דן וולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן וולמן
דן וולמן מביים, 2008
דן וולמן מביים, 2008
לידה 28 באוקטובר 1941 (בן 79)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, שחקן, במאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אופיר על מפעל חיים (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דן וולמן (נולד ב-28 באוקטובר 1941) הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ישראלי, זוכה "פרס אופיר על מפעל חיים" לשנת 2016[1].

קשת הסרטים שיצר וולמן נעה בין קומדיית הנעורים "רומן זעיר" בסדרת סרטי אסקימו לימון לסרטים אישיים דוגמת "המרחק" ו"אחות זרה" שזיכו אותו ב"פרס וולגין לסרט הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע ירושלים. סרטיו הוקרנו, בין השאר, בפסטיבלים של: קאן, ונציה, ברלין, שנחאי, גואה ומוסקבה וזכו בפרסים רבים[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולמן נולד ב-28 באוקטובר 1941 בירושלים. ילדותו עברה עליו באתיופיה, שם שהו הוריו, עת אביו פרופ' משה וולמן שימש כרופאו של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. לאחר סיום תיכון ושרות צבאי בנח"ל הוא למד קולנוע בסיטי קולג' של ניו יורק (בשנים 19621965) ובמחלקה לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק (בשנים 1965–1968)[3]. בנוסף, הוא בעל תואר ראשון בחינוך.

בשנים 1974, 1978 לימד בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק (אנ') ובשנת 1981 לימד תסריטאות והפקה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך לימד במקומות נוספים, ובהם בית ספר מעלה, קמרה אובסקורה ובית צבי[4].

סרטו 'מחבואים' משנת 1980, היה הסרט הראשון באורך מלא הנוגע בסוגיה ההומוסקסואלית. בסרט זה לא עסק רק באיסור החברתי על הומוסקסואליות אלא גם טיפל בנושאים כמו היישוב, ה"אויב הערבי" ובגידה מנקודת מבט אישית וחדשנית[5].

ביום העצמאות 1987 השיא וולמן משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, בשם הקולנוע הישראלי.

הוא כיהן כשופט בפסטיבלי סרטים בישראל וברחבי העולם. הוא נשוי לעורכת הקולנוע שוש וולמן.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי עלילה שביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970 - "התמהוני" - השתתף בפסטיבל קאן והשחקנית ברטה ליטבינוב הייתה מועמדת לפרס[7], והשתתף גם בפסטיבל ברלין[8].
  • 1972 - "פלוך" (התסריט נכתב עם חנוך לוין) - השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל הסרטים של ונציה[9].
  • 1974 - "מיכאל שלי" (על פי עמוס עוז, תסריט עם א. מור) - זכה בשלושה פרסי "כינור דוד"[10].
  • 1980 - "מחבואים" - זכה בשלושה פרסי "ורד הכסף" על התסריט, הבימוי והסרט[11].
  • 1983 – "רומן זעיר".
  • 1984 - "חייל הלילה" - סיפורו של גבר צעיר המנהל חיים כפולים: ביום הוא זבן בחנות צעצועים ובלילה הוא רוצח בדם קר[12] - הסרט הוזמן להשתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים הראשון[13].
  • 1986 - "חוזה אהבה"[14]
  • 1994 - "המרחק" - זוכה פרס וולג'ין פסטיבל ירושלים עבור הסרט הטוב ביותר.
  • 2000 - "אחות זרה" - פרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים[15], ופרס "הוקרה מיוחדת" לסרטים על הגלות האפריקאית בפסטיבל ברלין 2002)
  • 2002 – "אוצרות הים האדום" (נכתב בשיתוף עם יובל אור) - סרט ילדים הופק עבור גלובוס גרופ[16].
  • 2003 – "הביוגרפיה של בן" - השתתף בפסטיבל הסרטים ירושלים, בתחרות רשמית פסטיבל מוסקבה (2004)[17], בפסטיבל ים תיכוני בפארו, פורטוגל (2006) זכה בפרס בחירת הקהל כסרט הטוב ביותר, ובפרס לגל זייד "השחקן הטוב ביותר". זגה בפרס הפלטינום מורי בפסטיבל "וורלד פסט" יוסטון, טקסס 2007.
  • 2006 - "ידיים קשורות" - השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים וזכה בפרס מיוחד לשחקנית גילה אלמגור. זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר (גילה אלמגור) בפסטיבל הסרטים פאלם ביץ' 2007[18].
  • 2011 - " גיא אוני" - זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" הפסטיבל הסרטים ניו דלהי, בפרס הסרט הזר הטוב ביותר (בחירת קהל) באוסקר הסיני - פסטיבל הסרטים "תרנגול הזהב -מאה הפרחים" ב"היי פיי", בפרס המבקרים "פסטיבל ארצות מרכז איופה" במדייאש רומניה[19].
  • 2015 - "חרדת הבמאי"[20].
  • 2016 - "סיפור אהבה ארץ ישראלי". זכה בפרס השחקנית הזרה הטובה ביותר (בחירת קהל) באוסקר הסיני - פסטיבל הסרטים "תרנגול הזהב -מאה הפרחים" לעדי בילסקי
  • 2021 - הסרט "הבשורה על פי יהודה" בהשראת ספרו של עמוס עוז, צולם ונמצא בעריכה[21].

