דקדוק גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אף על פי שכמה מן המאפיינים של הדקדוק הגרמני, כמו למשל תהליך תצורת הפועל, דומים למקביליהם בשפה האנגלית, הדקדוק הגרמני נבדל מזה האנגלי בכך שיש בו, בין השאר, התייחסות מרכזית יותר ליחסות ולמין דקדוקי, ומבנה משפט מחייב לפיו הפועל השני (בפעלים מורכבים) בא בסוף המשפט במשפטים שלמים (V2 word order).

השפה הגרמנית שמרה על רבות מן ההבחנות הדקדוקיות ששפות גרמאניות אחרות איבדו בחלקן או במלואן. כמו כן, ישנם שלושה מינים דקדוקיים וארבע יחסות בשפה, והפעלים בה מוטים בהתאם לגוף ולמספר. בהתאם לכך, יש בה הטיות רבות יותר מאשר לשפה האנגלית, והיא משתמשת ביותר מוספיות. לדוגמה, בהשוואה לסיומת s- שמתווספת לפעלים בגוף שלישי יחיד בהווה באנגלית, רוב הפעלים הגרמניים משתמשים בארבע מוספיות לשם הטייתם של פעלים בהווה: סיומת e- בשביל גוף ראשון יחיד, st- בשביל גוף שני יחיד, t- בשביל גוף שלישי יחיד וגוף שני ברבים ו־en- בשביל הרבים בגוף ראשון ושלישי.

בהתאם להבחנות השונות במין וביחסות, לתוויות בשפה יותר צורות אפשריות. בנוסף לכך, ישנן כמה תוויות שמתחברות עם מילות יחס.

המספרים דומים לאלה שבשאר השפות הגרמאניות. שלא כמו באנגלית, בשוודית ובנורווגית, מספר היחידות ממוקם לפני מספר העשרות, בדומה למה שקורה בדנית, בהולנדית ובפריזית.

שמות עצם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל שם עצם בגרמנית – למעט אלה שמופיעים רק בצורת הרבים – יש לפחות אחד משלושה מינים דקדוקיים: זכר, נקבה, נייטרלי. שמות עצם בשפה מוטים בהתאם ליחסה ולמספר הדקדוקי (יחיד, רבים). בגרמנית, כל שמות העצם מתחילים באות גדולה.

מין דקדוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מין דקדוקי בגרמנית

בגרמנית קיימים כל שלושת המינים הדקדוקיים שהופיעו בשפה הפרוטו-הודו-אירופאית המאוחרת – זכר, נקבה ונייטרלי. רוב המינים בגרמנית משתייכים לאחת הקבוצות הללו. את מינם של שמות המציינים בני אדם, כגון die Frau (אישה) או der Mann (איש), קל בדרך כלל לנחש, שכן הם לעיתים קרובות זהים למין הטבעי של השם. עם זאת, משום שסיומות ההקטנה lein- ו־chen- משנות את המין הדקדוקי לנייטרלי, קיימים כמה יוצאי דופן לכלל הזה, כמו das Mädchen ("ילדה") או das Fräulein ("עלמה, פרויליין"). מכאן גם שהם די הגיוניים בהשוואה ל־das Weib ("אישה"), שהוא יוצא דופן של ממש. כמו כן, קשה לנחש בהצלחה את מינם הדקדוקי של שמות עצם שאין להם מין קבוע בטבע. דוגמה לכך: das Messer ("סכין"), die Gabel ("מזלג") ו־der Löffel ("כף"), שלכל אחד מהם מין דקדוקי שונה.

בדרך כלל ממליצים ללומדי השפה לשנן את תוויות היידוע שמתאימות לכל שם עצם, לאור העובדה שמידיעת התווית הנכונה ניתן לדעת את המין הדקדוקי. עם זאת, בעזרת הצורה או המשמעות של שם העצם (במיוחד בעזרת הסופיות) ניתן לזהות את המין הנכון של כ־80% מהשמות בשפה הגרמנית.[1] לדוגמה, שמות המסתיימים בסופיות heit, -keit, -ung, -tät, או schaft- הם תמיד ממין נקבה.[2] שמות המסתיימים ב־ich-, ב־ig-, או ב־ing- הם כמעט תמיד זכריים. כאמור, שמות המסתיימים ב־lein- או ב־chen- הם נייטרליים. שמות עצם רבים המתחילים ב-Ge ומסתיימים ב־e-, וכן שמות עצם רבים המסתיימים ב־nis, ב־-tum- או ב־sal-, הם ממין נייטרלי. שם עצם שהסיומת שלו היא e- סביר שיהיה ממין נקבה; לעומת זאת, כאשר שם העצם הזה מתאר בני אדם או מספר מועט של בעלי חיים, הוא יהיה ממין זכר: die Katze ("חתול"), die Blume ("פרח") ו־die Liebe ("אהבה") הם כולם נקביים, לעומת der Bote ("שליח"), der Junge ("נער") ו־der Knabe ("ילד") הזכריים. מספר מועט של שמות עצם המסתיימים ב־e- הם נייטרליים, כגון das Ende ("סוף"). באופן דומה, שמות המסתיימים ב־er- סביר שיהיו זכריים (der Teller, der Stecker, der Computer); מצד שני יש גם כמה יוצאי דופן: das Messer ("סכין") ו־das Wasser ("מים") הם נייטרליים, בעוד die Mutter ("אמא") ו־die Butter ("חמאה") הם נקביים.

