דן וסעדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דן וסעדיה (דן קישוט וסעדיה פנסא)
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי נתן אקסלרוד
הופק בידי סרטי כרמל
תסריט ה. הלוי
עריכה ש. כהן
שחקנים ראשיים מרדכי דגן
אברהם קסטרו
שמשון בר-נוי
אלימלך רם
יאיר ולין
שרה בנבנישתי
מוזיקה חנן וינטרניץ
משה וילנסקי (עורי ציון)
צילום י. מלכה
מדינה ישראלישראל  ישראל
חברת הפקה סרטי כרמל
הקרנת בכורה 1956
משך הקרנה 81 דקות
שפת הסרט עברית
דף הסרט ב-IMDb

דן וסעדיה או דן קישוט וסעדיה פנסא, הוא סרט ילדים ישראלי משנת 1956 בהפקתו ובבימויו של נתן אקסלרוד.

העלילה היא על הרפתקאותיהם של שני נערים, דן וסעדיה, תלמידי פנימייה בתקופת מלחמת העצמאות. דן הוא ממוצא אירופי, יש לו הורים דואגים והוא לומד בבית ספר. סעדיה הוא תימני עם פאות, הוריו אינם מוזכרים והוא עובד כל היום לפרנסתו כמצחצח נעליים ברחוב.

הסרט צולם ברובו בכפר הנוער הדסים. את המוזיקה חיבר חנן וינטרניץ אבל שיר הנושא של הסרט הוא "עורי ציון" של משה וילנסקי שמופיע בפסקול בביצוע תזמורת, חליל סולו ובשירה.

שמשון בר-נוי מופיע באחד התפקידים הראשיים וגם שר ביחד עם תלמידי הדסים את "עורי ציון". בתפקיד אביו של דן מופיע אלימלך רם שהיה אז מפורסם כקריין בקול ישראל וביומני גבע.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן (מוטי דגן) הוא נער תל אביבי חובב חוברות הרפתקאות. הוא מפקדה של יחידת מחץ מסתורית, "הדרקון השחור" שמה, והיא קיימת רק בדמיונותיו הפרועים. סגנו הוא סעדיה התימני (אברהם קאסטרו), ילד תל אביבי המתפרנס מצחצוח נעליים.

דן הוא "המפקד" הפותר תעלומות וסעדיה הוא "סגנו" הממלא את פקודותיו ללא עוררין. הם עושים מעשי קונדס שבאחד מהם מתגנב דן לכלוב האריות בגן החיות של תל אביב כדי למצוא "מטמון", אך מסולק משם ונמסר למשטרה משם משחרר אותו אביו (אלימלך רם).

בהמלצת המורה מחליטים הוריו של דן לשלוח אותו לפנימיית הדסים בתקווה שישתלב בטבע בחברת ילדים ויוציא ממוחו את דמיונותיו הפרועים. סעדיה מחליט להצטרף אליו ומתגנב למשאית שמסיעה אותם להדסים.

מנהל הפנימיה הוא דב (שמשון בר-נוי), גבר נאה וסמכותי. אביבה (שרה בנבנישתי) מתאהבת בו, אך הוא אדיש כלפיה. אחד המדריכים הוא "המשורר" אורי (יאיר ולין) המחבר שירים ומכריח אנשים להאזין להם למרות חוסר סבלנותם. מדריך אחר הוא יורם המאוהב באביבה, אך היא קוראת לו "צוציק" ומאוהבת רק בדב. אביבה מכנה את דן "דן קישוט" ואת חברו "סעדיה פנסא".

דב מחליט להשאיר את סעדיה בהדסים וממנה אותו לרועה כבשים. גם בהדסים ממשיכים שניהם בתעלולים ופעם אחת הם עדים להטמנת נשק בסליק. בלילה הם מוציאים מהסליק ארגז רימוני יד, טומנים אותו בקרקע ודן מצייר מפה למציאת המטמון כמו שקרא בספרים קורע אותה ונותן את חצייה לסעדיה.

כולם מאזינים למקלט הרדיו לשמוע את החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וכשההחלטה מתקבלת פורצים כולם בריקודים ושירת "עורי ציון". מצב הביטחון מתערער ומוחלט לפנות מהמקום את כל הילדים והבלתי לוחמים, למרוב בקשותיהם של דן וסעדיה להישאר.

הערבים מטילים מצור על הדסים ומתקיפים אותה מכל הצדדים. אביבה שנמצאת כעת כקשרית בעורף מקבלת דיווחים על המצב הקשה. דן מחליט לחזור להדסים ולגלות את ארגז הרימונים לשם כך עליו לחדור בין קווי הערבים. סעדיה מצטרף אליו כמבין ערבית וכן מצטרפת הכלבה "דיצה".

מצב המגינים בכי רע, יורם ואורי פצועים ונשקלת נסיגה. דן וסעדיה מצליחים להגיע לארגז הרימונים, לחבר אותם בחבלים שיגרמו לפיצוץ בעת דריכה. הערבים מתחילים בהתקפה אך הם עולים על החוטים. הרימונים מתפוצצים וקוטלים אותם ההתקפה נכשלת ואז מגיע למקום כוח לוחמים ביחד עם דן וסעדיה וכולם משבחים אותם על הצלת המקום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]