לדלג לתוכן

דנאי אילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דנאי אילון
לידה 23 בדצמבר 1970 (בת 55)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר לאמנויות על שם טיש עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דנאי אילון (נולדה ב-23 בדצמבר 1970) היא במאית, יוצרת סרטים דוקומנטריים וצלמת ישראלית. כיום מתגוררת בקנדה.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון נולדה בירושלים, היא בתם היחידה של העיתונאי והסופר עמוס אילון ומחברת ספרי הבישול בת' אילון.[1][2]

אילון החלה את דרכה כצלמת סטילס ובהמשך הפכה לצלמת סרטים. היא סיימה את לימודיה בבית הספר לאמנויות על שם טיש באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1995.[3] ב-1996 חזרה לישראל בה התגוררה עד 2001 אז חזרה לארצות הברית.[4] ב-2010 היא שבה עם בעל ושני ילדיהם לישראל[5][2][6] בנה השלישי נולד בישראל. ב-2013 עזבה המשפחה את ישראל למונטריאול, קנדה.[1][7]

אילון הייתה מרצה במכללה האקדמית ספיר וראש תוכנית הסרטים הדוקומנטריים הישראלית בפסטיבל קולנוע דרום. כיום היא מרצה מן החוץ באוניברסיטת קווינס בקינגסטון.

קריירה קולנועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטה "Never Again, Forever", היה סרט הגמר שלה מאוניברסיטת ניו יורק. הוא יצא לאקרנים בשנת 1996, הסרט עוסק בהקמה של הליגה להגנה יהודית בברוקלין.[8] הוא הוצג ביותר מעשרים וחמישה פסטיבלי קולנוע בינלאומיים. הוא זכה בפרס Golden Spire בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סן פרנסיסקו ובפרס הצטיינות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של שיקגו.[3][9]

סרטה "Wild Mint" מ-1998 הוצג ב-פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ליסבון.[4]

בשנת 2001 הפיקה וצילמה אילון את הסרט "קאט" (Cut) בבימויו של ניזאר חסן. הסרט מספר על זוג ממושב עגור, הבעל ממוצא כורדי והאשה ממוצא עיראקי שהתיישבו במושב בשנות ה-50 והתחתנו. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים טרייבקה והוצג ביותר מעשרים פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, כולל פסטיסל אידפא, פסטיבל הקולנוע בלוס אנג'לס, פסטיבל הוט דוקס, פסטיבל לייפציג גרמניה ועוד. הסרט זכה בציון לשבח לצילום בפסטיבל הקולנוע ירושלים.[10]

סרטה התיעודי הראשון "השיבה" (Another Road Home) יצא לאקרנים בשנת 2005. הסרט עוסק בניסיונותיה של אילון לאתר את העובד הפלסטיני אשר עבד בביתה בירושלים בניהול משק הבית מהיותה בת שנה ולמשך 20 שנה.[8] לאחר ה-11 בספטמבר החלה לתהות, ממקום מגוריה בניו יורק, מה עלה בגורלו. היא מנסה לאתר את משפחתו בארצות הברית ולבסוף נפגשת עם בניו ואיתו. הסרט עוסק בפוליטיקה בישראל ובארצות הברית וביחסים בין יהודים לפלסטינים[11][12][13] והוא צוין כאחד הסרטים החשובים ביותר בנושא.[3] הוא הוקרן ב-15 ערים בארצות הברית והוצג בפסטיבלים רבים, ביניהם פסטיבל הוט דוקס ופסטיבל הסרטים של טריביקה. בהמשך שודר הסרט בטלוויזיה בערוץ סאנדנס, ב-BBC, בפינלנד, בבלגיה, בניו זילנד, בשוודיה ובישראל. הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס חבר המושבעים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי טורסאק באיסטנבול, במדליית ארד מפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ורשה וכן במדליית ברונזה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי למוטיבים יהודיים (אנג').

סרטה התיעודי השני, "החלטה חותכת" (Partly Private), מ-2009 עוסק בברית מילה. הוא נוצר במהלך הריונה עם בנה, סביב המחשבות וההתלבטויות לגבי ברית המילה. הסרט היה הפקה משותפת ישראלית-קנדית. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים טרייבקה בניו יורק שם זכה בפרס ראשון בקטגוריה התיעודית.[5] בהמשך שודר בטלוויזיה בארטה, TV Ontario, Canal Vie, TV2 וערוץ 8.

בשנת 2009 היא קיבלה את מלגת גוגנהיים בקטגוריית הקולנוע.[4]

ב-2015 יצא סרטה התיעודי השלישי "פה ולא שם" (P.S. Jerusalem (אנג')). הסרט עוסק בחזרתה לישראל מניו יורק, יחד עם בעלה וילדיה, לאחר שנים רבות, החלטה שקיבלה לאחר פטירתו של אביה. בירושלים המשפחה מנסה להתאקלם, מה שמעלה סוגיות פוליטיות רבות. לאחר שלוש שנים מחליטים אילון ובעלה לעזוב את ישראל מה שמותיר אותה שבורת לב.[6][14][15][7][2] הסרט הוקרן בפסטיבל טורונטו, בפסטיבל קולנוע דרום ושודר בערוץ 8.[16]

ב-2016 יצא סרטה "הפטריארך" (The Patriarch's Room). הסרט עוסק בפטריארך היווני אירינאוס אשר הואשם במכירת רכוש הכנסייה לעמותת עטרת כהנים. הוא הודח ונכלא בחדרו למשך 11 שנים.[17][18] הסרט זכה בפרס התחקיר וציון לשבח מטעם פדאורה בפסטיבל דוקאביב,[19][20] הוא זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע היהודי טורונטו, קנדה.[21]