צורת הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה הגרמנית ישנן מספר דרכים שבאמצעותן ניתן ליצור את צורת הרבים. אדם הלומד את השפה כשפה זרה חייב לשנן את צורת הרבים בנוסף לכל שם עצם שהוא לומד: אף על פי ששמות עצם רבים ממין נקבה מאפשרים דרך יצירה סדירה יחסית של צורת הרבים, רבים משמות העצם במין זכר ובמין נייטרלי אינם מאפשרים זאת. לדוגמה, את חלק מצורות הרבים יוצרים עם הוספת סיומת "n", חלק עם "en", חלק עם אומלאוט ו־"e", אחרים נשארים בלא שינוי (זהים גם ביחיד וגם ברבים) וחלק מוסיפים "er" או "er" ואומלאוט. הרבה מן המילים השאולות, כמו גם כמה מילים שייחודיות לניבים מסוימים או מילים ששייכות למשלב הדיבורי, מוסיפות לצורת היחיד סיומת "s" (למשל: das Restaurant הופך ל־die Restaurants ברבים). כמה סיומות זרות, כגון הסיומת הלטינית um-, מושמטות לפני הוספת סיומת הרבים (das Zentrum הופך ל־die Zentren). ישנו מספר מועט של מילים שאולות שמשנות את מיקום ההברה המוטעמת בצורת הרבים (der Muslim לעומת die Muslime ברבים).

יחיד רבים
die Frau (אישה) die Frauen
der Mann (איש) die Männer
die Kuh (פרה) die Kühe
der Globus (גלובוס) die Globen
der Atlas (אטלס) die Atlanten
der Kuss (נשיקה) die Küsse
der Bus (אוטובוס) die Busse
das Kabel (כבל) die Kabel
das Auto (מכונית) die Autos
die Mitarbeiterin (עמיתה) die Mitarbeiterinnen
der Kaktus (קקטוס) die Kakteen

כמו כן, למספר מילים שהן לא מילים שאולות יש צורת רבים מיוחדת במשלב הדיבורי או בניבים מסיומים. למשל, בצורת הרבים "Stöcker" ("ענפים") משתמשים לעיתים קרובות בצפון גרמניה, ואילו צורת הריבוי הסטנדרטית היא "Stöcke".

אף על פי שבגרמנית העתיקה השתמשו בסיומות רבים שהיו שונות בכל מין דקדוקי, אין זה המצב עוד בגרמנית של ימינו. מבחינת התנהגותם הדקדוקית של התוויות ותוארי השם לצד צורת הרבים, כמעט ניתן לומר שהיא מתנהלת בתור מין רביעי. בספרי לימוד ומאמרים העוסקים בנושא, בדרך כלל מציינים את סיומות התוויות או תוארי השם במקום שבו היו מציינים את אלה שהיו מתאימים למין הרביעי (לו היה קיים). מה שעולה מכך איננו נכון במלוא מובן המילה, אבל עדיין מהווה גישה מועילה (ברוב המקרים) לאלה שלומדים את השפה.

יחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מן השפה האנגלית, שאיבדה כמעט את כל צורות הנטייה של שמות העצם והתארים, השפה הגרמנית מטה שמות עצם, תארים, תוויות וכינויי גוף על פי ארבע יחסות שונות. היחסות השונות הן יחסת הנושא (Nominativ, Werfall, 1. Fall), יחסת הקניין או הקִרבה (Genitiv, Wes[sen]fall, 2. Fall), יחסת הנתינה (Dativ, Wemfall, 3. Fall) ויחסת המושא הישיר (Akkusativ, Wenfall, 4. Fall). היחסה שבה יופיע שם עצם מסוים תלויה בתפקיד הדקדוקי שלו בתוך המשפט.

