דן כספי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן כספי
DanCaspi.JPG
לידה 1 בינואר 1945
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בינואר 2017 (בגיל 72)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דן כספי (1 בדצמבר 194522 בינואר 2017) היה פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויושב-ראש האגודה הישראלית לתקשורת בין השנים 1995-1999[1].

לאורך כל דרכו המקצועית, שילב כספי פעילות מחקרית עם פעילות ציבורית ופעילות פובליציסטית תוססת וענפה, אשר במהלכה פרסם מאות מאמרים בעיתונות היומית והמקוונת, לרבות שני טורים קבועים במקומון ירושלמי ובירחון איגוד המפרסמים בישראל "אותות". כספי פרסם טור באתר "העין השביעית"[2], וטור במדור הדעות של ynet[3] וניהל את בלוג דן בתקשורת ב"הארץ" עד ליום מותו.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן כספי (לשעבר קספו Casapu) נולד בסווני (Saveni) שבצפון מולדובה, רומניה. עלה לארץ עם הוריו בשנת 1960, בגיל 14. על אף המוגבלות הפיזית, שיתוק מוחין, השתלב כספי במערכת החינוך הרגילה הן בעיר מולדתו והן במערכת החינוך הישראלית. המשפחה התיישבה בבאר שבע. כספי סיים את לימודי התיכון בבית הספר מקיף א' באר שבע, בהנהלתה של ד"ר פועה מנצ'ל.

במחצית שנות השישים, החל כספי את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים למדע המדינה ולסוציולוגיה, והמשיך לתואר שני בחוגים למדע המדינה ולתקשורת.

עבודת המחקר שלו לקבלת תואר דוקטור נעשתה בהנחייתם של אליהוא כ"ץ, חתן פרס ישראל, ועמנואל גוטמן. המחקר עסק בתפיסתם של חברי הכנסת את דעות הציבור לעומת הדעות הריאליות הרווחות באוכלוסייה תוך השוואה ביניהן לבין דעות חברי הכנסת.

אחר קבלת הדוקטורט בשנת 1976, יצא כספי לשנת השתלמות בתר-דוקטורט במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, MIT, שבבוסטון, שם עשה במחיצתו של פרופסור איתיאל דה-סולה פול.

במחצית שנות השמונים, עבר כספי לאוניברסיטה הפתוחה, בה פיתח את תחום לימודי התקשורת. כספי כתב וערך, בהיותו באוניברסיטה הפתוחה, סדרת ספרי לימוד, ששימשה שנים רבות בסיס בתוכנית הלימודים בתקשורת במוסדות להשכלה גבוהה, במכללות ובבתי ספר שונים.

בשנת 2000 שב כספי לבאר שבע, כדי לתת כתף בהקמת המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כיהן כראש המחלקה לתקשורת וראש מרכז בורדה לתקשורת חדשנית בין השנים 2004–2009. באפריל 2013 נערך באוניברסיטת בן-גוריון יום עיון על "מעברים בתקשורת" לכבודו של כספי לרגל יציאתו לשבתון בטרם פרישתו לגמלאות.

כספי היה נשוי לדליה ולהם בת וארבעה נכדים. התגורר באבן יהודה.

נפטר ב-22 בינואר 2017. נטמן למחרת בבית העלמין באבן יהודה.

תפקידים אקדמיים וציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כספי מילא מספר תפקידים אקדמיים וציבוריים:

מחקרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי התמחותו של כספי היו תקשורת המונים, תקשורת ופוליטיקה, דעת קהל ותעמולה, מוסדות תקשורת, תקשורת מקומית, תקשורת מיעוטים, רגולציה בתקשורת, מערכות בחירות.

כספי כתב למעלה מ-20 ספרים בתקשורת ועשרות מאמרים מדעיים בעברית, באנגלית וברוסית. ביניהם ספר ילדים בשם אבא של ענבל. בתחילת שנות התשעים התפרסם ספרם המשותף של כספי ושל יחיאל לימור "המתווכים", ספר ששימש כאחת מאבני היסוד בהוראה ובהבנת מקומם ועוצמתם של אמצעי התקשורת בישראל.

ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים של דן כספי

ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים של דן כספי

נושאים בולטים שבהם עסק במאמריו העיתונאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כספי היה מתנגד חריף וותיק לתאגידי התקשורת המשפחתיים בישראל, והזהיר נחרצות מפני הקשר בין הון, לעיתון ולשלטון. במיוחד התריע מפני עליית כוחם של "ברוני תקשורת" הניצבים בראש תאגידי התקשורת האלה. בתחילת שנות התשעים נרתם כספי למאבק הציבורי נגד הבעלות הצולבת של "ברוני התקשורת" והשתלטותם על ערוצי השידור בטלוויזיה. בהקשר זה, טבע כספי מושג באחד ממאמריו, "האזרח נ.מ.",(חדשות, 8/10/1992), על משקל "האזרח קיין", והמושג הפך, בעקבות פרסום המאמר, לכינויו של מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס.
במחצית שנות התשעים, חשף כספי את תופעת האלימות כלפי נשים גם בחוגי האקדמיה, כאשר הפר שתיקה מתמשכת של עמיתיו ופרסם במוסף "הארץ" רשימה בשם "אל תפנו אליו"("אנשים בחזית", 27/1/1995). שני המאמרים פותחים וחותמים את ספר המאמרים שלו סדר יום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוקר התקשורת פרופ' דן כספי הלך לעולמו בגיל 72, אתר גלובס, 22 בינואר 2017
  2. ^ כספי באתר העין השביעית
  3. ^ באתר ynet