דעת תבונות
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי משה חיים לוצאטו |
| סוגה | מוסר |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | דעת תבונות |
| היברובוקס | 51256 |
דעת תבונות הוא מספרי היסוד של רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל.
על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרוב ספרי הרמח"ל עוסק ספר זה בחכמת הקבלה. בשונה מספריו האחרים, בספר זה הסתיר רבי משה את חוכמת הקבלה וכמעט ולא השתמש במושגים קבליים. (הרעיונות הכתובים בספר זה מובאים בספרו האחר "ספר הכללים" בצורה קבלית ואף לא כדו-שיח). יש המשערים שמפני כך התקבל והתפרסם ספרו זה יותר משאר ספריו.
הרב חיים פרידלנדר הוציא מהדורה מוארת של הספר, והפנה בעניינים רבים להקבלות בספר הכללים.
מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר בנוי בצורה של ויכוח בין שתי ישויות המשוחחות כביכול ביניהן, כאשר האחת היא "השכל" והשנייה, "הנשמה". צורת כתיבה זו הייתה נפוצה בתקופת חיבור הספר[1]. השכל הוא המסביר ואילו הנשמה היא השואלת. הספר מתחיל בשאלות ששואלת הנשמה וככל שהספר מתקדם, שאלות אלה מתבררות.
מרעיונות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושגים מרכזיים בספר הם "הנהגת הייחוד" ו"הנהגת המשפט" שחידש הרמח"ל. בספר מבואר שהנהגת המשפט היא ההנהגה שעל פיה הקב"ה מתנהג עם הברואים לפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, ינהג עימם בטוב. וכן להפך. הנהגת הייחוד לעומת זאת היא התייחסות הבורא לברואים ולבריאה ללא קשר למעשי בני האדם, וכל תפקידה הוא להביא בצורה נסתרת ומשולבת בהנהגת המשפט, את העולם לשלמותו המתוכננת מראש, גם ללא מעשים טובים. כמו כן, מוסבר בספר עניין זמני העולם לפי התקופות השונות, למשל הזמן שטרם חטא אדם הראשון, הזמן שאחר החטא, הזמן שעד מתן תורה, הזמן ממתן תורה, ובכלל, זמני ה"הארת פנים" לעומת זמני ה"הסתר פנים". במקומות מסוימים בספר עוסק הרמח"ל בקיצור גם בזמנים שאחר ששת אלפי השנה בהם העולם קיים על פי המסורת היהודית, ומסביר עד האלף העשירי, שבו אין לנו השגה, ונקרא, בהשאלה מ"מעשר בהמה"-עשירי קודש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דעת תבונות בוויקיטקסט
- ירושלים תשס"א באתר היברו בוקס
משה חיים לוצאטו (1707-1747.), דעת תבונות, דף שער בספרייה הלאומית- הרב אורי שרקי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו לדוגמה ספר שומר אמונים לרב יוסף אירגס. גם בתקופות מוקדמות יותר אנו מוצאים צורת חיבור זו, למשל בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי.