  • יחסת הנושא (?Wer oder was): הנושא של המשפט, מבצע הפעולה.
    • הוא אוהב אותה.
  • יחסת המושא הישיר (?Wen oder was): המושא הישיר, מקבל הפעולה.
    • הכלב נשך את הילד.
  • יחסת הקניין או הקִרבה (?Wessen): הדבר שברשותו משהו.
    • זה הספר של דינה.
  • יחסת הנתינה (?Wem): המושא העקיף שאנו מעניקים או נותנים לו משהו.
    • נתתי לה את הספר.

הערה: בגרמנית המוקדמת יותר (של המאות ה־17–19) היו למילים ממקור לטיני גם צורה ביחסת הפּנייה (vocative) וביחסת האבלאטיב (ablative), ולכמה מילים עדיין יש צורה מיוחדת ביחסת הפּנייה (למשל: Jesus לעומת Jesu או Jesus ביחסת הפנייה ו־Christus לעומת Christe או Christus).

דוגמה: der Tisch (מין זכרי, בעברית: שולחן)
יחיד: רבים:
יחסת הנושא (Nominativ) der Tisch die Tische
יחסת הקניין או הקִרבה (Genitiv) des Tisch(e)s der Tische
יחסת הנתינה (Dativ) (dem Tisch(e den Tischen
יחסת המושא הישיר (Akkusativ) den Tisch die Tische

עוד דוגמה היא משפט היתולי משהו המשתמש רק בשם עצם אחד:

מושא ישיר יחסת הקניין יחסת הנתינה אחר נושא
גרמנית (משמאל לימין): .den Tisch des Tisch(e)s (dem Tisch(e gab Der Tisch
תרגום מילולי: את השולחן של השולחן לַשולחן נתן השולחן
תרגום: השולחן נתן את השולחן של השולחן לַשולחן
הטייתן של תוויות היידוע הגרמנית der, die ו־das.

הדוגמה הזאת מראה כיצד משתמשים ביחסות בגרמנית (ובכל שפה אחרת עם יחסות). הדבר שונה מאוד ממה שקורה בשפה האנגלית, שבה יש יותר חשיבות לסדר המילים במשפט. בגרמנית, מפני שתפקודו של שם העצם במשפט לא מסומן על ידי מיקומו אלא על ידי התוויות המוטות – ובמקרה של יחסת הקניין או הנתינה גם על ידי סיומות המוספות לו – המשפט הזה יכול להיות גם:

.Der Tisch gab dem Tisch(e) den Tisch des Tisch(e)s
.(Der Tisch gab des Tisch(e)s Tisch dem Tisch(e
.Den Tisch des Tisches gab dem Tisch der Tisch
.Dem Tisch(e) gab den Tisch des Tisch(e)s der Tisch
.Des Tisch(e)s Tisch gab dem Tisch(e) den Tisch
וכולי.

אף על פי שכמה מהם נשמעים מוזרים בגרמנית של ימינו, הם נחשבים נכונים מבחינה דקדוקית (ואף אלה הנחשבים יוצאי־דופן או מוזרים הם אלה שניתן למצוא בשירה בתדירות יותר גבוהה).

בניגוד לשפות אחרות כמו לטינית, השפה הגרמנית מביעה יחסות בעיקר דרך הטיית התווית שמתאימה לשם, ולא דרך הטיית השם עצמו, אם כי גם את המספר הדקדוקי (יחיד או רבים) היא מסמנת באמצעות הטיית השם (der Tisch, die Tische). יוצאי־דופן אחרים של זה הם הצורות של יחסת הקניין והנתינה ביחיד ושל יחסת הנתינה ברבים. בכל זאת, ניתן לומר שהעברת המידע על היחסות מהשמות אל התוויות שימרה את מערכת היחסות הגרמנית במהלך התפתחותה של השפה מגרמנית עילית עתיקה לגרמנית עכשווית.[דרוש מקור]

