דרכי הורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרכי הורוס היו דרכים בצפון סיני, שקשרו בין ארץ ישראל ומצרים העתיקה. דרכי הורוס נזכרו לראשונה בטקסט המצרי "סיפורו של שנהאת". הטקסט כנראה מתוארך לשלטונו של ססוסתריס הראשון (1943-1898 לפנה"ס). שנהאת היה פקיד מצרי שברח ממצרים לארץ רצ'נו (שמה של ארץ כנען במצרית קלאסית). בערוב ימיו הוא חזר למצרים ונעצר בדרכי הורוס, שם מפקד המשמר מבקש אישור מהמלך להכניס אותו למצרים.

ישנם חוקרים שסבורים שבממלכה המצרית התיכונה התייחס המושג דרכי הורוס לנקודה על הגבול בין מצרים לסיני, שבה התבצע הרישום והאישור של הנכנסים והיוצאים ממצרים. אותה נקודה מזוהה עם מצודת הגבול בעיר סילה.

בתקופת הממלכה המצרית החדשה ציין המושג דרכי הורוס את כל מערך הגבול בצפון סיני. בתקופה זו עברו בדרכי הורוס מלכי מצרים בדרכם לכיבושים באסיה. תחותימס השלישי עבר בדרכי הורוס בעשרה ימים והגיע לעזה, ומשם הוא המשיך וכבש את מגידו. בפפירוס אנסטאזי 1 מימיו של סתי הראשון, ובתבליט מקדש אמון בכרנך מימיו של רעמסס השני נזכרים יותר מעשרים תחנות- מצודות, ערים בצורות ובארות, שנבנו בצפון סיני בין סילה לעזה. חלק מהאתרים נחפרו ונסקרו כמו תל הבואה, חרובית ודיר אל בלח.