דמימונד

דמימונד הוא ביטוי מעידן הנאורות והתקופה הרומנטית, המתאר נשים-גברות שהיו במעמד חברתי גבוה, ובחרו באורחות החיים שחרגו מהנורמות המקובלות בזמנן עבור נשים, לדוגמה בחרו שלא להנשא או לחיות בחברת נשים אחרות. לביטוי יש הקשרים גם לזנות.

משמעות מילולית

משמעות המונח Demi-monde בצרפתית הוא חצי עולם.

המונח נובע מהמחזה: Le Demi Monde, מאת הסופר והמחזאי הצרפתי אלכסנדר דיומא הבן, שפורסם בשנת 1855. המחזה עסק באופן בו איימה הזנות באותה תקופה על מוסד הנישואין. ה-Demi-monde היו חלק מהעולם שנכבש על ידי אליטות גבריות, בו שימשו אותן נשים למטרות בידור של גברים, אותו עולם מסוכן ומלא בתאווה לעינוגים שהונצח בספרו של דיומא הגברת עם הקמליות כבר בשנת 1848 וזכה לעיבודים רבים.

רקע

הביטוי דמימונד הפך למילה נרדפת לזונת צמרת או לפרוצה שמסתובבת במעגלים אלו - או לאישה בעלת מעמד חברתי המאפשר לה "לדחוף את האף שלה למקומות הנכונים" ולהשליך את עצמה למרכז חיי הלילה הנהנתניים. אישה שעשתה את הבחירה הזו משלמת על כך בירידה חדה ומיידית במעמדה החברתי.

עבור הגברים, החיים של הדמימונד היו מבודדים מהעולם האחר שלהם שכלל מחויבויות משפחתיות ומקצועיות. בעולם זה היו מעורבים גם שתייה מרובה של אלכוהול, שימוש בסמים, הימורים, אירועי תיאטרון ובלט ומרוצי סוסים, שילוב של אופנה עילית בהיבטים שונים בחיים והפקרות מינית. ההוצאות הפזרניות הביאו לחובות, וההפקרות הובילה למחלות, למשל עגבת.

מבחינה היסטורית, שיא פריחתן של הדמימונד היה בתקופה המכונה בצרפת בל אפוק (1871–1914) מסוף המלחמה מלחמת צרפת-פרוסיה ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה.

המאה העשרים הביאה לעלייתה של האישה החדשה, שינתה כלכלות ומבנים חברתיים, כמו גם אופנות ומשתנים חברתיים משתנים, במיוחד בעקבות מלחמת העולם הראשונה. זנות והחזקה של פילגשים לא נעלמו, אך הכינוי demimondaine התיישן עם השינויים הנרחבים בחצי עולם זה.

נשים שכונו דמימונד

מבחינה חיצונית, ההיבטים שהגדירו את הדמימונד היו אורח חיים בזבזני של אוכל ובגדים משובחים, שלעיתים קרובות אף עלו על אלו שהיו לנשים עשירות אחרות בימים אלו עם זרימה קבועה של מזומנים ומתנות מאוהביהם השונים. אורח חייהן היה תערובת אקלקטית של חוש עסקי חד, כישורים חברתיים ונהנתנות. נשים בתחום שהיו אינטליגנטיות, חסכו בתבונה ליום בו יופיין ידהה. אחרות בסופו של דבר נותרו חסרות כל ורעבו ללחם כשהגיל גבה את מחירו מיופיין, אלא אם הן הצליחו להתחתן.

וירג'יניה אולדויני, הרוזנת די קסטיליונה הייתה יפהפייה מפורסמת שהגיעה לפריז בשנות ה-50 של המאה ה-20 עם מעט מאוד כסף משלה והפכה במהרה לפילגשו של נפוליאון השלישי; לאחר שהקשר עימו הסתיים היא עברה לגברים עשירים אחרים בממשל, באוצר ובמלוכה האירופית. היא הייתה אחת הדמימונד האריסטוקרטיות והבלעדיות ביותר, וידוע שגבתה מחבר אצולה בריטי מיליון פרנק עבור 12 שעות במחיצתה.

אישה אחרת שהשפיעה על עולם הדימויים המאוחרים של הדמימונד הייתה הרקדנית והשחקנית האירית ההרפתקנית לולה מונטז, אף על פי שהיא נפטרה לפני שהמונח הזה נכנס לשימוש.

השחקנית הצרפתייה שרה ברנאר הייתה בתה של קורטיזנה מפורסמת בפריז; בימיה כל השחקניות נחשבו בדרך כלל לכאלו. מאהביה הרבים ואורח חייה האקסטרווגנטי התאימו לסגנון זה, אם כי הצלחותיה האמיתיות כאמנית סיפקו לה בסופו של דבר סוג של הערכה ציבורית שרוב הנשים הדמימונדיות לא הצליחו להשיג.

דמימונד בדיוניות

הספר שעות הקטיפה של אליסון ריצ'מן מבוסס על מקרה אמיתי של דירה פריזאית מפוארת שננטשה ערב המלחמה ונשארה נעולה במשך שבעים שנה.