יחסת הקניין (או השייכות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, השימוש ביחסת הקניין הוא נדיר יחסית בשפה הדבורה, שכן דוברי השפה משתמשים ביחסת הנתינה כתחליף לה בשיחות רגילות. עם זאת, השימוש בה עדיין נשאר מחייב בכל דבר שאיננו בעל צביון דיבורי ברור, והוא מהווה חלק חשוב מה־Bildungssprache (שפת החינוך). לעיתים קרובות, תוכניות טלוויזיה וסרטים כוללים שילוב של שניהם, תלוי ברמת הרשמיות של מה שמשודר. התחליף הזה יותר נפוץ בניבים הדרום גרמניים מאשר בצפוניים, ואף על פי שהשימוש בו הפך לנפוץ יותר במקרים שבהם בדרך כלל היו נדרשים להשתמש ביחסת הקניין, גרמנים רבים יודעים להשתמש בַיחסה ובאופן כללי אכן משתמשים בה. במיוחד בקרב הגרמנים המשכילים, הדבר נחשב כמבוכה קטנה אם מישהו משתמש ביחסת הנתינה בצורה לא נכונה. מכאן גם שאין זה מומלץ להימנע מלמידת הַיחסה: אף על פי ששכיחותה ירדה בהדרגה במהלך 600 השנים האחרונות, היא עדיין לא נכחדה לגמרי מהשפה הגרמנית. התפתחותה ההיסטורית של ה־Standardsprache (השפה הרשמית או התקנית) החזירה במידת־מה את השימוש ביחסת הקניין לשפה, ולא רק בשפה הכתובה. לדוגמה, בקושי משתמשים בה בשפה הדבורה כדי להביע קשר של שייכות (למשל, das Auto meines Vaters – "המכונית של אבא שלי" – יישמע משונה בשפה הדבורה לכמה גרמנים), אבל השימוש ביחסה להבעת היותו של דבר־מה חלק ממשהו הוא די נפוץ (למשל, einer der Besten – "אחד מהטובים ביותר").

יחסת הנתינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחסת הנתינה משתמשים גם כשצריכה לבוא השלמה מוצרכת לפועל (בדומה למה שקורה בעברית: הבחין ב־, האמין ל־, השלים עם, אכל את). המשפט "Ich gebe meinem Sohn(e) einen Hund" ("אני נותן לבן שלי כלב") מורכב מנושא ("ich"), פועל ("gebe"), מושא עקיף ("(meinem Sohn(e") ומושא ישיר ("einen Hund"). המושא העקיף, "(meinem Sohn(e", עונה על השאלה "אל מי?" ומכאן גם לוקח את הסיומת m- הזכרית ביחסת הנתינה.

בנוסף לכך, היחסה מתמקדת במיקום של דברים (ראו את החלק על מילות יחס להלן). בשפה הגרמנית יש חשיבות רבה להבדל בין מיקום ותנועה. בשביל תנועה משתמשים במושא הישיר ובשביל מיקום ביחסת הנתינה. דוגמה המראה זאת היא הפועל hängen, שכשמלווה אותו המושא הישיר משמעותו "לתלות על" (כמו במשפט "אני תולה את התמונה על הקיר"), ואילו שכשמלווה אותו יחסת הנתינה הוא מראה מיקום (כמו במשפט "התמונה תלויה על הקיר").

יחסות לאחר מילות יחס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסה שבה יופיע שם עצם מסוים תלויה במילת היחס שמופיעה לפניו. לדוגמה, לאחר מילת היחס für תופיע יחסת המושא הישיר, לאחר mit יחסת הנתינה ולאחר außerhalb יחסת הקניין. אין מילות יחס הזקוקות ליחסת הנושא.

צירופים שמניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(האמור בפסקה זו איננו מתאים עדיין לשמות עצם פרטיים)

הצירופים השמניים בשפה הגרמנית בדרך כלל מורכבים מהחלקים הבאים (בסדר הזה):

תווית, מספר (מונה או סודר), תואר השם, שם עצם, לוואי קנייני, מיקום, משפט זיקה, כינוי גוף חוזר

  • "Die dritte umwerfende Vorstellung des Schillerdramas in dieser Woche in Hamburg" (ההופעה המדהימה השלישית של הדרמה של שילר בשבוע הזה בהמבורג)

רוב המשפטים בגרמנית אינם כל־כך מסובכים: תואר השם, המספרים, הלוואי הקנייני, המיקומים, משפטי הזיקה והמדגישים תמיד נתונים לבחירה.

צירוף שמני מכיל לפחות מספר מונה אחד, תואר וכינוי גוף או שם עצם. כמו כן, הוא תמיד מכיל תווית כלשהי, אלא אם מדובר בשם עצם בלתי־מיודע ברבים או שם עצם שמתייחס לכמות בלתי־ספירה.

  • "Die Drei" ("שלושתם")
  • "Der große Mann" ("האיש הגבוה")
  • "Der Mann" ("האיש")

אם שם העצם הוא בלתי־ספיר, אין להשתמש בתווית, שכן הדבר היה משנה את המשמעות של המשפט:

  • "Ich kaufe billiges Bier" ("אני קונה בירה זולה")
  • "Ich kaufe ein billiges Bier" ("אני קונה בקבוק/מיכל/כוס של בירה זולה")
  • "Ich habe Geld" ("יש לי כסף")
  • "Ich habe das Geld" ("יש לי את הכסף") או ("יש לי מספיק כסף בשביל...")

