דנאה (אורציו ג'נטילסקי)

דנאה
Danaë

מידע כללי
צייר	אורציו ג'נטילסקי
תאריך יצירה	שנות ה־20 של המאה ה־17
טכניקה וחומרים	קנבס, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	227.1 ס"מ
גובה	161.5 ס"מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	2016.6 (מוזיאון פול גטי)
מיקום	מרכז גטי

דנאה (באיטלקית: Danaë) היא ציור שמן על בד מאת הצייר האיטלקי אורציו ג'נטילסקי, מן הדמויות המרכזיות בציור הבארוק האיטלקי. היצירה נחשבת לאחת מיצירות המופת של האמן ולדוגמה בולטת לשילוב בין נטורליזם קראוואג'יסטי לבין אלגנטיות צורנית וצבעוניות מעודנת. הציור הוזמן בשנת 1621 על ידי האציל הגנואי ג'ובאני אנטוניו סאולי עבור ארמונו בעיר ג'נובה, ונשמר בבעלות המשפחה עד המאה העשרים. היצירה מתארת את המיתוס הקלאסי של דנאה, דמות מהמיתולוגיה היוונית, בעת ביקורו של יופיטר בדמות גשם של זהב, ומשלבת נרטיב מיתי עם עושר חזותי, עידון ותחכום אמנותי יוצא דופן.

תיאור היצירה

בציור, קופידון מושך את הווילון הכהה ומגלה את יופיטר המופיע כגשם של זהב, הניתך לעבר דנאה השוכבת על מיטתה, מוקפת בסדינים לבנים וזהובים, עם מזרן אדום בולט. הקומפוזיציה שופעת פרטים עשירים ומתוכננת בקפידה: תנועת הזהב הנופל מקבילה לקו האלכסוני של הווילון ולזרוע המושטת של דנאה, ומדגישה את הדינמיקה שבין הדמויות. עם זאת, ג'נטילסקי שומר על איפוק ואיזון – גופה של דנאה מופנה מהזהב, והיא נותרת דמות צנועה המקבלת את גורלה הבלתי נמנע, בניגוד לדנאה של טיציאן, המתוארת כהסכמה מינית מודעת. האפיון המדויק של החומרים – מטקסטורת הבד ועד לפסי זהב מעוטרים – מציב את היצירה גם כהישג בתחום ציור הטבע הדומם. השקיפות הדקה של הצעיף המכסה את גופה של דנאה, והחשיפה המכוונת של איבר מינו של קופידון, מדגימים את עידונו והאומץ האמנותי של ג'נטילסקי כאחד.

הנושא המיתולוגי

הציור מבוסס על המיתוס של דנאה, כפי שסופר באפוס הלטיני מטמורפוזות מאת אובידיוס. לפי הסיפור, המלך אקריסיוס מארגוס כלא את בתו דנאה במגדל עשוי ברונזה כדי למנוע ממנה להרות, לאחר שנמסר לו מנבואה שבנה יהרוג אותו. יופיטר, מלך האלים, חדר אל המגדל בדמות גשם של זהב והפרה אותה. בנם, פרסאוס, הפך לגיבור מיתולוגי שנודע בכך שהרג את מדוזה והציל את אנדרומדה.

באמנות, דמותה של דנאה נתפשה לעיתים כסמל לצניעות מוסרית, מאחר שהפריון התרחש באמצעות התערבות אלוהית – תפיסה שאפשרה גם לעולם הנוצרי לאמץ את הדימוי כהקבלה לבשורת המלאך למרים. עם זאת, גרסתו של ג'נטילסקי מבליטה את המתח הארוטי של הסיפור, ואת חוסר האונים האנושי מול הפיתוי – אלגוריה סמויה אך נוכחת על השפעת הכסף והגורל.

ההזמנה ממשפחת סאולי

בשנת 1621, לאחר שצבר מוניטין כאמן מוביל ברומא, הוזמן אורציו ג'נטילסקי על ידי ג'ובאני אנטוניו סאולי, אציל גנואי רם-מעמד, להגיע לג'נובה. סאולי, שנחשף לעבודותיו של ג'נטילסקי ברומא במסגרת משלחת רשמית מטעם הרפובליקה הגנואית, התרשם עמוקות מיכולותיו האמנותיות והציע לו לשוב עמו צפונה. קשר קודם בין המשפחות נרמז דרך אורליו לומי, אחיו של אורציו, שפעל בעיר קודם לכן ועבד גם עבור סאולי.

