דמעת הנחמה הגדולה
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | יוסף לייטס |
|---|---|
| הופק בידי | יוסף לייטס |
| תסריט |
יוסף לייטס שולמית בת דורי ג'וזף קרנצלר |
| עריכה | יוסף לייטס |
| שחקנים ראשיים |
שפרירה זכאי אלכסנדר סרנר דן לוסטיג |
| מוזיקה | מישה ספוליאנסקי |
| צילום | סטן ליפינסקי |
| מדינה |
פלשתינה (א"י)  |
| חברת הפקה | סרטי כרמל |
| הקרנת בכורה | 1947 |
| משך הקרנה |
50 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
דמעת הנחמה הגדולה (באנגלית: The Great Promise) הוא סרט קולנוע ישראלי דובר אנגלית משנת 1947, בבימויו של יוסף לייטס.
הסרט מורכב משלושה חלקים:
- סיפורו של חקלאי - על הקמת קיבוץ והחיים בו.
- סיפורם של הילדים - על קליטת ילדים ניצולי שואה בקיבוץ. צולם במוסד שומריה במשמר העמק, לפי תסריט של שולמית בת-דורי
- סיפורו של ירדן - על נהר הירדן והיישובים לאורכו.
את הסיפורים האלה מספרים חיילים מהבריגדה היהודית הנפגשים עם ניצול שואה מיואש ומפיחים בו תקווה לחיים חדשים בארץ ישראל.
הפקת הסרט החלה כבר בשנת 1945 כשהחלו להתברר ממדי השואה והוא הראשון להראות את השפעתה על הילדים הניצולים.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתחיל ביומן קולנוע על הקרבות האחרונים במלחמת העולם השנייה ועל ניצולי שואה בין מתים במחנות השמדה. שלושה חיילי הבריגדה היהודית משוחחים עם אחד הניצולים (אלכסנדר סרנר). הוא מיואש, משפחתו הושמדה ופניו מביעות יאוש. הוא אומר שאין לו מקום ללכת והם מנסים להפיח בו תקווה בארץ ישראל.
דן (דן לוסטיג) מספר לו על קיבוצו. הם הפכו מקום שמם ומלא ביצות עם יתושי קדחת למקום פורח שם הכיר את אשתו (אהובה גינגרי), ונולד להם בן שגדל עם כל ילדי הקיבוץ. הוא מעודד את הפליט ואומר שגם לו יש מקום בקיבוץ.
הפליט מקונן על בתו שאבדה והחייל השני אומר שהוא היה מורה בקיבוץ ומקריא מכתב שכתבה לו בתו על קליטת ילדים ניצולי שואה בחברת הילדים בקיבוץ.
הילדים ניצולי השואה נראו עצובים ומפוחדים. הם התנהגו באופן מוזר ובחדר האוכל היו מחביאים אוכל בבגדיהם. בין ילדים אלה התבלטה תמר (שפרירה זכאי), ילדה כבת 10, עצובה, מפוחדת ומתקשה ליצור קשר עם הילדים הצברים גם בגלל היעדר שפה משותפת. בלילה הייתה פותחת את תליון המשכית בשרשרת שעל צווארה ומתבוננת בעצב בתמונת אמה.
תמר הייתה מסלקת חפצים שונים ומחביאה אותם מתחת למזרן. כאשר זה נתגלה היא ברחה ליער הסמוך והילדים חיפשו אחריה עד שמצאו אותה והקיפו אותה בעדינות. לאחר המשבר הזה היא החלה ללמוד עברית וחיוך התחיל לעלות על פניה. השיא היה כשהצטרפה במרכז מעגל הילדים הרוקדים את "ושאבתם מים בששון".
החייל השלישי הוא קורפורל (אברהם סופר) והוא מספר לפליט שגם הוא היה במשבר קשה עד שהגיע לארץ ישראל. הוא מתאר לו את נהר הירדן עם היישובים והמפעלים לאורכו כמו מפעל נהריים ומפעל האשלג בים המלח.
לאחר שלושת הסיפורים האלה מתעודד הפליט לאור ההבטחה הגדולה הנראית לו בעתיד. הוא מבקש להחליף את בגדי הפליט בבגדי צבא ואת המקל שבידיו - ברובה.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקן | תפקיד |
|---|---|
| אלכסנדר סרנר | פליט |
| אברהם סופר | חייל |
| דן לוסטיג | דן החקלאי |
| אהובה גינגרי | אשתו של דן |
| שפרירה זכאי | תמר |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליאת שטייר-לבני, שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009, עמ' 23–30.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דמעת הנחמה הגדולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"דמעת הנחמה הגדולה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- דמעת הנחמה הגדולה/The Great Promise, בארכיון שפילברג, באתר יוטיוב
- היו סרטים - שנות ה-50, דמעת הנחמה הגדולה, באתר יוטיוב
- דמעת הנחמה הגדולה, בספר הקולנוע הישראלי