ניתן להתייחס לצירופים השמניים כאל יחידות נפרדות. יש להם יחסה, מספר ומין דקדוקי. היחסה והמספר תלויים בהקשר, והמין הדקדוקי תלוי בשם העצם המרכזי.

לוואי קנייני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירופים שמניים יכולים להכיל לוואים קנייניים, לדוגמה כדי להביע שייכות. את הלוואים הללו ניתן להחשיב בתור צירוף שמני אחר ביחסת הקניין שיכול להצטרף לצירופים שמניים אחרים.

  • "Der Beruf des alten Mannes" (המקצוע של האיש הזקן)
  • "Die Hütte des Häuptlings des Stammes" (הצריף של המנהיג של השבט)

(לצירוף ביחסת הקניין יש צירוף אחר ביחסת הקניין). דבר זה איננו שגרתי בגרמנית מודרנית. "Die Hütte des Stammeshäuptlings" (הצריף של מנהיג השבט) הוא הצורה המועדפת.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירוף שמני יכול להכיל "צירוף מיקום" (ניתן לראות בו צירוף שמני אחר עם מילת יחס).

  • "Eine Wolke am Himmel" (ענן בשמיים)
  • "Der Bundeskanzler während des Bürgerkriegs im Kongo" (הקאנצלרית במהלך מלחמת האזרחים בקונגו)

(צירוף מיקום מכיל כמה צירופי מיקום אחרים)

  • "Der Regen im Dschungel im Sommer" (הגשם בג'ונגל בקיץ)

(כמה צירופי מיקום)

  • "Der Berg dort" (ההר ששם)

פסוקיות לוואי מוארכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הגרמנית מרשה להשתמש בלוואים ארוכים של שמות עצם. לדוגמה:

"Der während des Bürgerkrieges amtierende Premierminister" (מילולית: הבמשך-מלחמת האזרחים-ממונֶה ראש ממשלה), בעל תפקיד ראש המשלה במהלך מלחמת האזרחים.

אלה הם מאפיין של הגרמנית הכתובה (ובמיוחד של השפה הגבוהה).

פסוקיות זיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירוף שמני יכיל לעיתים קרובות גם פסוקית זיקה.

מלבד ההטיות הרבות שלהם, כינויי הזיקה בגרמנית הם יותר פשוטים ממקביליהם באנגלית. ישנם שני סוגים של כינויי זיקה. הראשון והנפוץ יותר מתבסס ברובו על תוויות היידוע, אבל עם יוצאי דופן ביחסת הקניין (dessen, deren) וביחסת הנתינה ברבים (denen). הסוג השני, שהוא ספרותי יותר ושמשתמשים בו כדי להביע הדגשה, משתמש ב־welcher, welche, welches, שניתן להשוות אותם ל־which באנגלית (ול"אשר" ו"ש־" בעברית). כמו בכל שפה גרמאנית, שניהם מוטים לפי מין, יחסה ומספר. המין והמספר תלויים בשם העצם שהם קשורים אליו, ואילו היחסה בתפקידם הדקדוקי.

Das Haus, in dem ich wohne, ist sehr alt ("הבית שבו אני חי הוא ישן מאוד")

במשפט הזה, כינוי הזיקה dem מתאים לשם העצם Haus בשל היותו יחיד ונייטרלי, וליחסת הנתינה משום שלפניו באה מילת יחס. מכאן גם שניתן להחליף את כינוי הזיקה welchem. עם זאת, הגרמנית משתמשת ב־was בתור כינוי זיקה כאשר הקודמן (איבר במשפט שמתייחס לאזכור בהמשך) הוא alles ("הכול"), etwas ("משהו") או nichts ("כלום"), או כשהקודמן הוא פסוקית שלמה.

Alles, was Jack macht, gelingt ihm ("כל דבר שג'ק עושה הוא הצלחה")

Jack vergaß sein Buch, was niemanden überraschte ("ג'ק שכח את הספר שלו, דבר שלא הפתיע אף אחד")

אבל כש־was בא אחרי מילת יחס, צריכים להחליפו ב־wo + מילת יחס (או ב־wor + מילת יחס כאשר מילת היחס מתחילה בתנועה). הדבר תקף גם לשאלות עקיפות.

