דמיטרי פאבליצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמיטרי פאבליצ'נקו
אין תמונה חופשית
לידה 1966 (בן 55 בערך)
ויטבסק, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Minsk Suvorov Military School
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות משרד הפנים
תקופת הפעילות 19912009 (כ־18 שנים)
דרגה קולונל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
Order "For Personal Courage" עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דמיטרי ואלרייביץ' פאבליצ'נקובלארוסית: Дзмі́трый Валер’евіч Паўлічэ́нка; יליד 1966, ויטבסק, בלארוס הסובייטית) הוא איש צבא בלארוסי בכיר, שימש כראש היחידה לתגובה מהירה של משטרת בלארוס (המקבילה הבלארוסית של SOBR).

במרץ 2009 שוחרר משירות צבאי בשל מחלה.

טענות על חיסולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2004 דיווח כריסטוס פורגורידס מוועדת המשפט וזכויות אדם של מועצת אירופה על חששות שמראים כי פאבליצ'נקו, יחד עם "בכירים במדינה", היו מעורבים בהתנקשות במספר אנשים, כולל פוליטיקאים בכירים.[1]

הוא הצהיר כי מפקד המשטרה הפלילית של בלארוס, גנרל ניקולאי לפטיק, בפתק בכתב-יד מ-21 בנובמבר 2000, האשים את פאבליצ'נקו בהתנקשות בחייו של יורי זכרנקו, שר הפנים לשעבר שנעלם ב-7 במאי 1999. לטענת לפטיק זכרנקו נרצח באמצעות אקדח PB, המשמש בדרך כלל לביצוע עונש מוות בכלא מספר 1. זאת בהוראת שר הפנים, סיוואקוב. הוא גם הצהיר חשדות כי פאבליצ'נקו היה מעורב בהיעלמותם של ויקטור גונצ'ר, סגן נשיא הפרלמנט של בלארוס ואיש העסקים אנטול קראסוסקי ב-16 בספטמבר 1999.

פאבליצ'נקו נעצר ב-22 בנובמבר 2000 ועל פי דיווחיו של פורוגורידס, צו המאסר קובע כי (ציטוט):

חומרי החקירה מכילים נתונים מהימנים המאשרים כי דמיטרי ואלרייביץ' פאבליצ'נקו הוא המארגן וראש גוף פלילי העוסק בחטיפה ובחיסול אנשים. במיוחד הקבוצה הפלילית בראשות ד.ו. פאבליצ'נקו היהית מעורבת בחיסולו של ג. ו. סמילוב, מנהיג RNE, ארגון אזורי בלתי רשום בבלארוס וכן ברצח אנשים אחרים. בהתחשב בעובדה שד.ו. פאבליצ'נקו וקבוצתו הפלילית עשויים לבצע פשעים נוספים של אלימות מסוימת, [...], החליטו [להחיל מעצר מונע למשך 30 יום].

בעוד שהצו מציין כי המעצר יימשך למשך 30 יום, בפועל פאבליצ'נקו שוחרר מספר ימים לאחר מכן, בין אם ב-23 בנובמבר (על פי התובע הכללי ויקטור שיימן, שהפך לתובע הכללי ב-27 בנובמבר) או ב-27 בנובמבר (לפי דבריו של אלוף-משנה אולג אלאקייב, ראש כלא 1, שלימים יקבל מקלט מדיני בגרמניה). כריסטוס פורגורידס קובע כי עורך דינם של משפחת זכרנקו, וולצ'ק, הצהיר שהנשיא אלכסנדר לוקשנקו הורה באופן אישי לשחרר את פאבליצ'נקו מהכלא. ראש הק.ד.ב ופקידים בכירים אחרים בבלארוס פוטרו ונעצרו. הוא גם קובע כי שר החקלאות, לאונוב, אמר לו באופן אישי שלוקשנקו "מתח ביקורת קשה על הק.ד.ב. שעצר את פאבליוצ'נקו" בטלוויזיה. לוקשנקו פיטר גם הוא את ראש הק.ד.ב וכמה גורמים בכירים אחרים בבלארוס על מעצרו של פאבליוצ'נקו וניסיונות לחקור את מעשי הרצח. הגנרל לפטיק שהוזכר לעיל נאלץ לפרוש ולצאת לפנסיה בגיל 54.

המועצה המנהלת של האיגוד הבין-פרלמנטרי הביעה את דאגתה מהאשמות אלה[2] ופאליוצ'נקו כפוף לסנקציות פיננסיות בינלאומיות ביחד עם כמה בכירים ופוליטיקאים אחרים בבלארוס.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pourgourides, Christos; Committee on Legal Affairs; Human Rights; Council of Europe (פברואר 2004). "Disappeared persons in Belarus". Council of Europe. אורכב מ-המקור ב-2009-02-21. בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2007. 
  2. ^ "CASE No BLS/05 - VICTOR GONCHAR: Resolution adopted by the Governing Council at its 176th session (Manila, 8th April 2005)". Inter-Parliamentary Union. 8 באפריל 2005. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2007. 
  3. ^ "Consolidated List of Financial Sanctions Targets in the UK". Bank of England. 25 באוקטובר 2006. אורכב מ-המקור ב-2007-07-12. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2007.