דן אבנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דן אבנון
אין תמונה חופשית
לידה 1954 (בן 65 בערך)
סטוקהולם, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע המדינה
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דן אבנון (נולד ב-1954) הוא פרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים, מופקד קתדרת ליאון בלום במדע המדינה, והחל מ-2017 מכהן כראש המחלקה למדע המדינה. הוא מומחה למחשבה מדינית ולחינוך אזרחי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן אבנון נולד בסטוקהולם, שוודיה, בן ליעקב אבנון (לשעבר קמיניצקי), דיפלומט ישראלי יוצא וילנה, ולפוריה אבנון (לשעבר רפאלי), ילידת חיפה, נצר למשפחת ישראל ב"ק. אבנון גדל בארצות הברית, בסיירה לאון ובירושלים. למד בפנימייה הצבאית ליד הגימנסיה הרצליה בתל אביב, ובגימנסיה העברית בירושלים. [1] שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל. במלחמת יום כיפור לחם בקרבות הפלישה הסורית לרמה הגולן תחת פיקודו של יוני נתניהו והשתתף בקרבות באזור תעלת סואץ.[2] [3] במסגרת שירות מילואים פיקד על צוות של סיירת שלדג שלחם במלחמת לבנון הראשונה (1982).

ב-1979 כיהן אבנון כמנכ"ל יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, לצדו של טדי קולק, ראש העיר ירושלים. [4] תוך כדי שירות המילואים בלבנון 1982 הצטרף לנחום ברנע בהקמת העיתון כותרת ראשית, וכיהן כמנכ"ל העיתון.[5] ב-1984 כיהן כממונה על ארגון המטה של יצחק נבון (מפלגת העבודה) במסגרת מערכת הבחירות הכלליות לכנסת ה–11. [5]

בשנת 1990 סיים לימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר תקופה בה כיהן כחבר סגל אוניברסיטת סטנפורד, החליט לחזור לישראל, זכה במלגת אלון לחוקרים צעירים והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית.

אבנון לקח חלק בצוות האקדמי שהקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה והחל מ-1993 עמד בראש התוכנית לרפורמה פוליטית של המכון.

בשנת 2001 ייסד באוניברסיטה העברית את "מרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה". בעבודתו כראש המרכז הקים מגוון תוכניות לימודים ופעל למעורבות האוניברסיטה בקהילה ובמערכות חינוך הממלכתי. [6]

בשנת 2007 זכה במגן הוקרה מטעם מחלקת החינוך של עיריית קריית גת עבור תרומתו לקידום מערכת החינוך בעיר ובמגן הוקרה מבית הספר "נווה מדבר" של הכפר הבדואי הלא-מוכר, אבו קוידר.

בשנים 2009-11 עמד בראש בית הספר למדיניות וממשל ע"ש פדרמן באוניברסיטה העברית. במסגרת זו הוביל את המכרז לפתיחת תוכנית צוערים לשירות המדינה וכן היה מייסד שותף של תוכנית התואר השני לפיתוח קהילות ("תוכנית גלוקל") בפקולטה למדעי החברה של האוניברסיטה העברית. בשנת 2017 מונה לראש המחלקה למדע המדינה.

במהלך השנים שימש כעמית מחקר או מרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד, טורונטו, סינגפור וסידני. זכה בפרסי הוראה באוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד ופעמים רבות נבחר למורה מצטיין באוניברסיטה העברית.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנון חוקר שלושה תחומים עיקריים:

הראשון: פילוסופיה פוליטית כללית, בה הוא מתמקד בקשר בין ידע עצמי לתאוריות של קהילה פוליטית. כנגזרת של עניין זה אבנון מתעניין בקשרים בין שפה לפוליטיקה.

השני: מחשבה חברתית-יהודית עם התמחות במשנתו המדינית והחברתית של מרטין בובר.

השלישי: משטר מדיני דמוקרטי, חינוך אזרחי, הוראת אזרחות בישראל וכתיבת תוכניות לימודים באזרחות ומדע המדינה. במסגרת זו כתב מאמרים על חוק המפלגות בישראל ובעולם, על פריימריז בישראל ובעולם, על מושג 'הציבור הנאור' בפסיקות של אהרון ברק, על המושג 'אזרח' בשפה המדינית בישראל ועוד.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש כחבר הנהלה בעמותה לחינוך הדו-לשוני "יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל" (2007-2003).

