דנה פוגץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

דנה פוגץ' (נולדה ב-18 בספטמבר 1964) היא פרופסור למשפטים, העוסקת בייצוג נפגעי עבירה. ראש התוכנית לתואר שני במשפטים בקריה האקדמית אונו, ממקימות "מרכז נגה לנפגעי עבירה" ועמדה בראשו עד לסגירתו בשנת 2016. כיום שותפה מייסדת במשרד עו"ד פוגץ' קידר-ברוך, המתמחה בייצוג נפגעי עבירה, וכן ארגונים ומוסדות בתיקי הטרדה מינית, גניבה בידי עובד ועוד. הייתה חברה בתת-הוועדה הבין משרדית לסיוע לנפגעי עבירות המתה (ועדה שהובילה להחלטת ממשלה תקדימית להעניק סלי סיוע למשפחות נרצחים, בחדש ספטמבר 2009) . זוכת "אות האישה" לשנת 2009 מטעם לשכת עורכי הדין על פעילותה המשפטית הכוללת, לרבות קידום זכויותיהם של נפגעי עבירה. כיהנה כחברת מזכירות והנהלה בהתאחדות הישראלית לכדורגל וראש ועדת תקנון, ומאוחר יותר כיהנה במועצה הציבורית לקידום נשים בספורט. כיום מתנדבת פרופ' פוגץ' לכהן כחברת וועדת החוק והאתיקה של מועצת העובדים הסוציאליים.

ביוגרפיה וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנה פוגץ' נולדה וגדלה בתל אביב. אביה היה בעלים של מפעל לתעשייה הידראולית ואמה היא מרצה לתולדות האמנות והאופנה במכללת שנקר. סיימה את התואר הראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב וקיבלה רישיון לעריכת הדין בשנת 1990. חייתה בלונדון שם סיימה את התארים השני והשלישי ב-King's College, London. את הדוקטורט עשתה בנושא מוסר ומגדר במשפט הפלילי - זנות ואונס בנישואין, בהנחיית פרופסור אנדרו אשוורת' (Andrew Ashworth); תחום המעסיק אותה כחוקרת וכראש "נגה"- המרכז לזכויות נפגעי פשיעה, עד היום. התמחתה במשפט פלילי בפרקליטות מחוז תל אביב.

כיום היא פרופסור חברה בקריה האקדמית אונו ומרצה בדיני עונשין, דיני ראיות וזכויות נפגעי עבירה. מחוץ לאקדמיה היא מייצגת ומייעצת לנפגעי עבירות. בעבר הייתה מרצה לדיני עונשין עבירות צווארון לבן, עבירות טכנולוגיות וכלכליות במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת תל אביב. בעבר נתנה חוות דעת לסנגורים בעבירות צווארון לבן.

פעילויות בתחום הציבורי-משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנה פוגץ' היא ממקימי "מרכז נגה" המרכז לזכויות נפגעי פשיעה, (מיסודה של הקריה האקדמית אונו) ומי שעמדה בראשו. במסגרת מרכז נגה יוצגו נפגעי עבירה חמורות בתיקים תקדימיים, נערכו מחקרים, קודמו יוזמות חקיקה, נערכו הכשרות לאנשי מקצוע והתנהלה קליניקה בה היו פעילים סטודנטים למשפטים מהקריה האקדמית אונו.

בחודש אפריל 2011 נפתח גם 'מוקד נגה' בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, פרויקט תקדימי אשר הציע סיוע משפטי ראשוני לכלל נפגעי העבירות, ללא הגדרת דרגת חומרתן. הסיוע ניתן על ידי עורכי דין וסטודנטים למשפטים מהקריה האקדמית אונו. המוקד נפתח בסיוע הנהלת בתי המשפט והקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי.

כיום קיבלה מדינת ישראל את ההנחה אותה קידמה פרופ' פוגץ' שנפגעי עבירות זקוקים לסיוע משפטי וחובת המדינה להעניק זאת, ומשפחות נפגעי עבירות המתה ונפגעי עבירות מין מסוימים מקבלים סיוע משפטי מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. עקב כך נסגרו מרכז נגה ומוקד נגה.

