דפנה למיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' דפנה למיש

דפנה למישאנגלית: Dafna Lemish; נולדה ב-26 בספטמבר 1951) היא חוקרת תקשורת ישראלית-אמריקאית בתחום ילדים, נוער ותרבות הפנאי, וכן דימויי נשים וגברים והבניית הזהות המגדרית במדיה. פרופ' למיש כיהנה כדיקן הקולג' לתקשורת באוניברסיטת דרום אילינוי (SIU) ועורכת מייסדת של כתב העת Journal of Children and Media.[1] וכיום גרה בניו ג'רזי ומכהנת כ- Associate Dean for Programs באוניברסיטת Rotgers בניו ברונסוויק, ניו ג'רזי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנה למיש נולדה בחיפה ב-1951 וגדלה בשכונת קריית שלום בתל אביב, שם למדה בתיכון ט'. בנעוריה עברה המשפחה לגבעתיים. אביה, יהודה ברקאי, היה כלכלן, ובשנות חייו האחרונות היה יו"ר הוועד המפקח של קופת חולים כללית. אמה, חיה ברקאי, הייתה גננת ומזכירה. אחותה, הדס גרשוני, היא פסיכולוגית, ואחיה, דן ברקאי, הוא מנהל משאבי אנוש. שניהם נשואים עם ילדים ונכדים. בשנים 1971-1969, שרתה למיש בצבא ההגנה לישראל והשתחררה בדרגת סמלת.

את פיטר, בעלה ואבי ילדיה, שעלה מקליפורניה, הכירה בירושלים בשנות ה-70, בעת שהיה מורה לתרבות, היסטוריה וגאוגרפיה של ישראל, והגיע לארץ לשנת לימודים. היא הייתה מדריכת נוער בתוכנית לנוער יהודי אמריקאי בתקופה זו. השניים נישאו ב-1975. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1977, החלו שניהם את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת המדינה של אוהיו: הוא בתחום החינוך והיא בתקשורת. שני הבנים הבכורים נולדו בארצות הברית במהלך חמש השנים ששהו שם. לאחר חזרתם לארץ נולדה בתם השלישית.

בשנת 1982, שבו למיש ובעלה ארצה עם שני ילדיהם וגרו בקיבוץ גלעד, ומשם עברו לרמת ישי. משנת 1983 עד 1990 עבדה למיש כמרצה במכללת אורנים, ובמקביל במכון לחקר תקשורת ומשפחה (ארגון קטן שהוקם ללא מטרות רווח כדי לקדם מודעות לתפקיד התקשורת במאבק לשוויון מגדרי; לימים הועבר לשדולת הנשים, נספג בתוכו ואינו קיים יותר). מאוחר יותר, כשעברו לגור בכפר סבא, הייתה שותפה להקמת בית הספר החדש לתקשורת של המכללה למינהל, שם גם למדה. בשנת 1995, עברה לאוניברסיטת תל אביב להקמת החוג לתקשורת, בו שמשה גם כמרצה עד שנת 2010. במהלך תקופה זו, שהתה מספר פעמים בחו"ל במסגרת שבתונים שונים ומלגות מחקר.

בין השנים 2010-2008 הייתה בשבתון בארצות הברית באוניברסיטת הרווארד, במכון לחקר תקשורת ובריאות ילדים. בעת ההיא החליטו השניים להישאר בארצות הברית בעקבות ילדיהם שכבר חיו שם.

ב-2010 החלה לעבוד באוניברסיטת דרום אילינוי (SIU -Southern Illinois University Carbondale) כראש חוג, ולאחר שנתיים התקדמה לתפקיד דקאן הקולג' לתקשורת.

בעשור השני של המאה ה-21 היא ובעלה גרו בעיר קרבונדייל, אילינוי. בשנה האחרונה העתיקו את מקום מגורם לניו ג'רזי וכיום פרופ' למיש מכהנת כ- Associate Dean for Programs, באוניברסיטת Rotgers בניו ברונסוויק, ניו ג'רזי.

רקע אקדמי ותחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום המחקר של למיש הוא בתחום האיכותני ועוסק בילדים, נוער ותרבות הפנאי.[2] כמו כן היא עוסקת במעמד האישה, הבניית זהות מגדרית וייצוגה בתקשורת.[3] דרכה האקדמית התחילה דווקא בתחום אחר. מאז ילדותה רצתה להיות עיתונאית ובחרה ללמוד גאוגרפיה, כי בזמנו לא היה תואר בתקשורת, והיא תכננה להיות עיתונאית שמסתובבת בעולם ולומדת על תרבויות ומקומות חדשים.

כשסיימה את לימודי התואר הראשון בגאוגרפיה וחינוך באוניברסיטת תל אביב, אותם החלה בשנת 1974, נפתחו לימודי תקשורת לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. בתום הלימודים הללו, עם קבלת התואר השני בשנת 1977, המשיכה ללימודי תואר שלישי לדוקטורט בתקשורת מטעם אוניברסיטת אוהיו. במהלך הלימודים לתואר שני התחילה לעבוד בטלוויזיה החינוכית בתל אביב. לימים, היוותה הטלוויזיה החינוכית את נקודת הפתיחה למסלול האקדמי שהתוותה לעצמה, וכן לנושא בו היא עוסקת עד היום, ילדים ותקשורת, שהפך במשך השנים מתחום התעניינות לתחום ההתמחות הראשי.

