דמי מפתח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות. ראו פירוט בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית בירושלים עם שלט למכירה בדמי מפתח

"דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם עבור זכות לשכור נכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח, משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל לכמחצית משוויו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה. הנכס יכול לשמש לדיור או לצורך עסקי. בנוסף, ממשיך הדייר לשלם בכל חודש דמי שכירות חודשיים. בתמורה לתשלומים אלו, מקבל הדייר הגנה לזכויות השימוש שלו בנכס עד סוף ימיו, ואף יכול להוריש זכות זו, בתנאים מסוימים, לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, אם אותו קרוב התגורר עמו סמוך לפטירתו. השיטה מעוגנת בחוק שעבר מספר שינויים: חוק הגנת הדייר.

העסקה משתלמת לקונים שאינם יכולים להשקיע ממון רב ברכישת הנכס (משפחות חד-הוריות, אנשים מבוגרים או זוגות צעירים חסרי אמצעים) או לכאלה המעוניינים לגור בדירה מרווחת אך לא לשלם עבורה מחיר מלא. בעלי הנכסים יכולים גם הם להרוויח, מהחלק המועבר אליהם בעת העברת הזכויות ומשכר הדירה החודשי הנמוך אך הקבוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העסקה הקרויה דמי מפתח הונהגה על ידי שלטונות המנדט הבריטי ברבע הראשון של שנות ה-40, ולמעשה הועתקה מאנגליה, בה נוצר באותה תקופה מחסור בדירות מגורים עקב ההפצצות הכבדות של הנאצים על אזורי מגורים רבים ברחבי הממלכה, וזאת על אף שבארץ ישראל לא היה כלל מחסור בדירות בתקופה ההיא. יש הטוענים שמטרתם של שלטונות המנדט הייתה לאפשר הסבה של המשאבים הדרושים ליצור חומרי הבניין, ולבניה, למאמץ המלחמתי. בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר קום המדינה, עודדו הרשויות שיטה זו, כאשר רצו לספק קורת גג למאות אלפי עולים חדשים שהגיעו זה מכבר, ולא היה ביכולתם לרכוש נכס במחיר מלא. בדרך זו יכלו גם בעלי הכנסות מעטות לרכוש לעצמם נכס ולהבטיח לעצמם קורת גג לכל חייהם.

לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, ב 1993 היו בישראל 23,000 דירות מגורים, ועוד כ-15,000 עסקים, בשכר דירה מוגן. מעריכים שב 2014 נותרו כ-15,000 נכסים כאלו, מחציתן דירות מגורים. דיירי הנכסים הללו הם דיירים מוגנים, ואי אפשר לפנותם אלא במקרים מסוימים שנקבעו בחוק. עם זאת, על פי אתר השמאי לוי יצחק, ב-2015 נותרו כיום בישראל למעלה מ-35,000 דירות המושכרות בשכירות מוגנת בעיקר בערים הגדולות, תל אביב, ירושלים וחיפה. חלק מדיירי דירות אלה הם עדיין  דיירים שחתמו על החוזים בשנות השישים והשבעים  או יורשיהם. מידי שנה מתבצעות 200 עד 250 עסקאות חדשות בדמי מפתח.[1]

חוק הגנת הדייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה למונח "דמי מפתח" מצויה בסעיף 1 לחוק הגנת הדייר: "כל תמורה שאינה דמי שכירות, הניתנת בקשר לשכירות של מושכר, או בקשר לקבלת החזקה או להחזרת החזקה במושכר לפי חוק זה-ואין נפקא מינה מתי שולמו". החוק מסדיר את התנהלות העסקאות הייחודיות הללו, ומעגן חובות וזכויות שונות לבעלי הנכס ולדיירים. כגון: הגבלת השימוש בנכס, חלוקת הוצאות שוטפות של הבניין, שיפורים בנכס וגובה דמי השכירות החודשיים.

אחד מעקרונות החוק, קובע כי דייר מוגן יכול להעביר את זכויותיו לאחר, עם זכות סרוב ראשונית לבעל הנכס, היינו: במחיר המוצע ניתנת זכות הרכישה קודם לבעלים, ואם הם ויתרו - נמכרת הזכות לאחר, ובתמורה מתחלקים הדייר ובעל הנכס לפי חלוקה הקבועה בחוק. מאחר שכיום יש מיעוט נכסים המוצעים על ידי בעליהם בעסקה כזו, עיקר השוק מתנהל על הסחר בזכויות דמי המפתח שקיימות בנכסים ישנים. שוק זה פעיל בעיקר במרכזי הערים הגדולות בשכונות ותיקות.

בישראל דמי השכירות אינם צמודים ליוקר הדיור או הצמדה אחרת, ונוצר מצב בו בעלי הבתים מקבלים סכום נמוך מאוד לעומת מה שהיו מקבלים בשכירות רגילה. כך שנוצר מצב בו בעלי הבתים "הפסידו" את הדירות שלהם. העיוות הזה במנגנון דמי המפתח, יוצר עימות בין בעל הנכס לבין הדייר המוגן. הדייר רוצה להאריך עד כמה שניתן את זכות השימוש בנכס ולשלם מעט, ובעל הנכס מעוניין להיפטר מהדייר המוגן ולהשכיר את הנכס שלו במחיר ריאלי. העיוות נידון להתדיינויות רבות בבתי משפט, ואף למספר דיונים בכנסת, עד לחקיקתו הסופית ב-1972 של חוק הגנת הדייר.

בהתאם לתכלית של צמצום היקף הדיור המוגן, קיימת "מגמה הנוהגת בפסיקה להעדיף מתן פרשנות מצמצמת להוראות חוק הגנת הדייר בשל פגיעתו הקשה בזכות הקניין של בעל הבית ועל רקע השינויים המהותיים שחלו במציאות הישראלית בתחום זה"[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דמי מפתח באתר לוי יצחק, www.levi-itzhak.co.il
  2. ^ רע"א 7575/09, סעיף ד'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.