דניאל הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דניאל הורוביץ
אין תמונה חופשית
לידה 25 באוקטובר 1941 (בן 77)
פרדס חנה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דניאל (דני) הורוביץ (נולד ב-25 באוקטובר[1] 1941) הוא מחזאי, במאי ותסריטאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ נולד בפרדס חנה. את שירותו הצבאי עשה בלהקת גייסות השריון ולאחר שחרורו למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית ופילוסופיה, וסיים תואר מוסמך בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ראשית פרסומיו היו באנתולוגיה "ביכורי עטים", בעריכת הפרופסור מתי מגד. ("הוצאת מסדה",1971), בה, בין-השאר, התפרסמו גם יצירותיהם הראשונות של ויקי שירן, חזי לסקלי, אריה קרישק וחנן עזרן.

בין השנים 19901995 היה דרמטורג בתיאטרון חיפה, ומאז מרצה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים.

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ ביים הצגות במספר מקומות בעולם. בין היתר ביים את "הכלה וצייד הפרפרים" מאת נסים אלוני בתיאטרון ארגו ברומא, את "הדיבוק" עם להקת סמינר הקיבוצים, את "וויצק", "בית מלאכה" ו"ארבעה נכנסו לפרדס". ותרגם מחזות לעברית, בהם "שבת ראשון שני" של אדוארדו דה פיליפו ו"מסיה איברהים ופרחי הקוראן" של הנס עמנואל שמידט.

מתסריטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ השתתף בכתיבת תסריטים עבור "מסע אלונקות" (1975), "טרנזיט" (1980 יחד עם דני וקסמן) ו"כפות רגליה" (1999). זכה בפרס ראשון לדרמה קצרה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בפרס ראשון בפסטיבל קאט בתל אביב ובציון לשבח בפסטיבל קרקוב בפולין עבור "המקלחת" (1998), וכן בפרסים ראשונים בפסטיבלים באורוגוואי וצ'ילה.

עבור סרטו "השרשרת של פסיה" שהוקרן ביום השואה 2006 זכה בפרס המבקרים בפסטיבל לקולנוע יהודי בגירונה, ספרד.

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אחים" (1969), "שכול וכישלון" (1973) ו"מסיבת סיום" (1976) בתיאטרון העירוני חיפה. "יום אחד מתעוררים" (הקאמרי-צוותא ת"א 1972) זוכה בפרס ברץ עבור מחזה. "צ'רלי קצ'רלי" (תיאטרון החאן 1977) זוכה בפרס מסקין עבור מחזה, "מעשה נורא" (תיאטרון החאן 1979) "הדוד ארתור" (תיאטרון בית ליסין 1981), "יוסל'ה גולם" (לה-מאמא, ניו יורק, העירוני חיפה 1982), "שיעור מולדת" (1983), "משחיז הסכינים הסיני" (המרכז התיאטרוני בנווה צדק 1984), "דף אחד מן התלמוד" (החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, 1984), "עלילות יחזקאל פיירמאן" (החאן 1985), "עוולה" (1986), "החוצה" (תיאטרון נווה צדק 1986), "נפגשים" (המרכז הישראלי לתיאטרון בובות בתל אביב 1986), "אלוהים תציל אותי ממולדתי" (פסטיבל עכו לתיאטרון אחר 1987), "אשתו ובתו" (התיאטרון העירוני חיפה 1991), "יאיר" (התיאטרון העירוני חיפה 1992) זוכה פרס פינסקי עבור מחזה. "ילדה וצפור גדולה" (תיאטרון ארגו, רומא 1996) זוכה פרס רומא עבור מחזה. "מעשה מופלא" (2000) זוכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו עבור מחזה. "אורח בגן הדובדבנים" (תיאטרונטו 2001), "על אבות ובנות" (התיאטרון הערבי-עברי ביפו וכן בפסטיבל ישראל בירושלים, 2003).

בשנת 1996 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה עבור המחזה "מעשה מופלא".

הורוביץ נשוי בשלישית לשחקנית והבמאית היהודיה-איטלקיה קלאודיה דה-לסטה. הוא אב לשלושה בנים. אדם הורוביץ - מוזיקאי ואיש חיי הלילה, יריב הורוביץ במאי קולנוע, טלוויזיה ופרסומות ואיתי הורוביץ - רופא מתמחה בפסיכיאטריה.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שכול וכישלון : מחזה, חיפה : התיאטרון העירוני חיפה, 1973.
  • "שכול וכישלון" - מחזה על פי הרומן של י"ח ברנר (תל אביב, 1975) עבודת גמר לתואר מ"א באוניברסיטת תל אביב - הפקולטה לאמנויות - החוג לתיאטרון
  • עלילות יחזקאל פיירמאן, מחזה (תל אביב : פרוזה, 1986)[2]
  • צ'רלי קאצ'רלי, מחזה (תל אביב : אור עם, תשנ"ב 1992)
  • יאיר (תל אביב : אור עם, תשנ"ב 1992)
  • כמו גשר תקוע : (ספר) שיחות עם השחקנים מוחמד בכרי, סלווה נקארה-חדאד, מכרם ח'ורי, ח'אולה חאג' וסלים דאו (בית ברל, צופית : המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, תשנ"ג 1993)
  • ארבעה מחזות: מעשה נורא, יוסלה גולם, ארבעה נכנסו לפרדס, קמצא ובר קמצא (תל אביב : ספרא : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2007), עריכה - שמעון לוי

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים גורי, אני מלחמת אזרחים, תל אביב : ד’ די-נור, 2004.
  • מרוקו : את שאהבה נפשי, תל אביב : ד’ די-נור, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "אישים"
  2. ^ ראו אוריאל זוהר, לחזור אל המעדר, על מחזהו של דניאל הורוביץ: 'עלילות יחזקאל פיירמן' ועל א. ד. גורדון וי"ח ברנר שחזו את הדרדרות התרבות, ספרות מעריב, 10 בפברואר 1989.