דרלין כריסטיאן הופמן

דרלין כריסטיאן הופמן
Darleane Christian Hoffman
לידה	8 בנובמבר 1926 (בת 97); טריל, ארצות הברית
ענף מדעי	כימיה גרעינית
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה של איווה (1951)
מוסדות	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1984–1991); המעבדה הלאומית לוס אלמוס (1953–1984); המעבדה הלאומית באוק רידג' (1952–1953); המעבדה הלאומית לורנס ברקלי ;
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1978); היכל התהילה של נשים בטכנולוגיה (2000); George Hevesy Medal Award (2010); Glenn T. Seaborg Award for Nuclear Chemistry (1983); מדלית פריסטלי (2000); מדליית גרוון-אולין (1990); פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (2003); פרס אנריקו פרמי (2023); המדליה הלאומית למדעים (1997); עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית; חבר החברה האמריקאית לכימיה ;

דרלין כריסטיאן הופמן (באנגלית: Darleane Christian Hoffman; נולדה ב-8 בנובמבר 1926) היא כימאית גרעין אמריקאית, שהיוותה חלק מקבוצת החוקרים שהוכיחו את קיומו של סיבורגיום - יסוד מספר 106 בטבלה המחזורית.

משרותיה הנוכחיות הן מדענית בכירה בסגל המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, יועצת בכירה במכון סיבורג למדע היסודות העל-כבדים ופרופסורית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.^[1] ^[2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרלין כריסטיאן נולדה בטריל, איווה, לאלוורנה קלוט וקרל בנג'מין כריסטיאן. כאשר נרשמה ללימודי אמנות שימושית בקולג' לכלכלת בית באוניברסיטת איווה, נדרשה לקחת קורס בכימיה שהועבר על ידי פרופסור נלי מיי ניילור. בעיקר בשל הוראתה היוצאת דופן של פרופסור ניילור, החליטה דרלין לשנות את מסלול לימודיה ולהתמחות בכימיה.

בשנת 1951 קיבלה את תואר הדוקטור בכימיה גרעינית מאוניברסיטת איווה, וכמה חודשים לאחר מכן נישאה למרווין הופמן, פיזיקאי. לזוג שני ילדים: מורין ודריל.^[1]^[3]^[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרלין כ. הופמן התחילה את דרכה כעוזרת מחקר במכון למחקר אטומי, אוניברסיטת איווה, בשנת 1947. במשך שנת 1952 עבדה ככימאית במעבדה הלאומית אוק רידג'. בסוף שנה זו עברה בעקבות בן זוגה ללוס אלמוס, שם הובטחה לה משרה באגף הבדיקות בקבוצת הכימיה הרדיו אקטיבית. כאשר הגיעה, נאמר לה כי חלה אי הבנה והם אינם מעסיקים נשים באגף.

בינואר 1953 פגשה בד"ר רודריק ספנס – ראש קבוצת הכימיה הרדיואקטיבית, שסיפר כי המתין לה והם זקוקים לאדם שיחקור את התכונות הכימיות של יסוד הפלוטניום. שבוע לאחר מכן התחילה לעבוד ככימאית במעבדה הלאומית לוס אלמוס וכחברת צוות בקבוצת הכימיה הרדיואקטיבית. היא התמנתה לראש האגף לכימיה גרעינית בשנת 1979 – האישה הראשונה שמונתה לראש מחלקה מדעית במעבדה.

ב-1984, עזבה את לוס אלמוס כדי לקבל משרה כפרופסורית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

בשנת 1991 הייתה אחת ממייסדי מכון סיבורג למדע היסודות העל-כבדים (Seaborg Institute for Transactinium Science) במעבדה הלאומית לורנס ליברמור, והתמנתה למנהלת הראשונה שלו. בשנת 1996 פרשה מניהול המכון.^[5]^[4]^[1]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן עוסקת בעיקר בחקר תכונות כימיות וגרעיניות של יסודות כבדים, חיפוש אחריהם בטבע ותגובות של יונים כבדים. בין הישגיה הוא גילוי פלוטוניום 244 בטבע (איזוטופ הפלוטוניום היציב ביותר), בשנת 1971. עד אז, נחשב כי ניתן לייצר את היסוד הרדיואקטיבי רק בצורה מלאכותית.

מתחומי המחקר שלה כוללים גם הפרדה כימית מהירה של תוצרי ביקוע קצרי מועד, מבנה הגרעין ולימודי תהליך הביקוע הספונטני. הופמן נחשבת לחלוצה בחקר התכונות הכימיות של יסודות 104 עד 108 בטבלה המחזורית.

מחקריה בנושא נדידת רדיו-נוקלידים בסביבה תת-קרקעית סייעו לגבש שיטות להתמודד בהצלחה עם אחסון בטוח של פסולת גרעינית ובידודה מהסביבה.

תגליות נוספות שלה ושל קבוצתה היו פיתוח טכניקת "אטום בכל פעם" (atom at a time) כדי לחקור תכונות כימיות של יסודות כבדים עם זמן מחצית חיים של דקה או פחות, והפקה של היסודות העל כבדים: פלרוביום, ליברמוריום ואוגאנסון.

בנוסף למחקרים, כתבה הופמן יחד עם אלברט גיורסו וגלן סיבורג, שותפיה למחקר, את הספר " The Transuranium People: The Inside Story", המתאר את גילויים של יסודות על כבדים, יחד עם קורות החיים של הכותבים.^[6] ^[1]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלגת גוגנהיים, 1978^[1]
פרס ACS לכימיה גרעינית, 1983 (האישה הראשונה שזכתה בפרס)^[1]
מדליית גרוון-אולין, 1990^[1]
המדליה הלאומית למדעים, 1997^[1]
מדליית פריסטלי, 2000^[1]
דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת קלארק, 2000^[5]
דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת ברן, 2001^[5]
פרס ויליאם פרוקטר להישגיים מדעיים,^[5]2003
פרס אסטננוף לחיפוש וגילוי, 2007^[5]
חברות באקדמיה הנורווגית למדעים וספרות^[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Transuranium People: The Inside Story - Darleane C. Hoffman, Albert Ghiorso, Glenn T. Seaborg. By Imperial Collage Press (2000).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דרלין כריסטיאן הופמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אוניברסיטת המדינה של איווה (ארכיון)
^ אוניברסיטת ברקלי
^ אוניברסיטת המדינה של איווה - plaza of heroines
^ ¹ ² סיבורג, גלן; הופמן דרלין; גיורסו, אלברט, The Transuranium People: The Inside Story, World Scientific, 2000
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ WITI היכל התהילה
^ ¹ ² המעבדה הלאומית לורנס ליברמור

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אוניברסיטת המדינה של איווה (ארכיון)

[2] אוניברסיטת ברקלי

[3] אוניברסיטת המדינה של איווה - plaza of heroines

[:1-4] ¹ ² סיבורג, גלן; הופמן דרלין; גיורסו, אלברט, The Transuranium People: The Inside Story, World Scientific, 2000

[:2-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ WITI היכל התהילה

[:3-6] ¹ ² המעבדה הלאומית לורנס ליברמור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]