דקדוקי הטעמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרק מספר דקדוקי הטעמים (מימין) בכתב יד קהיר

ספר דקדוקי הטעמים, הנקרא גם ספר מדקדוקי הטעמים או מחברת בן אשר הוא ספר העוסק בכללים שונים מכללי טעמי המקרא והניקוד. הספר הוא מראשוני העוסקים בענייני דקדוק עברי. הוא מונה גם תופעות ויוצאי דופן בסגנון ספרות המסורה, וכתיבתו מיוחסת לאהרון בן אשר, מהמפורסמים שבבעלי המסורה.

כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה השמינית לספירה נפוץ בין בעלי המסורה המנהג לנסח חיבורים העוסקים בענייני מסורה ודקדוק הכתובים ב'חרוזות'[1].

על פי אהרון דותן, הפרקים מהם הורכב ספר דקדוקי הטעמים נכתבו בראשונה בתקופה הקדומה למאה העשירית, בה חי בן אשר, וזאת על ידי מחברים שונים. עד המאה העשירית הספיק הספר לצבור גרסאות שונות. פרקים אלה הגיעו לידינו בכתבי יד רבים, השונים זה מזה בסדרם ומספר הפרקים שביניהם.

בין כתבי היד האחרים של החיבור ניכרת עריכה הדוקה, שנעשתה על ידי עורך אחד, אשר ייתכן שהוא אהרון בן אשר, לו הספר מיוחס. עם זאת, בספר ישנן גם הוספות מתקופה המאוחרת לו[2].

פתיחת הספר מייחסת אותו לאהרון בן אשר. כמו כן הספר מיוחס לבן אשר במקורות אחרים, החל מסוף המאה ה-13. הנמסר בספר דומה מאוד לנוסח כתר ארם צובא, המיוחס גם הוא לבן אשר. עם זאת, ישנן סתירות בין המסורה שבכתר ובין הספר, וכן בין כללי השווא הנע בכתר לבין דרך הסימון בספר, כך שקשה לייחס שניהם למחבר אחד[3].

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר דקדוקי הטעמים כולל עשרים וששה שערים קצרים, המנוסחים ברובם בחריזה. במהדורות הספר הנפוצות, המבוססות על אוספי כתבי מסורה הנספחים למצחפי המסורה, יחד עם הערות המסורה שהצטרפו אל הספר עלה מספר השערים לכשבעים וששה.

שני הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בתיאור טעמי המקרא, ובהצגת שלושת חלקי התנ"ך ודרכי הכתיבה השונות שלהם[4]. במהדורות הספר הנפוצות נמצאים ביניהם גם תיאור של האותיות, סימני הניקוד, וכללי דקדוק שונים.

יתר שערי הספר מציגים כל אחד כלל קצר, תוך הצגת דוגמאות מהתנ"ך לכלל, וציון היוצאים ממנו.

פרקי הספר פונים לקורא הבקיא בענייני המסורה, ואינם עוסקים בביאור עניינים בסיסיים. הם עוסקים בכללי משרתי כמה מן הטעמים, הן מטעמי אמ"ת הן מטעמי כ"א ספרים, בשינויי הגיית מילים על פי ההטעמה שלהן ובאופן הניקוד של מילים מסוימות.

עיקר הספר עוסק בהשפעת הטעמים על ענייני דקדוק והגייה; רוב הפרקים סובבים סביב תנועת השווא: הנעת השווא באמצע מילה, אופן סימון השווא הנע, ומשמעותו של השווא למניין ההברות לצורך הצבת הטעמים.

מן הספר עולה שיטתו, שהנעתו של השווא תלויה הרבה בגעיות ובטעמים, כלומר בהקשר המוזיקלי, ולא בכללים הקשורים לתורת הצורות[5].

תפוצתו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר שימש בעיקר כנספח למצחפים הכוללים את התנ"ך, יחד עם רשימות מסורה אחרות. ביניהם, למשל, כתר ארם צובא. פעמים רבות שימש הספר במצחפי המקרא כחומר לעיטורים סביב תוכן כתבי היד, כשהסופר לא מתאמץ להעתיק כראוי, והוא מביא את הנוסח בצורה קטועה, חלקית ומבולבלת.

פרקים מספרי דקדוק ומסורה המאוחרים לספר, למשל מחברת התיג'אן התימנית, מבוססים עליו ומהווים מעין פרפרזה שלו.

הספר נדפס כבר עם הדפוס הראשון של המקראות הגדולות - בוונציה בשנת רע"ו. מהדורה מדעית של הספר נדפסה על ידי זליגמן בר והרמן לברכט שטראק בשנת 1879[6]. במהדורה זו נכנסו אל תוך הספר כמה רשימות מסורה אחרות, שנספחו יחד איתו למצחפי התנ"ך.

מהדורה מדעית מקיפה יותר יצאה לאור על ידי אהרון דותן בשנת תשכ"ז. מהדורה זו מתבססת על גרסתו הערוכה של הספר מן המאה העשירית. היא נערכה ע"פ כתבי יד רבים, הושב בה סדר הפרקים אל מכונו כפי המשתקף בכתבי היד, ולספר צורפו מבוא, אפראט, פירושים והערות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, מהדורת אהרן דותן, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשכ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחמיה אלוני, הבלשנות העברית בטבריה, ירושלים: תשנ"ה. פרק ו
  2. ^ אהרון דותן, ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרון בן משה בן אשר, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשכ"ז. מבוא, פרקים א–ב
  3. ^ מהדורת דותן שם עמ' 36–37. ד.ש. לוינגר, "כתר ארם צובא או דקדוקי הטעמים", תרביץ לח, תשכ"ט
  4. ^ במהדורת בער ושטראק הם פרק 3 ופרק 17
  5. ^ המבוא למהדורת דותן, פרק ד
  6. ^ ספר דקדוקי הטעמים, מהדורת בער ושטראק, לייפציג 1879, באתר HebrewBooks