Er wusste nicht, wofür (für was) er sich entschuldigen sollte ("הוא לא ידע בשביל מה להתנצל")

Sie mochten, was sie schrieb, worauf sie stolz war ("הם אהבו את מה שהיא כתבה, והיא התגאתה בכך")

Sie gab ihm einen Kuss, worüber er glücklich war ("היא נתנה לו נשיקה, והוא שמח על כך")

בגרמנית, כל פסוקיות הזיקה מסומנות עם פסיק.

תוויות ומילים כמו־תוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוויות בגרמנית

הצורות המוטות תלויות במספר, ביחסה ובמין של שמות העצם שמתאימים להן. לתוויות יש את אותה צורת הרבים בכל שלושת המינים.

מספרים מונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשמות עצם, את המספרים המונים ממקמים לפני תוארי השם (אם בכלל יש כאלה). אם המספר הוא נמוך יחסית, הוא בדרך כלל לא ישולב עם תווית בלתי־מיידעת של רבים (כגון einige או mehrere). כינויי גוף מגוף ראשון ושני ממוקמים לפני המספרים. לא ניתן להשתמש בכינויי גוף מגוף שלישי עם מספרים.

drei Hunde ("שלושה כלבים")

die vier apokalyptischen Reiter ("ארבעת הרוכבים של האפוקליפסה")

לא: einige fünf Äpfel* אלא Einige Äpfel או Fünf Äpfel ("כמה תפוחים", "חמישה תפוחים")

ein paar tausend Euro ("כמה אלפי אירו")

wir vier ("אנחנו ארבעה")

לא: zehn Pferd אלא Zehn Pferde ("עשרה סוסים")

יוצא־דופן: zehn Bier (במשלב הדיבור) ו־zehn Biere (רשמי למחצה) מקובלים שניהם, בעיקר כשמדובר במשקאות.

יוצא־דופן: לא: dreizehn Prozente der Befragten אלא dreizehn Prozent der Befragten ("שלושה עשר אחוז מהנשאלים"), משום שבדומה למקבילתה האנגלית "percent", המילה "Prozent" היא השאלה של ביטוי מלטינית, ולא שם עצם.

המספר המונה "אחת" זהה בחלקו בצורה ובנטייה לתווית הבלתי־מיידעת. מבדילים ביניהם על ידי שימוש בהדגשה כלשהי של הכתוב או האמור. במשלב הדיבור, התוויות ein ו־eine לפעמים מקוצרות ל־[ən] ו־[nə] בהתאמה, בעוד המספר המונה ein תמיד שומר על ההגייה המלאה שלו.

ein rotes Buch יכול לומר

"ספר אדום" – ein rotes Buch

או: "ספר אדום אחד" – ein rotes Buch

למספרים zwei ("שתיים") ו־drei ("שלוש") (ולפעמים גם לכמה מספרים אחרים) נוספים סיומות המראות את היחסה בכמה מקרים. כמו כן, במקרים שבהם תארים יוטו לפי הנטייה הרפה, למספרים לא תהיינה סיומות. במקרים שבהם תארים יוטו לפי הנטייה החזקה, יכול להיות שלמספרים המונים תוספנה סיומות חזקות של יחסת הקניין.

das Haus zweier junger Frauen ("הבית של שתי נשים צעירות")

אם אין מילה אחרת שיכולה לקחת את הסיומות החזקות של יחסת הקניין ברבים, המספרים המונים חייבים לקבלן.

die Reise dreier Schwestern ("המסע של שלוש אחיות")

אם המספרים נמצאים במרכזו של צירוף שמני ביחסת הנתינה ברבים ואין מילה אחרת הנושאת סיומות של יחסות, הם יכולים לקבל סיומות של יחסת הנתינה.

Zweien habe ich Bananen gegeben ("נתתי בננות לשניהם")

תואר השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארי השם בגרמנית בדרך כלל מופיעים לפני שם העצם שהם מתארים. הם משתמשים בסיומות התלויות בַיחסה, במספר וגם – ביחיד – במין הדקדוקי. ישנם שלוש צורות נטייה של התואר: הנטייה החזקה, הנטייה המעורבת והנטייה הרפה. מחליטים באיזו צורה להשתמש לפי סוג המילה שמתארים, ולפעמים גם לפי היחסה או המין.

כמו התוויות, גם התארים משתמשים באותן הסיומות ברבים בשביל שלושת המינים.