בג'נובה, שהייתה אז מרכז מסחר ואמנות של האימפריה ההבסבורגית, פעלו במקביל לג'נטילסקי האמנים ואן דייק, גוידו רני, ורובנס. בתוך אווירה זו יצר ג'נטילסקי את שלוש היצירות המרכזיות של הקריירה שלו: "דנאה", "המגדלית" ו"לוט ובנותיו".

הסדרה ומשמעותה

השלישייה שיצר ג'נטילסקי עבור סאולי מאופיינת במתח בין נשים, אלוהים ואהבה. דנאה מייצגת אהבה חושנית; המגדלית – אהבה רוחנית בעקבות חזרה בתשובה; ובנות לוט את המאבק בין מוסר לציווי דתי. לא ידוע אם הייתה תוכנית סמלית מגובשת, אך ההקבלות הסגנוניות מצביעות על תכנון כולל: דנאה והמגדלית מבוססות על אותו קרטון, וייתכן ששולבו כאגפים ביצירת טריפטיך סמוי עם לוט ובנותיו במרכזו.

פרשנות תימטית נוספת

התערוכה שהוצגה במרכז גטי בשנת 2002 חיזקה את הקריאה הרעיונית של שלוש היצירות כסדרה בעלת משמעות דתית ומוסרית משותפת. כל אחת מהן מציגה התמודדות שונה של אישה מול האל: דנאה כנבואה מיתולוגית על גורל שאין מנוס ממנו, לוט ובנותיו כמאבק מוסרי בין מצווה ואיסור, והמגדלית כדמות של גאולה רוחנית דרך אהבת האל.

בדמותה של דנאה, זרועה המושטת ורכינה לאחור פורשו כמחווה של השלמה עם הגורל, בעוד שקופידון מפנה את הווילון לגילוי הזהב האלוהי. ג'נטילסקי עיצב את גשם הזהב כערבוב של שבבי מתכת ומטבעות עליהם מופיעים סמליו של יופיטר – צורת ביטוי חזותית עשירה שמחזקת את הממד האלגורי של הסצנה. הפרשנות הנוצרית רואה באירוע רמז מוקדם לבשורת מרים ולהתעברות האלוהית.

קלאופטרה, מאת אורציו ג'נטילסקי (ראשית שנות ה־1610), אוסף פרטי, איטליה. ביצירה זו, מן התקופה המוקדמת של האמן, ניכרת השפעה ישירה של הקרוואג'יזם: הדמות מוצגת בגוף עירום ובאור חד, עם דגש על נטורליזם מוחצן ודרמה גופנית. תיאור הקומפוזיציה, במיוחד הפרטים של הבד הלבן והווילון האדום, מצביע על זיקה חזותית לסצנת דנאה המאוחרת. ואולם, לעומת האלגנטיות והאיפוק שמאפיינים את דנאה, קלאופטרה משדרת עוצמה חושנית מוחשית, וגופה של הדמות בולט בקוויו החדים ובהבעתו הנואשת – עדות לסגנונו המוקדם של ג'נטילסקי ולתהליך ההתפתחות האמנותית שלו לקראת ההרמוניה והעידון של שנות ה־1620.

גרסאות נוספות

אורציו ג'נטילסקי יצר גרסה שנייה לדנאה, הנמצאת כיום במוזיאון קליבלנד. אף שהיא מבוססת על אותו שרטוט, קיימים הבדלים ברורים – הבעת פניה של דנאה מודאגת יותר, והביצוע נוקשה. העדרם של פנטימנטי, שימוש שונה בזיגוגים, וניתוח טכני השוואתי שבוצע בשנת 2001 מוכיחים שהגרסה מקליבלנד מאוחרת ונוצרה כהעתק נאמן.

מעמד היצירה ביצירתו של ג'נטילסקי

הציור דנאה מייצג את שיא הבשלות של ג'נטילסקי. אלמנטים מוקדמים יותר, כמו תנוחות דרמטיות, מופיעים כאן בעידון רב. עיבוד האור, הרקמות והבד מציגים רגישות פיוטית שלא הייתה קיימת ביצירות קודמות. השוואה לציור קלאופטרה המוקדם מצביעה על מעבר מנטורליזם נוקשה לאלגנטיות ציורית, המאפיינת את שנות ה-20 של המאה ה-17.

