דניאל מנחם סימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ד"ר דניאל סימון, שיבא תל השומר

דניאל (דני) מנחם סימון (י"ג בשבט תשי"ב, 9 בפברואר 1952 - כ"ט בשבט תשע"ד, 30 בינואר 2014) היה כירורג ישראלי, מקים ומנהל יחידת הטראומה בבית החולים 'שיבא' תל השומר, חבר בחברה הישראלית לטראומה[1], חבר קיבוץ ניצנים וסא"ל (במיל') בחיל הרפואה – בתפקיד מפקד בית חולים שדה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני סימון נולד בבית היולדות ברחובות. אמו אנני סימון (שוסטרמן), הייתה פסיכולוגית ילדים, ולמדה בחוג לפסיכולוגיה יונגיאנית של אריך נוימן. אביו, אריה סימון היה מורה ומחנך. שני הוריו נולדו בגרמניה ועלו לארץ כחברי תנועות נוער ציוניות. כאשר היה בן חצי שנה, עברו הוריו לבאר שבע, כחלק מקבוצה של אנשי חינוך שנקראו להקים את מערכות החינוך והרווחה בעיר העולים. הוא למד בבית הספר היסודי 'מצדה'.

דני והוריו בבאר שבע

ב-1964 מונה אריה, אביו של דני, למנהל כפר הנוער בן שמן. דני שהיה בן 12 עזב את באר שבע והחל ללמוד בבית הספר היסודי של הכפר יחד עם הילדים שחיו בכפר וילדי המושבים מסביב. דני בחר להיות חלק מחברת הנוער, ולמד בבית הספר התיכון על שם איינשטיין[2] יחד עם חבריו לקבוצה ו' שהצטרפו לכפר מעיירות הפיתוח ומושבי העולים ברחבי הארץ. הוא עבד ברפת ובפלחה, למד חקלאות, והיה חבר בחוג הדרמטי של הכפר. השילוב בין חיי התרבות העשירים של הכפר[3][4], העבודה החקלאית והחיים בקבוצה החברתית של חניכי הכפר, היה גורם משמעותי בעיצוב תפיסת עולמו של דני.

שירות צבאי סדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני התגייס בשנת 1970 לסיירת אגוז, יחידת הסיור של פיקוד צפון. תאונה באחד מן המסעות לקראת סוף הטירונות, בה דרס אותו עוקב (מוביל מים) ושבר את רגלו הובילה אותו לרדת מחזור ולשרת בפלוגה ג' עליה פיקד דרורי ברגמן[5](נהרג בעת פעילות מבצעית בבירנית ב 1972). ברגמן הישרה על הפלוגה רוח של חברות ושותפות אמת. במהלך השירות הצבאי בפלוגה השתתף דני סימון בפעילות מבצעית בלבנון ובסוריה, יצא לקורס חובשים, ואחר כך שירת כרס"פ.

תפקידיו במילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים שובץ דני כחובש ביחידת חי"ר המסופחת לחיל התותחנים ולחם איתם בסיני. לאחר הפסקת האש, התנדב לשירות מילואים לחצי שנה נוספת בסיני ושירת באחת מיחידות ה"עורב" הראשונות שעסקה בסיורים בגבול מצרים. ב-1982, הוסמך כקצין רפואה ושירת במלחמת לבנון הראשונה כרופא בחטיבת המילואים של הצנחנים. בשנת 1990 הוקמה יחידה רפואית מוטסת למבצעים מיוחדים על ידי אל"ם (במי"ל) ברוך מרגנית, ודני שירת כרופא מוטס בצוות היחידה במשך למעלה מעשור. במקביל, בשנת 1994 עבר לשרת ביכ"ז – "יחידה כירורגית זעירה" (בית חולים שדה לפעילות מבצעית), ובשנת 2000 מונה למפקד היחידה והוענקה לו דרגת סגן אלוף.

לימודי הרפואה ותפקידיו כרופא כירורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה של דני ללמוד רפואה התקבלה במהלך שירותו הצבאי כחובש בסיירת אגוז. עם שחרורו מהשירות הצבאי, הצטרף דני למכינה האוניברסיטאית בירושלים על מנת לשפר את ציוני הבגרות שלו במטרה להתקבל לבית הספר לרפואה והיה תלמיד מצטיין בכל התחומים. התשובה מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית על כך שהתקבל ללימודים, הגיעה בדיוק בשבועיים בהם חזר הביתה מסיני, בנובמבר 1973, בהפוגה הראשונה של מלחמת יום כיפור. הוא החל את לימודיו חצי שנה מאוחר יותר.

