דמיטרי פיסארב
 | |
| דימטרי פיסארב | |
| לידה |
2 באוקטובר 1840 (יוליאני) זנאמנסקויה, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביולי 1868 (יוליאני) (בגיל 27) יורמלה, לטביה |
| מקום קבורה |
ליטרטורסקיה מוסטקי |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
| תקופת פעילות |
מ-1859 |
| חתימה |
 |
  | |
דְמִיטְרִי אִיוַנוֹבִיץ' פִּיסַרֶב (ברוסית: Дмитрий Иванович Писарев; 2 באוקטובר 1840 (יוליאני) – 4 ביולי 1868 (יוליאני)) היה מבקר ספרות ופילוסוף רוסי שהיה דמות מרכזית בניהיליזם הרוסי. הוא ידוע כמבשר של הפילוסופיה של פרידריך ניטשה,[1] ובשל ההשפעה שהייתה לתמיכתו בתנועות שחרור ובמדעי הטבע על ההיסטוריה הרוסית.
ביקורת על הפילוסופיה שלו הפכה לנושא של הרומן המפורסם של פיודור דוסטויבסקי, "החטא ועונשו". ואכן, הפילוסופיה של פיסארב מאמצת את המטרות הניהיליסטיות של שלילה והרס ערכים; בהשתחררות מכל סמכות אנושית ומוסרית, הניהיליסט מתעלה מעל ההמונים הפשוטים וחופשי לפעול אך ורק על פי העדפה אישית ותועלת. "טיפוסים חדשים" אלו, כפי שכינה אותם פיסארב, נועדו להיות החלוצים של מה שראה כצעד ההכרחי ביותר להתפתחות האנושית, דהיינו איפוס והרס של דפוס החשיבה הקיים. בין אמרותיו המפורסמות ביותר נמנית: "מה שניתן לנפץ, חובה לנפץ. כל מה שעומד בפני המכה ראוי לשרוד; מה שמתרסק לרסיסים הוא אשפה. בכל מקרה, הכה ימינה ושמאלה, שום נזק לא יכול להיגרם מזה".
פיסארב כתב את רוב יצירותיו במהלך מאסרו. הוא נעצר בגין פשעים פוליטיים (אנ') בשנה שלאחר סיום לימודיו באוניברסיטה, וטבע למוות שנתיים בלבד לאחר שחרורו, בגיל 27. לא ידוע אם מותו היה תאונה או התאבדות, שכן הוא סבל גם מבעיות נפשיות חמורות לאורך חייו. ליצירותיו הייתה השפעה עמוקה ברחבי רוסיה על מהפכנים כגון לנין, על אנטי-ניהיליסטים כגון דוסטויבסקי, ועל מדענים כגון זוכה פרס נובל איוואן פבלוב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמיטרי פיסארב נולד בזנאמנסקויה (אנ') שבמערב האימפריה הרוסית, למשפחה של אצולה בעלת קרקעות (אנ'). הוא סיים את לימודיו בגימנסיה בסנקט פטרבורג בשנת 1856, ובאותה שנה החל ללמוד היסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטה הקיסרית של סנקט פטרבורג. הוא החל לכתוב כמבקר ספרות עבור כתב עת ליברלי לנשים בשם "ראסבט" ב-1858 בעודו סטודנט. מ-1859 עד 1860 סבל מהתמוטטות נפשית חמורה וניסה להתאבד לפחות פעמיים. הוא אושפז במוסד לחולי נפש למשך ארבעה חודשים, שלאחריהם חידש את עבודתו ואת לימודיו. כמבקר, הוא בא במגע עם כתביהם של רדיקלים כגון ניקולאי דוברוליובוב וניקולאי צ'רנישבסקי, וכן עם המנטורים והתלמידים שלהם. הוא הוקסם מהגל המודרני הזה של ספרות, והצהיר שהוא "אילץ אותי לצאת מהתא המוגבל שלי אל האוויר הפתוח". הוא סיים את לימודיו ב-1861, באותה שנה שבה בוטלה הצמיתות ונערכו הפגנות הסטודנטים הגדולות הראשונות בסנקט פטרבורג, ועד אז אימץ לחלוטין את ההשקפה הניהיליסטית ונטש את אמונתו הנוצרית האורתודוקסית.
לאחר סיום לימודיו עבד כעורך בפרסומים שונים. הוא נעצר ב-1862 בגין כתבים נגד הממשלה והיה כלוא עד 1866. לאחר שחרורו, המשיך בעבודתו הספרותית.