גיבורת הספר היא מַרְתְ דֶה פְלוֹריאן שהייתה קורטיזנה שטיפחה אורח חיים עשיר באמנות וביופי.

הסרט ז'יז'י משנת 1958, המבוסס על רומן ספרותי באותו השם משנת 1944 מאת הסופרת הצרפתייה קולט, מתאר בצורה חיה את עולמן של הדמימונד לקראת סוף קיומו. אליג'יה, שהיא דודה של ז'יז'י, קורטיזונה אגדית שנהנית עכשיו מחיי עושר שלאחר הפרישה מעבודתה, מאמנת את אחייניתה המתבגרת ומלמדת אותה להעריך תכשיטים, לרכוש נימוסים אלגנטיים ומנסה לעורר את עניינה גם באופנה כדי להכין אותה לחיים של דמימונד, כך שתוכל לרצות את האדונים שיספק לה את האמצעים לחיות בצורה יפה ומכבדת - או באומללות.

תיאורים של הדמימונד ניתן למצוא בספר משנת יריד ההבלים, רומן סאטירי על החברה במאה התשע עשרה, שנכתב על ידי ויליאם מייקפיס תאקרי. ליידי קרקנברי וגברת וושינגטון ווייט הן דמויות דמימונדיות, אשר קפטן קרולי מתאווה אליהן. בקי שארפ נתפסת כדמימונדית לפני שהיא מוצגת בבית המשפט, ואז הופכת לכזו כאשר היא נוסעת ברחבי אירופה לאחר שבעלה נוטש אותה.

ייתכן שהתיאור המפורסם ביותר של הדמימונד, אם כי מלפני שהמונח היה בשימוש, הוא באופרה לה טרוויאטה של ורדי (1853). האופרה נכתבה בהשראת ספרו של אלכסנדר דיומא הבן: הגברת עם הקמליות; דמותה של מרגריט גוטייה, גיבורת הספר וההצגה שלאחר מכן, התבססה על מארי דופלסיס שחיה בפריז משנות ה-40 של המאה תשע עשרה והייתה פילגש של מספר גברים מפורסמים כולל דיומא עצמו.

במחזה Easy Virtue של נואל קאוורד משנת 1924, הצהיר המחבר שמטרתו היא להציג קומדיה במבנה של טרגדיה ו"להשוות בין האישה הדקלאסית של ימינו לדמימונד הרעוע יותר של שנות ה-1890".

במחזמר משנת 1973, A Little Night Music (מאת סטיבן סונדהיים), הדמות הנשית הראשית, דזירה ארמפלדט, היא שחקנית שאמא שלה: מאדאם לאונורה ארמפלדט, שרה שיר שמתאר את היתרונות החומריים של להיות אישה מוחזקת. למשל, "בווילה של הברון דה סיניאק, שם ביליתי שנה קצת ידועה לשמצה, בווילה של הברון דה סיניאק - היו לי נשים נוכחות - תליוני אש אופל." וגם: "בארמונו של דוכס פרארה, שהיה חירש בטרם עת אך יקר, בארמונו של דוכס פרארה - רכשתי משרה כלשהי - פלוס טיציאן זעיר."

בסרט "פתרון שבעת האחוזים" (1976) הדמות של לולה דברו מסומנת כדמימונד על ידי הדמות זיגמונד פרויד.

שימושים אחרים במונח בתרבות הפופולרית

בספרו של הנריק סנקביץ' "ללא דוגמה" (1891), "דמימונד" מתייחס לחלק האמיד ושוחק התענוגות בחברה, שאינו מאוגד על ידי מוסר, דת או מסורת, והוא מקביל באופן רופף ל"חוג הסילון" של ימינו.

בדרכו של סוואן מאת מרסל פרוסט (1913), אודטה דה קרסי מתוארת כדמימונד.

הסופרת הצרפתייה פרנסואז סאגאן, ברומן שלה משנת 1954: שלום לך, עצבות משתמשת במונח "demimondaine" כדי להתייחס לדמות של אלזה, אישה צעירה ומדהימה להפליא הממנפת את הופעתה החיצונית לתמיכה של גברים עשירים, מה שמאפשר לה להיכנס לעולם החברתי. של המעמדות הגבוהים.

המונח מופיע שוב ושוב בספר יוליסס של ג'יימס ג'ויס .

בטרילוגיית מאדים של קים סטנלי רובינסון (1990), "הדמימונד" מתייחס לחברת סחר וחינוך "מחוץ לרשת" למחצה.

בספרו של אדולף היטלר, מיין קמפף תיאר היטלר את חברי הפרלמנט האוסטרים כמעין "דמי-מונדה אינטלקטואליים". זה היה חלק מהביקורת של היטלר נגד דמוקרטיות מייצגות מערביות, במיוחד לגבי האופן שבו מחוקקים נבחרים בציבור משיגים ומאבטחים את עמדתם בפרלמנט.

הסדרה של שואוטיים פני דרדפול משחזרת את הדמימונד כמימד רוחני. זה גם שם הפרק הרביעי של העונה הראשונה.