בשנת 1979 החל את ההתמחות בכירורגיה כללית בבית החולים קפלן תחת הנהלתו של פרופסור ראובן פפרמן. פרופ' פפרמן השכיל לאסוף סביבו קבוצה מיוחדת של מתמחים צעירים, איכותיים וחדורי מוטיבציה, שיחד עם אחיות המחלקה יצרו צוות רפואי מהמעלה הראשונה. רובם של המתמחים באותה תקופה הפכו ברבות הימים לדמויות מפתח ומנהלי מחלקות בבתי החולים בארץ. פרופ' פפרמן היה מורה בחסד ודני ראה בו מקור השראה ודמות לחיקוי. עבודתו בקפלן ככירורג בכיר נמשכה עד שנת 2002.

ב-1993 יצא לשנת התמחות בתחום הטראומה, והצטרף לצוות המחקר בבית החולים אלגני, בפיטסבורג, פנסילבניה. בשנה זו חקר את מנגנון קירור הגוף של יונקים בשנת החורף על מנת להגדיל את טווח הזמן שבו ניתן לטפל באיבוד דם אצל פצועים[6]. באוקטובר 1996 התמנה למנהל יחידת הטראומה במסגרת החטיבה הכירורגית בבית החולים קפלן. באותה השנה זכה בפרס רופא מצטיין בקופת חולים כללית. תוך כדי מילוי תפקידו כמנהל יחידת הטראומה בקפלן הלכה ונוצרה אצל דני ההבנה שהטיפול בפצוע הרב מערכתי, מחייב התייחסות שונה מן הקיים בשטח. לפי תפיסתו, מנהל יחידת הטראומה צריך להיות זה שאחראי על הפצוע וללוות אותו מרגע הגעתו לחדר ההלם ועד לשחרורו למחלקת השיקום. הוא ניסח תפיסה זו בתוכנית בה פירט מה צריכה לכלול יחידת טראומה ומהן דרכי הפעולה שלה.

ב-2002 עבר לנהל את מערך הטראומה בבית החולים שיבא תל השומר. בתמיכתו של מנהל בית החולים פרופסור זאב רוטשטיין, הוביל דני להקמת יחידת האשפוז לנפגעי טראומה[7][8] לצד המחלקות הכירורגיות בבית החולים. היחידה נפתחה בשנת 2007. כמנהל יחידת הטראומה הפך דני לדמות מרכזית בעולם הטראומה הישראלי[9]. כחלק מתפקידו כמנהל מערך הטראומה דני היה שותף לצוות אר"ן ברמה הארצית[10] וברמת בית החולים. בשנת 2004 קיבל את פרס העובד המעולה של נציבות שירות המדינה. בשנת 2005 קיבל את פרס העובד המצטיין של משרד הבריאות. בשנת 2005 וב-2013 קיבל את פרס שיבא[11]. הוא עבד כמנהל היחידה עד יומו האחרון.

רופא ומחנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני ראה בעבודתו כרופא שליחות ואת הטיפול בפצועים כמרכז עולמו הרפואי. הוא נחשב בעיני מטופליו ועמיתיו כרופא יוצא דופן במסירותו ומחויבותו לטיפול המקצועי, הטוב והיסודי ביותר. אפיינו אותו סבלנות יכולת הקשבה, ורגישות מיוחדת לפצועים ומשפחותיהם שהעניקה להם את התחושה שיש לצידם אדם שילווה אותם בכל הקשיים והמכאובים של תהליכי ההחלמה והשיקום הארוכים והמורכבים. הוא כונה על ידי מטופליו 'המלאך[12]'.

כבר מראשית דרכו כמתמחה דני התבלט בשקדנותו וברצינותו כרופא מתלמד וגם ביכולתו ללמד אחרים. חבריו להתמחות ראו בו מודל לחיקוי ומי שפונים אליו להתייעצות. כבר כמומחה צעיר הדריך סטודנטים בבית החולים קפלן. כאשר עבר לנהל את יחידת הטראומה בתל השומר, קיבלה היחידה הרשאה להיות מקום הכשרה של רופאים כירורגיים. המפגש עם דני כרופא מלמד הרשימה את הסטודנטים ולא מעט מתמחים בחרו להגיע לעשות ביחידה את חודש הבחירה שלהם (אלקטיב)[13]. בינואר 1990 הוסמך למדריך בהחייאה מתקדמת בטראומה (ATLS). הוא שימש מדריך בקורס עד שנתו האחרונה. בעיני רבים, נחשב דני למדריך הבולט של הקורס. הוא ראה בהכשרת רופאים לעסוק בטראומה יעוד והיה מבכירי המדריכים של ישראל בקורס ה-DSTC[14] של האיגוד הכירורגי הבינלאומי, כמו גם בקורס הצבאי המקביל – קורס ה-TRACS. במהלך השנים הוא הכשיר דורות של רופאים צעירים שזוכרים אותו בהערכה גדולה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 נישא דני לד"ר דורית סימון (אנאלי), חברתו מאז גיל 16, בטקס צנוע ברבנות בלוד. לזוג נולדו ארבעה ילדים; ד"ר תמר סימון ביבליותרפיסטית, מטפלת ומרצה באוניברסיטת חיפה, אלון סימון, אנימטור ומאייר, מלמד אנימציה בבית הספר 'מנשר', עידו סימון, מוסמך הנדסת מכונות, תלמיד מחקר לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב, ניר סימון, מחנך וחבר תנועת הבוגרים-מרח"ב של תנועת דרור ישראל.