דרמות לטלוויזיה שביים וכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים דוקומנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות לתיאטרון שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zertal, Edith: Dan Wolman - Film-Maker, in: ariel 44 (1977) pp 88-102

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 איתן לשם, עכבר העיראופיר 2016: הזוכות הגדולות הן הנשים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2016
  2. ^ אורי קלייןהבמאי העצמאי הכי חשוב בישראל, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2008
  3. ^ לא "אופרות סבון", דבר, 15 באפריל 1977
  4. ^ כולם רוצים ללמוד ב״בית צבי", חדשות, 10 ביולי 1985
  5. ^ אורי קליין, קולנוע על תנאי, דבר, 5 בדצמבר 1980
  6. ^ מאיר שניצר, קמיקזה, חדשות, 10 במרץ 1988
  7. ^ שחקנית ישראלית בת 78 מועמדת לפרס בקאן, מעריב, 8 במאי 1970
  8. ^ חווה נובק, סרטים ישראליים בפסטיבל ברלין, דבר, 2 ביולי 1970
  9. ^ המבקרים האיטלקים על"פלוך", מעריב, 7 בספטמבר 1972
  10. ^ שר החינוך העניק פרסי "כנור דוד", דבר, 17 בדצמבר 1975
  11. ^ הסוד של מיכל בת־אדם, דבר, 13 באפריל 1981
  12. ^ רחל נאמן, מחוץ לגדר, כותרת ראשית, 20 ביוני 1984
  13. ^ רחל נאמן, סוף סוף: פסטיבל סרטים, כותרת ראשית, 4 באפריל 1984
  14. ^ "חוזה אהבה" - מושלם, חדשות, 1 באוקטובר 1986
  15. ^ נילי ברקן, ‏יש סרטים ישראליים יפים כל-כך. עובדה, באתר גלובס, 25 ביולי 2000
  16. ^ גואל פינטוהסודות של הים, באתר הארץ, 26 ביולי 2001
  17. ^ גואל פינטו"הביוגרפיה של בן" של דן וולמן התקבל לפסטיבל הקולנוע במוסקווה, באתר הארץ, 19 במאי 2004
  18. ^ נירית אנדרמןפרס הסרט הטוב בפסטיבל פאלם ביץ' ל"ידיים קשורות", באתר הארץ, 29 באפריל 2007
    נעם בוקסבאום, עכבר העירמגע הזהב של דן וולמן, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006
  19. ^ גואל פינטו, ‏כישלון מענג, באתר גלובס, 13 בינואר 2011
    אורי קלייןסרט | הזרמים התת-קרקעיים של "גיא אוני", באתר הארץ, 14 בינואר 2011
  20. ^ אורי קלייןשום דבר לא עובד בסרט "חרדת הבמאי", באתר הארץ, 23 ביוני 2015
  21. ^ בני קימרון, לעדי בילסקי יש סיפור אהבה ארץ-ישראלי בסין, באתר mynet‏ רעננה, 8 בנובמבר 2016
    ברי כנורי, "סיפור אהבה ארץ ישראלי" – סרט בטעם של פעם, באתר הארץ, 1 ביוני 2017
  22. ^ אילנה באום, הדיבוק של סטמפניו, מעריב, 9 באוקטובר 1990
  23. ^ הגר רם, וולמן מצלם שוב, חדשות, 26 בנובמבר 1991
  24. ^ רון מיברג, "תרנגול כפרות": הפתעת העונה, חדשות, 19 בנובמבר 1991
  25. ^ אביבה קרול, ‏5 הפקות של קשת בפסטיבל ירושלים, באתר גלובס, 15 ביולי 2001
  26. ^ נירית אנדרמןנאנוק מהצפון מדבר בטלפון, באתר הארץ, 28 בפברואר 2007
  27. ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - עם דה האן נגד הזרם, כותרת ראשית, 27 במרץ 1985
  28. ^ יעקב הכהן, "שבתעתון": התוכנית האמנותית עמדה בסימן הצגות היחיד של ה"תיאטרונטו", מעריב, 18 במרץ 1990
  29. ^ אירועים, חדשות, 13 בפברואר 1986
  30. ^ מיכאל הנדלזלץסמל סקס פולני? תשאלו את ענת עצמון, באתר הארץ, 2 ביוני 2007
  31. ^ אורין ויינברג, הורות חד מינית, פלאפל וסרטן: הצגות תיאטרונטו 2019, באתר ynet, 12 במרץ 2019