דן בניה סרי
 | |
| לידה |
3 באוגוסט 1935 (בן 86) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דן בניה סרי (נולד ב-3 באוגוסט 1935 בירושלים) הוא סופר ישראלי.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים למשפחה יהודית־תימנית. התייתם בגיל 13 מאביו, יוסף סרי, שנפל במלחמת העצמאות מירי צלף ערבי. החל את דרכו כסופר בגיל 45 לאחר שעבד כפקיד במשרד החקלאות.
סיפורו "אלף נשותיו של סימן-טוב", מהספר "ציפורי צל", עובד לסרט קולנוע בבימויה של מיכל בת-אדם.
זכה בפרס ניומן, בפרס ברנר לשנת תש"ע על מפעל חיים[1] ובפרס ביאליק למפעל חיים בספרות יפה "על כתיבתו רבת ההשראה, הבוראת עולם רווי הומור וכאב, תוך שימוש וירטואוזי ברבדיה של הלשון העברית והתרבות היהודית"[2].
בשנת 2016 זכה לתואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב "לאות הערכה לסופר פורה ומוערך, המבטא ביצירותיו הנפלאות אנושיות עמוקה ומיטיב לבטא את ההוויה הישראלית על פניה המגוונות... ולאות תודה לכותב מוכשר הנותן בספריו ביטוי חי ורגיש לאהבה, לפחד ולחמלה ומראה עד כמה הם משותפים לכל בני האדם באשר הם".
בניה סרי נשוי ללבנה ולהם שני ילדים ושישה נכדים.
ספריו וסיפוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "עוגיות המלח של סבתא סולטאנה", הופיע בשנת תשמ"א בהוצאת מ. ניומן ובשנת 1988 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
- "ציפורי צל", הוצאת כתר, 1987.
- "מישאל", הוצאת כתר, 1992.
- "דגים מתים ביפו", הוצאת כתר, 2003.
- "חתונה בוכרית", הוצאת כתר, 2006[3].
- "זוליכה בת כתון", 2007[4].
- "אדם שב אל ביתו", הוצאת כתר, 2009[5].
- "ארטור", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011[6].
- "מותו של עץ החרוב", הוצאת כתר, 2014[7].
- "סיר הפסח של אמא"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "דן בניה סרי - התפיחה המוזרה של מישל בביוף", עמ' 335-327
- דן בניה סרי, מלך בירושלים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 158–163, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב תעניק תוארי ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד לשישה אישים
- רשימת הפרסומים של דן בניה סרי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דן בניה סרי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דן בניה סרי, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- דן בניה סרי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של דן בניה סרי, באתר "סימניה"
דן בניה סרי, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- דפנה שחורי, דן בניה סרי שב אל ביתו, באתר nrg, 24 בינואר 2009
- עמיחי שלו, כותב במקלחת של מלון, באתר ynet, 1 בפברואר 2009
- בועז כהן, אני חוזר הביתה, באתר גלובס, 2 בפברואר 2009
- ורד לי, ספריות | דן בניה סרי סופר, ירושלים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
- אלמוג בהר, אדם שב אל ביתו, דן-בניה סרי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם דן בניה סרי, באתר iCast, 5 ביוני 2012- נטע הלפרין, דן את עצמו, באתר ישראל היום, 18 ביולי 2014
- עומר כרמון, "בהמות תרבותיות - אילת של דן בניה סרי", ערב ערב באילת , 7 באוגוסט 2014
- תום שגב מראיין את דן בניה סרי בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 14 בספטמבר 2014
- דן בניה סרי על הכתיבה ועל עולם הרפואה ביצירותיו, אוניברסיטת תל אביב 2015
- אינס אליאס, דן בניה סרי מוקיע את המאבק המזרחי, באתר הארץ, 18 במאי 2017
- ליאת רון, דן בניה סרי: "גדלתי במרתפים ולמדתי שגם מחושך גדול אפשר להביא שמש", באתר גלובס, 14 במרץ 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ynet, הוכרזו הזוכים בפרס ברנר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
- ^ מערכת וואלה!, הוכרזו הזוכים בפרס ביאליק לספרות, באתר וואלה!, 14 במאי 2012.
- ^ קציעה עלון, שלוש וריאציות על גבריות מזרחית במצוקה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2006
- ^ בועז כהן, אני חוזר הביתה, באתר גלובס, 2 בפברואר 2009
- ^ אלמוג בהר, אדם שב אל ביתו, דן-בניה סרי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
- ^ עמרי הרצוג, ארטור מאת דן-בניה סריה | אל תקרא לי לבן, באתר הארץ, 4 במאי 2011
- ^ ירון אביטוב, מותו של עץ החרוב: דן בניה סרי לא חומל על אילת, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2014
| יצירות מאת דן בניה סרי | ||
|---|---|---|
| ספרים | עוגיות המלח של סבתא סולטאנה (1988) • ציפור צל (1987) • מישאל (ספר) (1992) • דגים מתים ביפו (2003) • חתונה בוכרית (ספר) (2006) • זוליכה בת כתון (2007) • אדם שב אל ביתו (2009) • ארטור (2011) • מותו של עץ החרוב (2014) | |
| הקודם: לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן |
פרס ביאליק לספרות יפה דן בניה סרי, שרון אס, דתיה בן-דור 2012 |
הבא: טרם |
