דמוקרטיה ג'קסונית
דמוקרטיה ג'קסונית היא פילוסופיה פוליטית שהייתה פעילה במאה ה-19 בארצות הברית. הרעיונות היסודיים שלה הגיעו מנשיא ארצות הברית השביעי, אנדרו ג'קסון. הפילוסופיה הזו כוללת מרכיבים של דמוקרטיה שוויונית, מאבק באליטות, הרחבת זכות הבחירה וקידום כוחה של הרשות המבצעת. חסידי הגישה הג'קסונית דרשו שהשופטים יהיו נבחרים ולא ממונים, הם ביססו את ההתפשטות הגאוגרפית האמריקנית על מושג ה"גורל", והשקיעו בשכתוב של חוקות מדינה רבות בארצות הברית.
השינוי המרכזי שהביאה הייתה הרחבת זכות הבחירה, באמצעות ביטול התנאי להחזיק ברכוש. היה זה שינוי משמעותי בפוליטיקה האמריקאית של המאה ה-19, שאיפשר למעמדות נמוכים יותר של גברים לבנים להשתתף בבחירות. התוצאה הייתה עלייה חדה במספר הבוחרים והשפעה ניכרת על מערכת המפלגות, שפנו ישירות לציבור באמצעות תעמולה ועצרות ו"שיטת השלל" (Spoils system). ג'קסון ומפלגתו הדמוקרטית הציגו עצמם כמגני "האדם הפשוט", תוך התנגדות לאליטות הפיננסיות והפוליטיות. אף על פי כן, זכות זו לא הורחבה לנשים אינדיאנים ואפרו-אמריקאים.
תקופת ההשפעה של הפילוסופיה הזו נמשכה בערך מאז הבחירות לנשיאות של ג'קסון ב-1828 ועד העברת חוק קנזס נברסקה ב-1854. היא התפוגגה כאשר השלכות מלחמת האזרחים האמריקנית עיצבו מחדש את הפוליטיקה האמריקאית. תחילת הדרך הייתה כאשר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפלגה ותומכיו של ג'קסון הקימו את המפלגה הדמוקרטית. יריביו הפוליטיים ג'ון קווינסי אדמס והנרי קליי הקימו את המפלגה הלאומית הרפובליקנית, שלאחר מכן התאחדה עם קבוצות פוליטיות אחרות נגד ג'קסון, כדי להקים את המפלגה הוויגית.
יסודות הפילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריון רוברט רמיני, הסביר ב-1999, כי הדמוקרטיה הג'קסונית כרוכה באמונה שהעם הוא ריבון, שרצון העם מוחלט ושהרוב שולט.[1]
ההיסטוריון והמבקר החברתי ארתור מ' שלזינגר הבן טען ב-1945 שהדמוקרטיה הג'קסונית נבנתה על היסודות הבאים:[2]
- הרחבת זכות הבחירה - הג'קסונים האמינו שיש להרחיב את זכויות ההצבעה לכל הגברים הלבנים. עד 1856 בוטלו כל הדרישות לבעלות על רכוש וכמעט כל הדרישות לתשלום מיסים שעמדו כמכשול בפני מצביעים עניים יותר.
- גורל גלוי - אמונה שגורלם של האמריקאים היה ליישב את המערב האמריקאי ולהרחיב את השליטה מהאוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט, וכי המערב צריך להיות מיושב על ידי חקלאים. יריביהם הוויגים התנגדו בדרך כלל לרעיון הגורל ולהתרחבות.
- "שיטת השלל" - מדיניות של מינוי תומכים פוליטיים למשרדים ממשלתיים. ג'קסוניאנים רבים החזיקו בדעה שתחלופה של מינויים פוליטיים בתפקידם היא לא זכות, אלא חובתם של המנצחים. לטענתם, גישה כזו מעודדת השתתפות פוליטית של האדם הפשוט, וגורמת לפוליטיקאי להיות אחראי יותר על השירות הממשלתי שבאחריותו. ג'קסוניאנים גם סברו כי כהונה ארוכה עשויה להשחית, ולכן יש להעביר עובדי מדינה מתפקידם במרווחי זמן קבועים ("ניקוי אורוות").
- קונסטרוקציוניזם קפדני - ג'קסוניאנים העדיפו ממשלה פדרלית בעלת סמכויות מוגבלות. ג'קסון אמר שהוא ישמור מפני "הפרעות לתחום הלגיטימי של ריבונות המדינות", בהתייחסו לוויכוח שפילג את ארצות הברית מאז הקמתה בסוגיית יחסי הכוח בין הממשל הפדרלי ובין ממשלי המדינות. עמדה זו הייתה גם הבסיס להתנגדותם של הג'קסונים לבנק השני של ארצות הברית.
- לסה פר - הג'קסונים העדיפו בדרך כלל גישה חופשית לכלכלה.
- התנגדות לבנקאות - בפרט, הג'קסונים התנגדו למונופולים שהוענקו על ידי הממשלה לבנקים, במיוחד לבנק הלאומי, בנק מרכזי המכונה הבנק השני של ארצות הברית (אנ'). ג'קסון זכור באמירתו כי "הבנק מנסה להרוג אותי, אבל אני אהרוג אותו!" והוא עשה זאת. הוויגים, שתמכו בבנק, הונהגו על ידי הנרי קליי, דניאל ובסטר ויו"ר הבנק ניקולס בידל. ג'קסון עצמו התנגד לכל המערכת הבנקאית והאמין כי הבנקים הם כלי "לרמות את האנשים הפשוטים". הוא ורבים מחסידיו האמינו שיש להשתמש רק בזהב וכסף כדי לגבות את המטבע.
מימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנבחר לנשיאות, ג'קסון מילא את הבטחתו להרחיב את השפעתם של האזרחים בממשלה, באמצעות מינויים פוליטיים בממשל מקרב תומכיו. המדיניות של ג'קסון כללה את סגירת הבנק השני של ארצות הברית (אנ'), התרחבות מערבה וגירוש האינדיאנים מדרום מזרח ארצות הברית. ג'קסון הותקף כעריץ על ידי יריביו משני קצוות הקשת הפוליטית. הוא נהג רבות לממש את זכות הוטו הנשיאותית במקרים רבים אל מול הקונגרס. סגנו ויורשו לנשיאות מרטין ואן ביורן, ניצח בבחירות 1836 וכבר בנאום ההשבעה שלו הבהיר שימשיך את הדרך הג'קסונית. ואן ביורן הובס ב-1840 על ידי נציג הוויגים, ויליאם הנרי הריסון, אשר נפטר מעט לאחר מכן, וסגנו, ג'ון טיילר, נטה גם הוא לג'קסוניאניות. ב-1844 ניצח חסיד נוסף של ג'קסון, ג'יימס פולק וכך גם פרנקלין פירס שכיהן מאוחר יותר כנשיא. תום העידן הג'קסוני הגיע עם בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות ופרוץ מלחמת האזרחים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוריסון, קומאג'ר ולכטנברג, ההיסטוריה של ארצות הברית, כרך א. בעברית: הוצאת זמורה ביתן, 1984. תרגום: אמיר אורן, עמ' 196–287
- וילפרד מ' מקליי, מולדת התקווה, הוצאת סלע מאיר, 2022. תרגום: אביעד שטיר, פרק 6
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ W. J. Rorabaugh, Robert V. Remini, The Jacksonian Era, Journal of the Early Republic 9, 1989, עמ' 134 doi: 10.2307/3123543
- ^ Arthur M. Schlesinger, jr., The Age of Jackson. (Boston: Little, Brown and Company. 1945.