במהלך חופשת הקיץ של 1868 הוא מת כתוצאה מתאונת טביעה בדובולטי (אנ') שבמפרץ ריגה (בלטביה של ימינו).
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיסארב היה אחד הכותבים שהניעו את המגמה הדמוקרטית-מהפכנית ברוסיה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19. הדור הבא של הרוסים, שהתפרסם בזכות אירועי 1905 ו-1917, הכיר בהשפעתו של פיסארב. נאדז'דה קרופסקיה, אשתו של לנין, כתבה פעם: "לנין נמנה עם הדור שגדל תחת השפעתו של פיסארב".
פיסארב היה ידוע גם בתמיכתו במדעי הטבע ברוסיה, במיוחד בביולוגיה, ויצירותיו השפיעו רבות על בחירת הקריירה של איוואן פבלוב הצעיר. הוא החשיב את עצמו לפוזיטיביסט, אף על פי ששילוב הדמיון והסגנון שלו סתר במידת מה את אסכולת החשיבה הזו. הוא לא האמין ברעיונות רומנטיים משום שהם הזכירו לו את הממשל הצארי המדכא שתחתיו חי. אמונותיו הבסיסיות היו "עמדה מדענית אנטי-אסתטית קיצונית." הוא מיקד את מאמציו בהגדרת היחס שבין ספרות לסביבה.
פיסארב רצה, יותר מכל דבר אחר, שקוראיו ילמדו לחשוב באופן עצמאי. שאיפה זו הוא קידם באמצעות פילוסופיה, ביקורת ספרות וניתוחים חברתיים ומשפחתיים.
השפעה על לנין
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנין, בפרק החמישי של ""מה לעשות?" (אנ'), ציטט את השורות הללו מתוך מאמר של פיסארב:
"ישנם פערים ופערים", כתב פיסארב על הפער בין חלומות למציאות. "החלום שלי עשוי להקדים את המהלך הטבעי של האירועים או עשוי לעוף הצידה לכיוון שבו שום מהלך טבעי של אירועים לעולם לא יתקדם. במקרה הראשון החלום שלי לא יגרום לשום נזק; הוא עשוי אפילו לתמוך ולהגביר את האנרגיה של האנשים העובדים... אין שום דבר בחלומות כאלה שיעוות או ישתק את כוח העבודה. להפך, אילו נשללה מהאדם לחלוטין היכולת לחלום בדרך זו, אילו לא יכול היה מדי פעם לרוץ קדימה ולתפוס בעיני רוחו, בתמונה שלמה ומושלמת, את התוצר שידיו רק מתחילות לעצב, הרי שאינני יכול לדמיין כלל איזה תמריץ היה מניע את האדם לקבל על עצמו ולהשלים עבודה נרחבת ומאומצת בתחומי האמנות, המדע והעשייה המעשית...
הפער בין חלומות למציאות אינו גורם כל נזק, ובלבד שהאדם החולם מאמין ברצינות בחלומו, אם הוא מתבונן בקשב בחיים, משווה את תצפיותיו עם טירותיו הפורחות באוויר, ואם, באופן כללי, הוא עובד במצפוניות להגשמת הפנטזיות שלו. אם ישנו קשר כלשהו בין חלומות לחיים הרי שהכל כשורה."
למרבה הצער, יש מעט מדי חלומות מסוג זה בתנועה שלנו. והאנשים שאחראים לכך יותר מכל הם אלו שמתהדרים בהשקפותיהם המפוכחות, ב"קרבתם" ל"קונקרטי", נציגי הביקורת החוקית וה"זנבנות" הבלתי חוקית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Edie, James M.; Scanlan, James; Zeldin, Mary-Barbara (1994). Russian Philosophy Volume II: the Nihilists, The Populists, Critics of Religion and Culture. University of Tennessee Press.
- Frank, Joseph (1995). Dostoevsky: The Miraculous Years, 1865–1871. Princeton University Press. ISBN 0-691-01587-2.
- Granville, Johanna (2004). "Pisarev, Dmitry Ivanovich". In Millar, James R. (ed.). Encyclopedia of Russian history. New York: Macmillan Reference USA.
- Petrov, Kristian (2019). "'Strike out, right and left!': a conceptual-historical analysis of 1860s Russian nihilism and its notion of negation". Stud East Eur Thought. 71 (2): 73–97. doi:10.1007/s11212-019-09319-4.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמיטרי פיסארב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דמיטרי פיסארב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|