לקח חלק בהקמת "צופן - מרכזי טכנולוגיה עילית" - לקידום ההשתלבות של אזרחי ישראל הערבים בתעשיית ההייטק והיה חבר בהנהלת הארגון (2010-2007). היה מייסד שותף וחבר הנהלה ב"עמותה לאזרחות פעילה" (2012-2004).

מאז 2016 מכהן בראש ועדת מקצוע מדע המדינה במשרד החינוך וכראש ועדת מינוח מדע המדינה באקדמיה ללשון עברית. [7]

ב-2016 כתב אבנון חוות דעת בעתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך בדרישה להפסיק את השימוש בחוברת המושגים החדשה באזרחות. בג"ץ קיבל את טענות העותרים והוציא צו על תנאי על פי בקשת העותרים. [8]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Plurality and citizenship in Israel: moving beyond the Jewish/Palestinian civil divide (with Yotam Benziman), Routledge, 2009.
  • שפת אזרח בישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2006.
  • Liberalism and Its Practice (with Avner de-Shalit), Routledge, 1999.
  • Dan Avnon, Martin Buber: The Hidden Dialogue (Twentieth-century political thinkers), Lanham: Rowman & Littlefield, 1998.

תרגום הספר העברי להלן:

  • מרטין בובר — הדיאלוג הנסתר, תרגמה מאנגלית דפנה בר-און, עם עובד, 2012.
  • חוק המפלגות בישראל, הוצאת הקבוץ המאוחד, 1993.

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018, “BDS and Self-Righteous Moralists.” In Andrew Pessin & Doron Ben-Attar (eds.), Anti-Zionism on Campus: The University, Free Speech and BDS. Bloomington: Indiana University Press, pp. 43 – 57.
  • 2013, "חינוך אזרחי בישראל." מתוך חינוך אזרחי בישראל, עמ' 11- 32.
  • 2010, Dan Avnon, "Is There a 'Jewish' Morality? Amalek as a Touchstone." In Jonathan Frankel and Ezra Mendelsohn (eds.) Studies in Contemporary Judaism Annual XXIV, pp, 206-215.
  • 2009, "Plurality of Self and Pluralism." In Avnon and Benziman (eds.), Plurality and Citizenship in Israel, pp. 15-30.
  • 2008, Dan Avnon, "Autocracy: The Schabertian Way." In Karl-Heinz Nusser, Matthias Riedel and Theresia Ritter, Politikos – Vom Element des Persönlichen in der Politik. Berlin: Dunker & Humblot, pp. 23-41.
  • 2006, "ה'אזרח' במקרא כמסד בתודעת האזרח היהודי בישראל". מתוך שפת אזרח בישראל, עמ' 23 – 43.
  • 2002, “'Limmud' and 'Limmudim': Guiding Words of Martin Buber’s Prophetic Teaching.” In Paul Mends-Flohr (ed.) Martin Buber: A Contemporary Perspective. New York: Syracuse University Press and Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, pp. 101-119.
  • 1998, “The Israeli Basic Laws' (Potentially) Fatal Flaw.” Israel Law Review 32; 4, autumn, 535-566.
  • 1995, "Parties Laws in Democratic Systems of Government." Journal of Legislative Studies, 1:2, summer 1995, 283-30.
  • 1996, "'הציבור הנאור': יהודי ודמוקרטי או ליברלי ודמוקרטי?" משפט וממשל ג:2, עמ' 417 – 451.
  • 1995, "'Know Thyself': Socratic Companionship and Platonic Community." Political Theory, May 1995, 304-329.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוסט-דוק: יולי רזייב משוחחת עם פרופ' דן אבנון, באתר פוליטון, גיליון 3 - יוני 2012
  2. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל. ירושלים: כתר, 2000. עמ' 78 – 83, 197 - 200, 207.
  3. ^ דבריו של אבנון (כ-11 דקות) עם התייחסות של ביבי (כשש דקות), באזכרה ליוני נתניהו, בערוץ משרד ראש הממשלה באתר יו טיוב, 19 ביוני 2018
  4. ^ Asher Weill, Jerusalem: City of the Book. 40 Years of the Jerusalem International Book Fair. Jerusalem: 2001, pp. 34-35.
  5. ^ 5.0 5.1 "מפה לאוזן", מעריב, יום שישי, 18 במאי 1984, עמוד 21C.
  6. ^ "לחיות בירושלים: אזרחות וריבוי תרבויות בירושלים", מרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה, 20 בפברואר 2008
  7. ^ הוועדה למונחי מדע המדינה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  8. ^ בג"ץ 4327/16 טסלר ואח' נ' משרד החינוך.