דנטה לאטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דנטה לאטס (או: דאנטה לאטס) (באיטלקית: Dante Lattes;‏ 18761965) היה רב, עיתונאי פובליציסט ועורך יהודי-איטלקי, איש-ציבור ומחנך. מנציגיה הבולטים של הקהילה היהודית האיטלקית.[1]

פעילותו העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1897 ואילך עבד כעיתונאי "Corriere Israelitico" בטריאסטה, ונתמנה לעורך העיתון בשנת 1903. בפיקוחו, התמקד העיתון "קורייר ישראל" בתנועה הציונית ובתרבות היהודית של יהודי איטליה, וכלל דיונים במחקר בהיסטוריה ובפילוסופיה יהודית. לאטס (ביחד עם Alfonso Pacifici) ייסד (בפירנצה בשנת 1916) את השבועון "Israel". בשנת 1922 ייסד את הירחון "Israel Review" ונשאר עורכו עד פטירתו.

הפצת הגות ציונית באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאטס היה פעיל מרכזי של התנועה הציונית באיטליה. מאז שנת 1918 היה מזכיר הפדרציה הציונית באיטליה.

הוא תמך בחינוך יהודי המבוסס על שילוב בין תרבות ההומניזם האיטלקי ומורשת ההגות היהודית. לאטס עמד בקשר עם אחד העם, יוסף קלוזנר, ישראל זנגוויל, והכיר את יצירתם הספרותית של אדמון פלג ושל הקלאסיקונים הגדולים של ספרות היידיש המודרנית. הוא תרגם לאיטלקית מתוך כתביהם של הוגי וסופרי דור התחייה הלאומית היהודית והתנועה הציונית: אחד העם, משה הס, יהודה לייב פינסקר, חיים נחמן ביאליק, מרטין בובר. לאטס לימד עברית שפה וספרות במכון לשפות המזרח (Institute of Oriental Languages) ברומא. בשנת 1939, בעקבות עליית הפאשיזם, עקר לארץ ישראל עם משפחתו, אך בתום המלחמה, חזר לאיטליה בשנת 1946, ייסד וניהל ברומא את מרכז התרבות היהודית מטעם איגוד הקהילות.

בהנהגת הקהילה היהודית באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאטס למד בבית המדרש היהודי של אליהו בן-אמוזג (Benamozegh) בליוורנו. משנת 1933 שימש במועצת המנהלים של איגוד הקהילות היהודיות של איטליה, ובשנת 1936 היה אחד המייסדים של ארגון הקונגרס היהודי העולמי בז'נבה. בין השנים 1952-1956 שימש סגן נשיא איגוד הקהילות היהודיות באיטליה. לאטס היה מנהל הסמינר לרבנים באיטליה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפורה של היהדות"(1923)
  • "הציונות" (1928),
  • פירושים על התורה, הנביאים, תהילים. ועל פרקי אבות.

באמצעות כתביו, הפך לאטס למורה ומדריך לשלושה דורות של יהודים באיטליה, אבל ממרחק השנים דומה כי מורשתו לא זכתה להכרה רבה על ידי הממסד היהודי האיטלקי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]