הוספת קישורים

    דן בניה סרי

    מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
    דן בניה סרי
    דן בניה סרי.jpg
    לידה 3 באוגוסט 1935 (בן 87)
    ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
    מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
    שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
    תקופת הפעילות 1980–הווה (כ־42 שנים)
    פרסים והוקרה
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

    דן בניה סרי (נולד ב-3 באוגוסט 1935 בירושלים) הוא סופר ישראלי.

    תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

    נולד בירושלים למשפחה יהודית־תימנית. התייתם בגיל 13 מאביו, יוסף סרי, שנפל במלחמת העצמאות מירי צלף ערבי. החל את דרכו כסופר בגיל 45 לאחר שעבד כפקיד במשרד החקלאות.

    סיפורו "אלף נשותיו של סימן-טוב", מהספר "ציפורי צל", עובד לסרט קולנוע בבימויה של מיכל בת-אדם.

    זכה בפרס ניומן, בפרס ברנר לשנת תש"ע על מפעל חיים[1] ובפרס ביאליק למפעל חיים בספרות יפה "על כתיבתו רבת ההשראה, הבוראת עולם רווי הומור וכאב, תוך שימוש וירטואוזי ברבדיה של הלשון העברית והתרבות היהודית"[2].

    בשנת 2016 זכה לתואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב "לאות הערכה לסופר פורה ומוערך, המבטא ביצירותיו הנפלאות אנושיות עמוקה ומיטיב לבטא את ההוויה הישראלית על פניה המגוונות... ולאות תודה לכותב מוכשר הנותן בספריו ביטוי חי ורגיש לאהבה, לפחד ולחמלה ומראה עד כמה הם משותפים לכל בני האדם באשר הם".

    בניה סרי נשוי ללבנה ולהם שני ילדים ושישה נכדים.

    ספריו וסיפוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • "עוגיות המלח של סבתא סולטאנה", הופיע בשנת תשמ"א בהוצאת מ. ניומן ובשנת 1988 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
    • "ציפורי צל", הוצאת כתר, 1987.
    • "מישאל", הוצאת כתר, 1992.
    • "דגים מתים ביפו", הוצאת כתר, 2003.
    • "חתונה בוכרית", הוצאת כתר, 2006[3].
    • "זוליכה בת כתון", 2007[4].
    • "אדם שב אל ביתו", הוצאת כתר, 2009[5].
    • "ארטור", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011[6].
    • "מותו של עץ החרוב", הוצאת כתר, 2014[7].
    • "סיר הפסח של אמא"

    לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    מיזמי קרן ויקימדיה
    ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דן בניה סרי

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ ynet, הוכרזו הזוכים בפרס ברנר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
    2. ^ מערכת וואלה!‏, הוכרזו הזוכים בפרס ביאליק לספרות, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2012.
    3. ^ קציעה עלון, שלוש וריאציות על גבריות מזרחית במצוקה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2006
    4. ^ בועז כהן, ‏אני חוזר הביתה, באתר גלובס, 2 בפברואר 2009
    5. ^ אלמוג בהר, אדם שב אל ביתו, דן-בניה סרי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
    6. ^ עמרי הרצוג, ארטור מאת דן-בניה סריה | אל תקרא לי לבן, באתר הארץ, 4 במאי 2011
    7. ^ ירון אביטוב, מותו של עץ החרוב: 
דן בניה סרי לא חומל על אילת, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2014


    יצירות מאת דן בניה סרי
    ספרים עוגיות המלח של סבתא סולטאנה (1988) • ציפור צל (1987) • מישאל (ספר) (1992) • דגים מתים ביפו (2003) • חתונה בוכרית (ספר) (2006) • זוליכה בת כתון (2007) • אדם שב אל ביתו (2009) • ארטור (2011) • מותו של עץ החרוב (2014)


    הקודם:
    לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן     		פרס ביאליק לספרות יפה
    דן בניה סרי, שרון אס, דתיה בן-דור
    2012     		הבא:
    טרם
    P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
    אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דן_בניה_סרי&oldid=34414757"