המחקר שלה וההתעניינות האקדמית הוזנו במשך השנים מגידול שלושת הילדים והכרות קרובה בתפקיד של התקשורת בחייהם. ההתעניינות בייצוג נשים בתקשורת התעוררה אף היא מהמציאות האישית שבה חיה: המודעות הצומחת מחוסר השוויון המגדרי ובהדרגה, תוך פיתוח תובנות על תפקיד התקשורת בחיי היום יום בכלל ולתפקידה בהפצת דימויים פוגעניים בפרט, ובעקבות כך הגיע הרצון להוביל לשינוי חברתי.

למיש פרסמה עד היום כ-10 ספרים ומעל 130 מאמרים במגזינים, המשמשים עד היום כמאמרים הנלמדים במסגרות אקדמיות שונות.

אחד הפרויקטים האחרונים שלה משלב בתוכו את שני התחומים שבהם היא עוסקת וחוקרת: ילדים ומדיה וזהות מגדרית. המחקר נקרא Screening gender on children’s television: The views of producers around the world, ובמסגרתו ראיינה 135 מפיקים מ-65 מדינות, אשר מפיקים תוכניות לילדים ברחבי העולם, ובחנה את ההבלים התרבותיים לצד מכנים משותפים אוניברסליים.[4]

מענקים מחקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותה המחקרית זיכתה אותה פעמים רבות במענקים בארץ ובחו"ל, לביצוע עבודות מחקר מגוונות בתחומי ילדים ומדיה וייצוג נשים. משרד התקשורת בישראל, מלגת מחקר ללמוד על השפעות של אלימות בטלוויזיה בקרב ילדים (1995), מענק מחקר של חברת סלקום על שימוש בטלפונים סלולריים בישראל, בשיתוף עקיבא כהן (2002-2005); איגוד האינטרנט בישראל - מלגת מחקר בנושא ילדים בישראל אונליין (2006); מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה (אוני' ת"א) - סיקור אלימות נגד נשים במדיה (2005). קרן ישראל למדע - הומור ברשת וסטודנטים ישראלים: הבניית לאומיות, אתניות וזהות מגדרית. עם לימור שיפמן. האוניברסיטה העברית, ירושלים (2010). איגוד השידורים בבוואריה (Bavarian Broadcasting Corporation-IZI). מינכן, גרמניה: מספר מענקים מטעמו על מחקרים שזכו בפרסים: בייצוגיות המשפחתיות הבין תרבותית בתוכניות ילדים (2008), ילדים והומור (2005), מגדר בטלוויזיה גלובלית של ילדים (2004).

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנה למיש בכנס שנערך לכבודה באוניברסיטת תל אביב, בסימן 30 שנות מחקר פמיניסטי בתקשורת הישראלית, 2011

עבודתה האקדמית והמחקרית של למיש, זיכתה אותה מספר פעמים בהוקרות ופרסים ממוסדות בהם למדה וארגונים שעבדה לצידם:

  • Inaugural recipient of the Senior Scholar Award of the Children, Media and Adolescents Division of the International Communication Association (ICA), Phoenix Arizona ,2012
  • Fellow of the International Communication Association (ICA), July 2010
  • .The first recipient of the Teresa Award for the Advancement of Feminist Scholarship, The Feminist Scholarship Division of the International Communication Associatio (ICA) 2009
  • The Rector's [Provost] Award for Excellence in Teaching, Tel Aviv University, 2001
  • The Walter Emery Award for Excellence, Ohio State University, Columbus, OH, 1981.

פעילות ציבורית והתנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרויקט UNICEF - Communicating with Children - מסמך המנחה כיצד להפיק תכנים תקשורתיים עבור ילדים ברחבי העולם, בעקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות שנפגעו מאסונות טבע, מלחמות, מגפות וכדומה וזקוקים לסיוע מיוחד בהתמודדות עם האתגרים שהחיים העמידו בפניהם.[5]
  • חברת ועדה מייעצת ל-Prix Jeunesse International למדיה איכותיים לילדים.
  • חברה פעילה ב-International Communication Association
  • ממייסדות האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר.[6]

מאמרים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובץ קו"ח בעמוד הדיקאן של אוניברסיטת SIU
  2. ^ פרופ' דפנה למיש, לחזור ולבחון את מושג הילדות, באתר הסתדרות המורים, נובמבר 2006
  3. ^ פרופ' דפנה למיש, המדיה, הזונה והמדונה, באתר הסתדרות המורים, 2002
  4. ^ האתר של CAM
  5. ^ Communicating with Children, באתר UNICEF
  6. ^ חברות האגודה, באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המיגדר