"Ein lauter Krach" (רעש חזק)

"Der laute Krach" (הרעש החזק)

"Der große, schöne Mond" (הירח הגדול והיפה)

אפשר להשתמש בצורות הבינוני בתור תארים והשפה מתייחסת לשניהם באותה הדרך. בניגוד לשפות הרומאניות, שמות תואר בגרמנית מוטים רק כאשר הם מקדימים את שמות העצם. לדוגמה, כאשר הם באים אחרי פעלים המביעים זהות או התהוות (כמו הפועל be באנגלית), אין להטותם, והם כמעט זהים לתואר הפועל.

לא: "Die Musik ist laute" אלא "Die Musik ist laut" ((ה)מוזיקה רועשת) או, לעיתים רחוקות יותר, "Die Musik ist eine laute" ((ה)מוזיקה היא אחת שרועשת)

ישנן שלוש דרגות של השוואה בַשפה: הדרגה הפוזיטיבית, דרגת היתרון ודרגת ההפלגה.

נטיית תואר השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטיית התארים לא תלויה רק במין, במספר וביחסה של השמות שאליהם הם מתייחסים, אלא גם במצב התוויות. הטבלה הבאה מכילה שתי דוגמאות המדגימות את כל שלוש הנטיות:

נושא זכרי ביחיד נקבה יחידה ביחסת הנתינה
תווית מיידעת (הנטייה הרפה) der hübsche Mann (האדם הנאה/האדם הנאה הזה) vor der verschlossenen Tür (ממול לַדלת הנעולה/ממול לַדלת הנעולה הזאת)
תווית בלתי־מיידעת (הנטייה המעורבת) ein hübscher Mann (אדם נאה) vor einer verschlossenen Tür (ממול לֶדלת נעולה) [דלת מסוימת]
בלי תווית (הנטייה החזקה) hübscher Mann (אדם נאה) vor verschlossener Tür (ממול דלת נעולה) [דלת לא מוגדרת, כל דלת]

כדאי לציין שאת המילה "kein" מטים לפי הנטייה של התווית הבלתי־מיידעת.

כינויי הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בכינויי הגוף מגוף שלישי כחלופה לצירופים שמניים, שכן יש להם את אותו המין, המספר והיחסה של הצירוף השמני המקורי. הדבר נכון גם לכינויי גוף אחרים.

כינוי גוף [מיקום/מיקומים] [משפט זיקה]

כינויי הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויי הגוף
ראשון יחיד שני יחיד שלישי יחיד ראשון רבים שני רבים שלישי רבים מבחינת השימוש: שני רשמי

מבחינה דקדוקית: מתנהג כשלישי רבים

זכר נקבה נייטרלי
נושא (Nominativ) ich du er sie es wir ihr sie Sie
שייכות (Genitiv) meiner

(mein †)

deiner

(dein †)

seiner

(sein †)

ihrer seiner

(sein †)

unser euer ihrer Ihrer
יחסת הנתינה (Dativ) mir dir ihm ihr ihm uns euch ihnen Ihnen
מושא ישיר (Akkusativ) mich dich ihn sie es uns euch sie Sie

הערות:

  • במקום du, deiner, dir ו־dich ניתן לרשום Du, Deiner, Dir ו־Dich, בהתאמה (במיוחד במכתבים).
  • במקום wir, unser, uns ו־uns רושמים Wir, Unser, Uns ו־Uns במקרה של אנחנו המלכותי (pluralis majestatis).

הכינויים החוזרים לוקחים צורות שונות רק ביחסות הנתינה והמושא הישיר בגוף שלישי (ובגוף השני בפנייה רשמית. אין הם מתחילים עם אות גדולה במקרה הזה).

פעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעלים בגרמנית מסווגים בתור פעלים רפים אם צורת העבר הפשוט שלהם נוצרת בעזרת הוספת עיצור שיני, או חזקים אם אחת התנועות שלהם משתנות במהלך ההטיה. רוב הפעלים משני הסוגים הם פעלים רגילים, אף על פי שקיימים כמה יוצאי־דופן וחריגות בהטיה. עם זאת, ספרי לימוד רבים מסווגים את הפעלים החזקים בתור יוצאי־דופן. ישנם יותר מ־200 פעלים חזקים ופעלים יוצאי־דופן בשפה הגרמנית, אבל יש נטייה הדרגתית של פעלים חזקים להפוך לפעלים חלשים.

פעלים ומבנה המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעלים פריקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פועל פריק

לפעלים רבים בגרמנית יש תחילית נפרדת היכולה להיפרד מהשורש. הדוגמאות להלן הן aussehen ("להיראות" או "להסתכל") ו־vorstellen ("לדמיין" או "להציג/להכיר").