במהלך שנות לימודיהם, גרו בני הזוג בירושלים שם נולדה תמר. עם תחילת שנת הסטאז' בקפלן, עברה המשפחה להתגורר ברחובות שם נולדו אלון ועידו. המעבר לרחובות איפשר את חידוש הקשר עם אחותו הגדולה נעמי סגל (סימון), ביתם של אריה סימון ואשתו לשעבר, יהודית ריטר. נעמי ומשפחתה, אריק סגל בעלה, אורי ומיכה ילדיה, התגוררו בבן שמן. נעמי הייתה מחנכת בכפר הנוער, לימדה אנגלית וחינוך גופני. אריק שימש כמדריך בחברת הילדים. נעמי נפטרה ממחלת הסרטן ב-1985, ונקברה בבית העלמין בבן שמן.

ב-1987 הצטרפה המשפחה לקיבוץ ניצנים[15], בתחילה כתושבים, משפחת רופא כונן שכיר, ולאחר מכן ב-1990 התקבלו כחברי קיבוץ. כדי להכיר את הקיבוץ, לקח דני חופשה ועבד מספר חודשים ברפת. גם אחרי שחזר לתפקידו כרופא מומחה בכירורגית ב' בקפלן, הוסיף דני למלא פעם בחודש תורנות חליבה בשבת. דני היה כתובת ומענה למרפאת הקיבוץ בכל מצב חירום ולכל חבר וחברה שביקשו את עזרתו הרפואית.

כל שעות עבודתו הארוכות בבית החולים ככירורג ומנהל יחידת הטראומה, בימים ובלילות, לא מנעו מדני להיות אב מסור לילדיו וסבא אוהב לנכדיו – אלמה ונדב, ילדיה של תמר.

שנתו האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 2013, במהלך בדיקת CT לקראת ניתוח הסרת תוספתן מודלק, התגלה אצל דני גידול בלבלב. מתוך הידיעה שזמנו קצוב, דני החליט לשמור ככל שיוכל על סדר יומו ולמלא את תפקידו כמנהל יחידת הטראומה. למרות הטיפולים הכימותרפיים, הוא לא הפסיק את עבודתו עד לשבוע האחרון לחייו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל מנחם סימון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההסתדרות הרפואית בישראל | החברה הישראלית לטראומה, www.ima.org.il
  2. ^ בית הספר התיכון ע"ש איינשטיין, כפר הנוער בן שמן, kfar-ben-shemen.tik-tak.net
  3. ^ כפר הנוער בן-שמן-העמוד הרשמי, www.facebook.com (בעברית)
  4. ^ משה קדם - זֶמֶרֶשֶׁת - זמר עברי מוקדם, www.zemereshet.co.il
  5. ^ משרד הבטחון, סגן דרורי ברגמן, אתר יזכור, יזכור
  6. ^ D. Simon, M. J. Taylor, A. M. Elrifai, S. R. Shih, Hypothermic blood substitution enables resuscitation after hemorrhagic shock and 2 hours of cardiac arrest, ASAIO journal (American Society for Artificial Internal Organs: 1992) 41, 1995-7, עמ' M297–300
  7. ^ יעל מעוז, החזון של יחידת הטראומה, עמ' 27
  8. ^ מערך הטראומה ויחידת האשפוז לנפגעי טראומה, www.sheba.co.il
  9. ^ בית החולים שיבא תל השומר, בן אדם להתברך בו, שיבא תל השומר, ‏מרץ 2010
  10. ^ הועדה לאירוע רב נפגעים ילדים, דו"ח הועדה לאירוע רב נפגעים ילדים, ‏אוגוסט 2005
  11. ^ הוכתרו כלות וחתני פרס שיבא 2013, www.sheba.co.il
  12. ^ המלאך, www.news1.co.il
  13. ^ דניאל סימון, הצעה לתקופת בחירה, שיבא תל השומר
  14. ^ ד"ר מיכאל שטיין, [www.israel-surgery.org.il/DSTC_course.pdf קורס DSTC], החברה הישראלית לטראומה
  15. ^ ניצנים- קהילנט, www.knitzanim.com