דריכת ענבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שתי נשים דורכות ענבים בפסטיבל היין השנתי שמתקיים בנגורנו קרבאך, שנת 2016. בשמאל- השחמטאית האוסטרלית אריאן קאוילי.

דריכת ענבים היא אחת הדרכים להכנת יינות מענבים. הדריכה על הענבים נעשית ברגליים יחפות על מנת שמצד אחד ישוחררו המיצים שלהם ביתר יעילות, אך מצד שני לא יתרסקו גרעיני הענבים, וכתוצאה מכך ייצרו טעם מר ביין - דבר שהיה עלול לקרות באם היו דורכים על הענבים עם נעליים קשות. דריכת הענבים נעשית על גבי משטח דריכה מיוחד המכונה "גת".

דריכת ענבים הייתה נפוצה מאוד בהיסטוריה של היין, אך עם התפתחותן של שיטות תעשייתיות ומכניות לייצור יין, נזנחה פעולת דריכת הענבים בשוק התעשייתי והפכה לפעילות פנאי, תיירות או כחלק מתחרויות בפסטיבלים וסדנאות תרבותיות.[1][2][3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המייצגים הוויזואליים המוקדמים ביותר של דריכת יין מופיע על סרקופג רומי עתיק מהמאה ה-3, המתאר אירוע עם קבוצה של ענבי בציר ודריכת ענבים.[4]

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגת בארץ ישראל

בארץ ישראל תעשיית הגתות ודריכת הענבים הייתה מפותחת מאד החל מימי קדם ועד המאה ה-7. בתקופה הביזנטית פרחה תעשיית היין בשל השימוש הפולחני הרב שעושים הנוצרים ביין. מתקופה זו שרדו אלפי גִּתּוֹת בכל רחבי הארץ, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים המרוצפים בפסיפסים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, בחורבת חכלילי בכניסה לבת עין שבגוש עציון, בכנסיית יוחנן בהרים שבעין כרם בירושלים, בחורבת דיר סמען שבשומרון ובכפר יעבץ שבשרון.

החל מהמאה ה-7, עת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, נפסקה תעשיית הגתות ודריכת הענבים בארץ ישראל, עקב האיסור האסלאמי על שתיית משקהות אלכוהוליים. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אולם עם תעשייה זו התפתחו גם שיטות ייצור יין מכניות ואפקטיביות יותר, שהזניחו את תעשיית הגתות ודריכת הענבים. יחד עם זאת, עדיין ניתן למצוא מעט מקומות שמפעילים גתות מסורתיות בכפרים ערבים-נוצריים, וכן באתרי תיירות עתיקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]