דרכון איראני

דרכון איראני הוא מסמך נסיעה, המונפק לאזרחי איראן המאפשר להם לצאת אל מחוץ לגבולות איראן, ומזכה את נושאו להגנה וסיוע קונסולרי של איראן מול גורמים זרים. נכון למרץ 2022, נושאי דרכון איראני מורשים להיכנס ל-42 מדינות וטריטוריות ללא צורך באשרת כניסה.

איראן החלה להנפיק דרכונים דיפלומטיים ביומטריים ודרכוני שירות ביומטרי ביולי 2007. דרכונים ביומטריים רגילים מונפקים מ-20 בפברואר 2011. דרכונים אלה מכילים 32 עמודים.

בחלק הפנימי של הדרכון נכתב: "מחזיק דרכון זה אינו רשאי לנסוע לפלסטין הכבושה", הכוונה לישראל.^[1]

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מידע בדרכון כתוב בפרסית ורובו גם באנגלית.

הגבלות על נסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שאיראן אינה מכירה או מקיימת יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל (כמו כמה מדינות מוסלמיות אחרות), אנשים המשתמשים בדרכון איראני אינם מורשים על פי החוק האיראני לנסוע לישראל.

דרישות אשרה לאזרחים איראנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון למרץ 2022, לאזרחים איראנים הייתה גישה ללא אשרה ל-42 מדינות וטריטוריות, מה שדירג את הדרכון האיראני במקום ה-101 מתוך 111 מבחינת חופש הנסיעה על פי מדד הנלי לדרכונים.^[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרכון הפרסי הראשון הונפק בתקופת שלטונו של נאסר א-דין שאה בסביבות 1885. בעבר הוא נקרא מסמך נסיעה והטקסט היה כולו בפרסית. בתקופת שלטונו של אחמד שאה (תחילת המאה ה-20) נוספו הכותרות הצרפתיות למסמך "Passeport du passage: au nom de Sa Majeste Imperiale le Shahinschah de Perse" (דרכון המעבר: בשם הוד מלכותו הקיסרית שהאנשה הפרסי). לאחר 1935 שונה התואר לאימפריה של איראן.