  • Peter sieht spitze in seinem Anzug aus ("פטר נראה נאה (מילולי: חד) בחליפה שלו")
  • Lori, kennst du meine Frau? Ja? Wer stellte euch vor ("לורי, את מכירה את אישתי? כן? מי הכיר ביניכם?")

מילות יחס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנית משתמשת במילות יחס בצורה שיכולה להיראות מוזרה לדוברי עברית, כגון בתור תחילית נפרדת שמוצמדת לפעלים. לאחר כמה מילות יחס באה יחסה מוגדת, כמו למשל לאחר מילת היחס 'bei', שהמושא שלאחריה יקבל את יחסת הנתינה.

הטבלה שלהלן מראה את היחסות שקשורות לכמה מילות יחס שהשימוש בהן רווח.[3][4][5]

מושא ישיר (Akkusativ) מושא עקיף (Dativ) שייכות (Genitiv) מושא ישיר או עקיף (Akkusativ או Dativ)
bis aus anstatt[ט 1] an
durch außer statt[ט 1] auf
entlang[ט 2] bei außerhalb hinter
für dank[ט 3] innerhalb in
gegen gegenüber jenseits neben
je gemäß[ט 3] diesseits über
ohne laut[ט 3] seitens unter
um mit während[ט 1] vor
wider nach wegen[ט 1] zwischen
seit mithilfe
von würdig
zu anhand
[ט 1][ט 3]trotz
  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 לוקחים את יחסת הנתינה במשלב הדיבור (בדרך כלל עם כינויי גוף).
  2. ^ כאשר מדובר במילת יחס שבאה לפני מילים אחרות לוקחת את יחסת הקניין (או את יחסת הנתינה במשלב הדיבור). כאשר מדובר במילת יחס שבאה אחרי מילים לוקחת את יחסת המושא הישיר (המשמעות נשמרת). לדוגמה: entlang des Weges (dem Wege) (מקרה ראשון) לעומת den Weg entlang.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 יכולים לקחת את יחסת הקניין בתור תיקון יתר.

מילות יחס שיכולות לקחת גם את יחסת הנתינה וגם את יחסת המושא הישיר לוקחות את הראשונה כאשר מדובר במיקום (איפה?), ואת השנייה כאשר מדובר בכיוון (לאן?).

מיליות מודליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמשים במיליות מודליות בגרמנית (Abtönungspartikel) לעיתים תכופות. המילים הללו משנות את אופי המשפט במקום להביע משמעות מסוימת כלשהי. דוגמאות למילים מהסוג הזה הן doch, mal, halt, eben, nun, schon, eh ו־ja. לחלקן יש משמעות בסיסית ומסוימת (לדוגמה: ja – "כן", schon – "כבר"), אבל כאשר משתמשים בהן בתור מיליות מודליות המשמעות הזאת איננה מתבטאת באופן ישיר.

משפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה המשפט בגרמנית הוא יותר מסובך במידת מה מזה של שפות אחרות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wietusch, Gudrun (2006). Grundkurs Grammatik. Cornelsen. ISBN 978-3-464-61805-9
  • Pahlow, Heike (2010). Deutsche Grammatik - einfach, kompakt und übersichtlich. Engelsdorfer Verlag, Leipzig. ISBN 978-3-86268-012-2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Canoo.net – מילונים גרמניים ודקדוק באנגלית ובגרמנית
  • German Grammar – Toms Deutschseite - דובר אנגלית מסביר את הדקדוק הגרמני (באנגלית)
  • German Grammar Lessons – שיעורים בדקדוק גרמני עם תרגולים
  • Lingolia German Grammar – הסברים על הדקדוק הגרמני עם תרגולים
  • German grammar overview דובר אנגלית מסביר את הדקדוק הגרמני (באנגלית).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרטין דורל; האמר א' א', Hammer's German Grammar and Usage (מהדורה רביעית), McGraw-Hill, 2002, עמ' 1–10, ISBN 978-0-07-139654-7. (באנגלית)
  2. ^ https://jakubmarian.com/how-to-recognize-gender-in-german-using-endings/, How to recognize gender in German using suffixes, על הקשר בין צורת השם למינו הדקדוקי (באנגלית)
  3. ^ http://german.about.com/library/blcase_acc2.htm, German accusative prepositions, על מילות יחס שקשורות ליחסת המושא הישיר (באנגלית)
  4. ^ http://german.about.com/library/blcase_dat2.htm, German Dative Prepositions, על מילות יחס הקשורות ליחסת הנתינה (באנגלית)
  5. ^ http://german.about.com/library/blcase_gen2.htm, על מילות יחס הקשורות ליחסת הקניין,German Genitive Prepositions (באנגלית)