לוט ובנותיו, מרכז גטי, לוס אנג'לס

מרים המגדלית, ג'נטילסקי

שרשרת הבעלות

דנאה תועדה באוסף משפחת סאולי במאה ה-17, יחד עם המגדלית ולוט ובנותיו – הגרסה המקורית של לוט, שנמצאת כיום במוזיאון גטי בלוס אנג'לס. שלושת הציורים הוערכו ברישומי הירושה משנת 1661 ונשמרו באחוזה עד אמצע המאה ה-19. הציורים עברו בירושה דרך ענפי המשפחה השונים, וב-1906 נצפתה המגדלית על ידי ההיסטוריון סוידה. ב-1975 נחשפו שתי היצירות – דנאה והמגדלית – באחוזת קרלוטה ג'וסטיניאני, ונרכשו על ידי האספן תומאס פ. גריינג'. לאחר מותו נמכרה דנאה לריצ'רד פייג'ן, ומשם עברה לקרן משפחתית פרטית.

היסטוריית הבעלות

דנאה תועדה באוסף משפחת סאולי במאה ה-17, יחד עם המגדלית ולוט ובנותיו – הגרסה המקורית של לוט, שנמצאת כיום במוזיאון גטי בלוס אנג'לס. שלושת הציורים הוערכו ברישומי הירושה משנת 1661 ונשמרו באחוזה עד אמצע המאה ה-19. הציורים עברו בירושה דרך ענפי המשפחה השונים, וב-1906 נצפתה המגדלית על ידי ההיסטוריון סוידה. ב-1975 נחשפו שתי היצירות – דנאה והמגדלית – באחוזת קרלוטה ג'וסטיניאני, ונרכשו על ידי האספן תומאס פ. גריינג'. לאחר מותו נמכרה דנאה לריצ'רד פייג'ן, ומשם עברה לקרן משפחתית פרטית.

סכסוך משפטי בשנות ה־70

בשנת 1977 עמד הציור במרכזו של סכסוך משפטי תקשורתי בין האספן נורטון סימון לבין הסוחר האנגלי תומאס פ. גריינג' ורוכש הציור ריצ'רד פייג'ן. סימון חתם על אופציית רכישה בסך £300,000, אך שלח הודעת אישור באיחור של שעות ספורות. גריינג' מכר את הציור לפייג'ן, וסימון תבע את שני הצדדים. לאחר מות גריינג' התביעה כוונה כלפי אלמנתו. בשנת 1978 הושגה פשרה במסגרתה שילמו פייג'ן והאלמנה לסימון פיצויים עונשיים בסך £100,000, והציור נותר בידי פייג'ן.

היסטוריית תצוגות

דנאה הוצג לאורך השנים בתערוכות מרכזיות במוסדות יוקרתיים, בהם מוזיאון גטי בלוס אנג'לס, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ואוניברסיטת ייל. ההכרה המוזיאלית הרחבה חיזקה את מעמדו של הציור כאחת מיצירות הבארוק החשובות ביותר המצויות עדיין בידיים פרטיות.

מכירה פומבית ורכישת הציור על ידי מוזיאון גטי

בינואר 2016 נמכר דנאה מאת אורציו ג'נטילסקי במכירה הפומבית של סותבי'ס בניו יורק במחיר של 30.5 מיליון דולר (כולל עמלה), ונרכש על ידי מוזיאון גטי בלוס אנג'לס. המכירה כללה לפחות שלושה משתתפים, בהם ככל הנראה ערבון צד שלישי, וכן אספן אסייתי שתקשר עם יו"ר סותב'יז אסיה, פאטי וונג.

הציור, שהוצג זמן קצר קודם לכן במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, הועבר לגטי ושובץ לא רחוק מהציור לוט ובנותיו, אף הוא מאת ג'נטילסקי – כך שהתמונות שבו לתצוגה משותפת כפי שהיו בארמון סאולי במאה ה-17.

מצב השתמרות

הציור נמצא במצב טוב מאוד, לאחר שעבר שימור מקצועי. שכבת הצבע והבד ייצובו ללא שימוש בשעווה, והתיקונים פזורים באזורים מדודים מבלי להשפיע על השלמות האמנותית. התוספות תואמות בצבען למקור, והוורניש אחיד ומבריק. השחזור לא כלל תוספות דמיוניות, והיצירה מוצגת כיום באופן ראוי ומרשים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דנאה בוויקישיתוף