ב-2018 יצא הסרט "אחיות" (A Sister's Song) אותו יצרה וביימה. הסרט עוסק בשתי אחיות, מרינה וטטיאנה היוצאות לבקר במנזר יווני עתיק בירושלים. טטיאנה בת ה-13, הצעירה מבין השתיים, ממשיכה לבקר במנזר באופן קבוע ובשנותיה האחרונות בתיכון היא מתנצרת ועוברת להתגורר ביוון. לאחר 20 שנה, מרינה, אכולת רגשות אשם, נוסעת ליוון על מנת להתעמת עם אחותה.[22][23] על הסרט קיבלה אילון את פרס AIDC לעשייה קולנועית חדשנית[24]וכן את פרס איריס לצילום בפסטיבל דוקאביב.

בסרטה "חוק האבן" (Rule of Stone) מ-2025 עוסקת אילון בארכיטקטורה בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים ואיך היא עזרה לבסס את השלטון הישראלי בעיר.[25][26]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לפיליפ וטיטו, יהודי צרפתי יליד אלג'יר. לזוג 3 בנים.[6][2]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סרט תפקיד הערות
1996 Never Again, Forever במאית, מפיקה
1998 Wild Mint במאית, יוצרת
2000 קאט מפיקה, צלמת
2005 השיבה במאית, יוצרת, תסריטאית, צלמת
2009 החלטה חותכת במאית, תסריטאית
2015 פה ולא שם במאית, תסריטאית, צלמת
2016 הפטריארך במאית, מפיקה, סתריטאית
2018 אחיות במאית, יוצרת
2020 Life of a Dog במאית, יוצרת סרט קצר
2025 חוק האבן במאית, תסריטאית, מפיקה

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פיינגלרנט אבנר, על הפלאי והתבוני - על יצירתה של דנאי אילון בעקבות סרטה "פה ולא שם". בתוך "אוצרות קולנוע דרום" בעריכת ארז פרי ואפרת כורם, 2015

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנאי אילון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 איתי לב, "חיכוך בין המוח והלב", באתר כלכליסט, 18 באוקטובר 2015
  2. 1 2 3 4 Sandee Brawarsky, For Danae Elon, The Complications Of Home, Jewish Telegraphic Agency, ‏2017-03-15 (באנגלית אמריקאית)
  3. 1 2 3 Danae Elon, www.gf.org (באנגלית)
  4. 1 2 3 Danae Elon - Alchetron, The Free Social Encyclopedia, Alchetron.com, ‏2017-08-18 (באנגלית אמריקאית)
  5. 1 2 מרב יודילוביץ', ללא מסקנות חותכות, באתר ynet, 13 בנובמבר 2009
  6. 1 2 3 קרי רובינשטיין, ירושלים, ניו יורק, ירושלים, באתר ynet, 17 ביוני 2016
  7. 1 2 Danae Elon’s Film Explores Loving And Leaving Jerusalem, The Forward, ‏2017-03-16 (באנגלית)
  8. 1 2 Francois Grondin, A Coffee with… Danae Elon, Documentary Filmmaker, Le petit septième, ‏2024-12-21 (באנגלית אמריקאית)
  9. ↑ Never Again, Forever (1996) | MUBI (באנגלית)
  10. ↑ קאט - NFCT, באתר nfct.org.il, ‏2014-04-28
  11. ↑ קולנוע - השיבה (קולנוע ישראלי), באתר www.habama.co.il
  12. ↑ גואל פינטו, הפלשתינאי שגיהץ לי את המדים, באתר הארץ, 15 ביולי 2004
  13. ↑ מריסה כ"ץ, ‏רק שלא יבוא שלום, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2004
  14. ↑ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, דנאי אילון חזרה לירושלים והבינה שהיא לא יכולה לחיות בה, באתר הארץ, 7 ביוני 2015
  15. ↑ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, "פה ולא שם": זרקור מסמא ללב הישראליות האלימה והמסוכסכת, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2015
  16. ↑ אמיר בוגן, הסרט על רבין נבחר גם לפסטיבל טורונטו, באתר ynet, 11 באוגוסט 2015
  17. ↑ איתמר אייכנר, הלך לעולמו הפטריארך המודח של ירושלים, שחי 14 שנה כלוא בחדרו, באתר ynet, 14 בינואר 2023
  18. ↑ קולנוע - הפטריאך, באתר www.habama.co.il
  19. ↑ שידור 'הפטריארך' / דנאי אילון, ערוץ 1 - NFCT, באתר nfct.org.il, ‏2016-08-21
  20. ↑ קולנוע - הוכרזו הזוכים בפסטיבל דוקאביב 2016, באתר www.habama.co.il
  21. ↑ הפטריארך - NFCT, באתר nfct.org.il, ‏2016-05-01
  22. ↑ אחיות, באתר דוקו טי.וי
  23. ↑ ניצן זלצמן, ‏"האם אי פעם נדע באמת מה קורה במנזר?": ראיון עם יוצרת הסרט "האחיות", באתר מעריב אונליין, 24 בינואר 2019
  24. ↑ דוקאביב 2018: דיווח שני – הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות ישראלית, באתר סריטה, ‏2018-05-24 (באנגלית)
  25. ↑ עמית, חוק האבן | קרן מקור, ‏2025-05-14
  26. ↑ חוק האבן | בסינמטק ת"א, באתר מכון ון ליר בירושלים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דנאי_אילון&oldid=43923018"