דרצ'קה

דרצ'קה
Derecske
סמל דרצ'קה
סמל דרצ'קה
סמל דרצ'קה
דגל דרצ'קה
דגל דרצ'קה
דגל דרצ'קה
הכנסייה הקלוויניסטית
הכנסייה הקלוויניסטית
מדינה הונגריההונגריה הונגריה
חבל המישור הגדול הצפוני
מחוז היידו-ביהרהיידו-ביהר היידו-ביהר
נפה נפת דרצ'קה
ראש העיר Szabolcs Bordán
שטח 103.59 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 8,416 (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 83.14 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות 47°21′13″N 21°34′18″E / 47.353688888889°N 21.571780555556°E / 47.353688888889; 21.571780555556 
אזור זמן UTC +1
http://www.Derecske.hu

דרצ'קההונגרית: Derecske ביידיש דערעטשקע) היא עיר במחוז היידו-ביהר, בנפת דרצ'קה.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שוכנת בחלק המזרחי של הונגריה, בצפון המישור הגדול, 22 ק"מ מהעיר הגדולה דברצן, לאורך הכביש הראשי מס' 47.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרצ'קה השתייך תחילה למחוז ביהר, לימים למחוז היידו-ביהר. שמו של היישוב הופיע לראשונה ברשומות כתובות בשנת 1291. ממצאים ארכאולוגיים מראים כי אזור זה היה מיושב כבר לפני הכיבוש, כלומר לפני התיישבות המדיארים במרכז אירופה. דרצ'קה הייתה בעבר עיר שוק ומאוחר יותר עיר היידו (אנשי ההיידו היו דומים מאוד לקוזאקים של האימפריה הרוסית. ערי ההיידו היו יישובים של היידו שהיו להן זכויות של מנהל עצמי, צורת התיישבות הספציפית זו תאמה את אזורי השרות הצבאי של תושביהן). דרצ'קה עלתה שוב למעמד של עיר ב-1 בינואר 1991.

ההיסטוריה המודרנית של דרצ'קה החלה עם עידן חדש, כאשר האחוזה הגדולה (חלק של הכפר) הוענקה על ידי נסיך טרנסילבניה גאבור בתלן לקפטן הראשי של ההיידו אנדראש נאג' בקיץ 1608. במהלך שנות כהונתו הבאות, הכפר בא בקשר הדוק עם ההיידו. לאחר מכן, בקיץ 1631, יישב הנסיך ג'רג' ראקוצי הראשון את אנשי ההיידו של סבולץ' בדרצ'קה עם מכתב פריבילגיה, כך הפך היישוב לעיר היידו.

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בדרצ'קה נוסדה באמצע המאה ה-19. בשנת 1850 כבר ישבו ביישוב 20 משפחות יהודיות. בשנת 1851, ביוזמת הרב הראשי של המחוז, אהרון פריד זצ"ל, נבנה בית הכנסת הראשון, ובשנת 1853 נוסדה החברה קדישא המקומית. בשנת 1855 הוזמן הרב אליהו אייזנשטטר זצ"ל, מלומד גדול יליד וילנה,[1] שהקים את הישיבה המקומית בשנת 1869. הרב הבא היה הרמן (צבי) ברמן זצ"ל, שפעל במקום בין השנים 18771879 ומאוחר יותר הפך למנהיג הרוחני של הקהילה המפורסמת בשאטוראליאויהיי. אחריו הגיע שלמה שרייבר, שהיה נכדו של הרב משה סופר (שרייבר), דמות מצטיינת באורתודוקסיה ההונגרית (שמכונה חתם סופר בשם יצירתו העיקרית). שלמה שרייבר עזב בשנת 1885 כדי לתפוס את מקום מושבו של הרב הראשי של קהילת ברגסאס שהייתה הרבה יותר גדולה. יורשו, יוסף יהודה סופר, ארגן מחדש את הישיבה והקים מנזה לעניי הקהילה. בשנת 1887 הוקם בית ספר יסודי יהודי ובשנת 1888 הוקמה "עמותת משניות" שארגנה את לימודי התלמוד של המבוגרים. בשנת 1903 עזב הרב והפקיד את המשימות בידי אחיו הצעיר הרב שמואל סופר. הקהילה הצומחת והמשגשגת גדלה מאוד עבור בית הכנסת הישן ולכן בשנת 1905 נבנה בית הכנסת החדש, שהיה מעוטר ומודרני. עם הידרדרות בריאותו של הרב, התפטר שמואל סופר בשנת 1917 ותפקידו לא התמלא במשך כמה שנים.[2]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונים מבני הקהילה השתתפו במלחמת העולם הראשונה, מתוכם 12 נהרגו, רבים נפצעו והפכו לנכים. לאחר ייסורי המלחמה, בהנהגתו של רב צעיר, הרמן צבי כהן, צברה הקהילה כוח חדש והגיעה ל-530 נפשות, מתוכם 120 שילמו מסי קהילה. הישיבה התחזקה, כאשר 40–50 בחורי ישיבה למדו בה ברציפות. החנויות והמפעלים הכלכליים בדרצ'קה נוסדו בעיקר על ידי יהדות המקום ובכך הגבירו את המסחר והתעשייה. באותה תקופה עסקו רוב המשפחות במסחר: היו 13 סיטונאים, 28 קמעונאים, 19 רוכלים שמכרו דברים קטנים מבית לבית. בסך הכל, כולל 4 בעלי התי מרזח, עסקו 71 ראשי משפחות במסחר ובשירותים. את התעשייה ייצגו 20 אומנים ושתי טחנות קמח. מבין העובדים בתחום האינטלקטואלי, שניים היו רופאים, שני פקידי ממשל, עורך דין אחד וחמישה מורים. חמישה יהודים עיבדו חלקות חקלאיות משלהם. מאז הקמתה, היה לקהילה גם תלמוד תורה בנוסף לבית הספר היסודי והישיבה, שם רכשו הבנים ידע דתי יסודי. לרב הראשי, כרב רשם של לידות ומיתות, היה בתחום של שמונה כפרים קטנים בסביבה, לרבות קוניאר.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר הכלכלי של 1929 פגע בכל הקהילה והחוקים היהודיים של 1938 ו-1939 והלאה (החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) הקשו מאוד על החיים של היהודים גם בדרצ'קה. משנת 1940 נלקחו הגברים לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) שממנו רבים לא חזרו, ולכן היה צריך לסגור למשל את הישיבה, בשנת 1943. הכיבוש הגרמני ב-1944 (מבצע מרגרטה) והגירושים למחנות הריכוז חתמו את גורלה של הקהילה בת כמעט מאה השנים. רוב היהודים בדרצ'קה גורשו תחילה לגטו אוראדיה ולאחר מכן לאושוויץ, משם חזרו מעטים מאוד. השורדים עזבו, רבים לישראל, רבים לשאר העולם. בית הכנסת ובנייני הקהילה האחרים נמכרו והביאו לסיום חיי הקהילה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרצ'קה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Eisenstadter Éliás halotti anyakönyvi kivonata".
  2. ^ "Rabbi Eliyahu Asch Eisenstädter". geni_family_tree (בהונגרית).