירופה, אך הובא גם לאוסטרליה. בעל עלי כותרת אדומים.
"Adonis pyrenaica" (אנ'). מין מאוד נדיר בטבע. צומח באופן טבעי בהרי הפירנאים. צמח נוי. בעל עלי כותרת צהובים.
"Adonis vernalis" (אנ'). צמח נוי. צומח באופן טבעי באזורים נרחבים באירואסיה. פורח באביב (בניגוד לרוב מיני הדמומית), משמש כצמח מרפא, בעיקר למחלות לב. בעל עלי כותרת צהובים.