לדלג לתוכן

דמיטרי זאוודסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמיטרי זאוודסקי
Дзмітрый Завадскі
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 באוגוסט 1972
מינסק, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נעדר 7 ביולי 2000 (בגיל 27)
מינסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בלארוס, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דמיטרי אלכסנדרוביץ' זאוודסקיבלארוסית: Дзмітрый Аляксандравіч Завадскі; ‏28 באוגוסט 1972, מינסק7 ביולי 2000) היה עיתונאי וצלם בלארוסי-רוסי. בשנים 19941996, שימש כצלם של הערוץ הראשון של הטלוויזיה הבלארוסית. מאז 1997 עבד כצלם עבור רשת ORT הרוסית בבלארוס. מנובמבר 1999 ועד מאי 2000 הוא עבד תחת חוזה בצ'צ'ניה כצלם עבור מרכז העיתונות של משרד הפנים הרוסי בצ'צ'ניה.

ביולי 2000 נעלם בדרכו לנמל התעופה במינסק. ההערכה היא כי נרצח על ידי השירותים החשאיים של בלארוס, בשל חומרי צילום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמיטרי אלכסנדרוביץ זאוודסקי נולד ב-28 באוגוסט 1972 במינסק. הוא נחטף ב-7 ביולי 2000, כאשר נסע לנמל התעופה מינסק ברכב רשמי של הטלוויזיה הרוסית לפגוש את עמיתו פאבל שרמט. מאוחר יותר התגלתה מכוניתו בנמל התעופה, אך זאוודסקי לא נמצא.

בספטמבר 2002 הצהירה האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה כי היא "מודאגת ברצינות מחוסר ההתקדמות בנושא" והקימה ועדת משנה לחקירה שתחקור את המקרה של פוליטיקאים "נעדרים" בבלארוס[1], תוך שהיא כוללת גם את מקרה היעלמותו של זאוודסקי וקושרת אותו להיעלמותם של אישים כויקטור גונצ'ר, יורי זכרנקו, אנטול קראסוסקי ומקרה מותו המסתורי של גנאדי קרפיינקו.

במרץ 2002 גזר בית המשפט העליון של בלארוס שני חיילים לשעבר במשרד הפנים של בלארוס - ולרי איגנטוביץ' ודמיטרי מליק - בגין חטיפת דמיטרי זאוודסקי ל-10 שנות מאסר. לא בעת החקירה, ולא בבית המשפט, מליק ואיגנוביץ' לא הודו באשמת חטיפתו של זאוודסקי. בסעיף אחר של התיק הפלילי נידונו איגנטוביץ' ומאליק למאסר עולם בגין רצח חמישה אנשים נוספים. על פי גרסת התובע, אחד המורשעים, ולרי איגנטוביץ', היה מניע לבצע את הפשע. על פי החשד, הוא זעם על כך שהצלם זאוודסקי צילם אותו[2]. את חפירה עם עקבות מדמו של זאוודסקי התגלתה במכוניתו[3].

גרסאות לחטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת פאבל שרמט, החוקרים מודעים לאשמים ונסיבות מותו של זאוודסקי. שרמט עצמו גילה את הדברים זמן קצר לאחר האירוע, אך לא חשף פרטים כדי לחסוך זאת מקרוביו של דמיטרי. תשעה חודשים לאחר שהצלם נעלם במשפט בפרשת איגנטוביץ', שרמט מסר לראשונה עדות. הוא דיבר על איך דמיטרי מת כמה שעות לאחר החטיפה, איך עונה, עמוד השדרה שלו נשבר ואז מת. שרמט מאמין כי מאחורי רצח זאוודסקי ישנם חברים בקבוצה שהייתה אחראית להיעלמות פוליטיקאים באופוזיציה (זכרנקו, גונצ'ר, קראסוסקי) וביצוע פקודות פליליות אחרות של ההנהגה בבלארוס. לטענת שרמט, יש לחפש פושעים בסביבתו של המפקד לשעבר סא"ל דמיטרי פאבלצ'נקו, ראש הכוחות המיוחדים של משטרת בלארוס. לטענת שרמט, אנשים אלו ביצעו משימות מיוחדות בצ'צ'ניה, שזאוודסקי יכול היה ללמוד עליהם במהלך נסיעותיו ונסיבות אלה הפכו למניע לפשע. המקורות למידע שבפני שרמט לא דווחו בפומבי[4].

גופתו של העיתונאי לא נמצאה. ב-27 בנובמבר 2003, בית המשפט במחוז פרונזה במינסק אימץ החלטה (לבקשת אשתו סבטלנה זוואדסקאיה) להכריז על דמיטרי זוואדסקי כמת[4][5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Belarus: Report 2003". Amnesty International. אורכב מ-המקור ב-2003-07-04.
  2. ^ "Прокуратура Белоруссии вновь открыла "дело Завадского" и планирует довести его до конца". NEWSru.com. 2005-06-23. נבדק ב-2020-03-08.
  3. ^ "Где Дмитрий Завадский?". Народная Воля. 2008-06-20. אורכב מ-המקור ב-2012-05-15. נבדק ב-2020-03-08.
  4. ^ 1 2 Welcome to CJES.ORG (ארכיון)
  5. ^ Дмитрий Завадский: десять лет без правосудия (אורכב 20.07.2019 בארכיון Wayback Machine) // naviny.by, 07.07.2010