דנה פוגץ' היא מיוזמי חוק איסור אלימות בספורט התשס"ח-2008 וממנסחיו. מקורה של יוזמת החוק בסדרה של אירועים אלימים במגרשי הספורט בהם זריקת חזיז באצטדיון מלחה בעת משחק כדורסל שפגעה קשות בידו של מאבטח במקום. דנה פוגץ', יחד עם צוות המשפטנים בהתאחדות הישראלית לכדורגל, ניסחה את מסמך היסוד שהיווה את הבסיס לחוק. החוק הנ"ל מתיר למשטרה ולסדרנים אכיפה מוגברת של כללי הבטיחות במגרשי הספורט, מורה על הגברת הענישה על העבירות הקבועות בו, דוגמת איסור התבטאות גזענית או הכנסת חפץ אסור. החוק גם קובע עונש ייחודי: צווי הרחקה או הגבלה מהמגרשים, שהוכרו באנגליה כיעילים במיוחד בנושא. בשנת 2004 התבקשה פוגץ' לייעץ לוועדה הפרלמנטרית למניעת אלימות בספורט, בראשות חבר הכנסת אבשלום וילן , לעניין הטיפול המשפטי במדינות שונות בתופעה זו. בהמשך נפגשה עם גורמים שונים האחראים על מניעת האלימות בספורט באנגליה וההצלחה שם היא שהובילה למודל שעוגן בחוק הישראלי, אותו יזמה וקידמה (בתפקידה כנציגת ציבור ויו"ר וועדת תקנון בהתאחדות) עם עו"ד משה אביבי ועו"ד רותם קמר, מהתאחדות הכדורגל הישראלית.

החל משנת 2004 ועד שנת 2011 כיהנה פוגץ' כחברת מזכירות והנהלה (נציגת ציבור) ועמדה בראש ועדת התקנון של הוועדה המשפטית בהתאחדות לכדורגל. בין התיקונים החשובים בשנה האחרונה: ענישת חובה לקבוצות בגין התנהגות אוהדיהן, כולל קריאות גזעניות.

פוגץ' השתתפה בוועדת רוטלוי, בתת-הוועדה לעניין מעמד הילד בהליך הפלילי[1]. בשנת 2007, בעקבות פעילותה בתת-הוועדה, הוזמנה להשתתף בוועדת מומחים של האו"ם לניסוח מודל חוק לדוגמה לטיפול בילדים נפגעי עבירות אשר פורסם במרץ 2009. מטרתו של המסמך להעניק מסגרת חוקית רצויה לזכויותיהם של ילדים נפגעי עבירות ועדים בהליכים פליליים, ולהדריך את המדינות החברות באו"ם כיצד לשלב בחוקיהן מתן הגנה וסיוע לילדים נפגעי עבירות ועדים. כעת נדרשת גם ישראל להתאים את המודל לחקיקה המדינתית. ועדת המומחים, שמנתה 12 נציגים ממדינות החברות באו"ם, פעלה במסגרת סוכנות האו"ם לסמים ופשע (UNDOC), הקרן למען ילדים (UNICEF) והמשרד הבינלאומי לזכויות הילד. לאחרונה הייתהפ פוגץ' שותפה לניסוח קובצי ההכשרה על מנת להטמיע את עקרונות המודל במדינות העולם השונות, בעיקר בקרב אנשי מקצוע מתחומי המשפטים, העבודה הסוציאלית, הפסיכולוגיה והרפואה.

בין השנים 2008–2010 הייתה פוגץ' חברה בתת-הוועדה הבין משרדית לסיוע לנפגעי עבירות המתה, הדנה במכלול שירותי הסיוע הצריכים להינתן למשפחות נרצחים והרוגים, כולל סיוע נפשי, כלכלי ומשפטי. כמו כן, פוגץ' מייצגת מוסדות בתיקי הטרדה מינית במסגרת הדין המשמעתי ומשמשת כיועצת להיבטים שונים של הטרדה מינית.

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסוקה המחקרי של ד"ר פוגץ' משקף את העניין הרב שלה בזכויות נפגעי עבירות בכלל, ושל נפגעים ילדים ונשים - בפרט. במאמרה "מהפכת הקורבנות - היום שאחרי לקראת מודל המכיר בשיקולי ענישה פרטיים?", שצוטט בפסקי דין רבים, היא טוענת לנחיצות שיתוף הקורבנות בשלב גזר הדין במשפט הפלילי, כפי שנהוג במדינות מערביות רבות, ומציעה דרכים לשיתוף זה, בהתבסס על השוואה בינלאומית. במאמר שחיברה עם הדר דנציג-רוזנברג, בשם "כשאהבה כואבת", היא עוסקת בחשיבות שהיא מייחסת לשמיעת נפגע העבירה במקרים של קורבנות של אלימות בידי בן זוג. במאמר גם טוענת פוגץ' שיש לבצע תסקירי נפגע גם בעבירות אלימות ולא בעבירות מין בלבד, ומעלה נימוקים מדוע אפשרות זו חיונית, לשיטתה, לגזירת דין ראויה.

פוגץ' היא אחת מעורכות הספר "עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם", שיצא בהוצאת נבו בשנת 2007, וכולל אסופת מאמרים בהיבטים שונים ורבים של מגדר ומשפט.

פסקי דין נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]