תוכי נזירי
 תוכי נזירי
| |
|---|---|
תוכי הנזיר
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | תוכאים |
| משפחה: | תוכיים |
| סוג: | Myiopsitta |
| מין: | תוכי נזירי |
| שם מדעי | |
 Myiopsitta monachusBoddaert, 1783 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תוכי נזירי (שם מדעי: Myiopsitta monachus, מוכר גם בכינוי "קוואקר" מאנגלית: Quaker, ולעיתים אף "קוויקר") הוא המין היחיד בסוג Myiopsitta שבמשפחת התוכיים. התוכי נפוץ באמריקה הדרומית. צבעיו של התוכי הם ירוק, אפור ומעט כחול. בישראל מכונה בטעות "דררה אפורת לחי", אך אין קשר בין דררה לתוכי הנזירי.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכי הנזירי נפוץ בעיקר באמריקה הדרומית: בדרום-מזרח ברזיל, אורוגוואי, צפון-מזרח ארגנטינה ועוד. ברוב האזורים תפוצתו רחבה ובחלק מן האזורים ניצוד והפך לנדיר. בטבע מתאגד התוכי הנזירי ללהקות גדולות.
בישראל המין הפך לפליט-תרבות (מין פולש). להקות של קוואקרים נצפו לראשונה באזור רמת אביב בשנים 2008–2009, ומשם התפשטו לכל גוש דן. בשנת 2013 נצפו להקות קוואקרים באזור ראש העין.
בשנת 2019 נצפו להקות תוכי נזירי בעיקר באזור השרון. נראו פרטים מקריית עקרון בדרום עד דרום רמת הגולן ומושבות קינון תועדו בירושלים.
בשנת 2024 נצפו לאחרונה להקות תוכי נזירי בישובי עמק הירדן ע"י הצפר נתנאל אדרי.
נראה שיכולתו לבנות קנים (בשונה מרוב התוכים) מקנה לו יתרון בתחרות עם מין התוכי הוותיק יותר בארץ, דררה מצויה, באזורי חפיפה בין המינים.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב גופו של התוכי הנזירי ירוק-בהיר. צבע אזור הלחיים, הצוואר והבטן אפור-בהיר. צבע הזנב ירוק והכנפיים ירוקות עם מעט כחול. מקורו של התוכי הוא בצבע חום ורגליו אפורות. עיניו של התוכי שחורות. את אפו מסתירות נוצות, כך שאינו נראה לעין. הדו-צורתיות הזוויגית נמוכה, כלומר מבחינה חיצונית אין הבדלים בין הזכר לנקבה, ועל כן כדי לזהות את מין התוכי, לוקחים לרוב דגימת דם. לעומת זאת הבחנה בין פרט צעיר לפרט בוגר ניתנת לבדיקה על פי המצח, שכן אצל הצעירים המצח ירוק.
התוכי הנזירי מגיע לאורך של עד כ-30 ס"מ ולמשקל של עד כ-250 גרם.
התוכי הנזירי נצפה מקנן בעצי אורן ואקליפטוס גבוהים, בקני ענק בגודל מטר מרובע עם מספר כניסות ועשרות פרטים המצטופפים יחד.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטבע ניזון התוכי הנזירי בעיקר מזרעים הכוללים מיני דגנים, פירות, ירקות, מיני פרחים מסוימים ואף תולעים וזחלים למיניהם, דבר נדיר למדי אצל תוכי. בשבי, בנוסף למזונות אלו, לעיתים הם אוכלים תערובות זרעים, גרעינים, מאכלי ביצים ותוספות מינרלים. לצעירים מוסיפים לתפריט גם חסילונים, שחשובים להתפתחותם. מזונות מסוימים, כמו אבוקדו, עגבנייה ושוקולד עלולים לגרום לתוכי זה ואחרים הרעלת מזון.
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת הרבייה היא בדרך כלל בין החודשים דצמבר ליוני. הזכר מחזר אחרי הנקבה על ידי ריקודים ושירה. בדרך כלל הנקבה מטילה בין 4 ל-8 ביצים ודוגרת עליהן במשך 22–24 ימים. הגוזלים בוקעים כשהם עירומים ועיוורים ולאחר חודש וחצי מתחילים בניצוי. תוחלת חייו של תוכי זה נעה בין 10–20 שנים. בשבי נעה תוחלת חייו בין 20 ל-30 שנים[2].
התוכי הנזירי מסתגל בקלות לחיים בבית חדש. בעונת הרבייה הוא הופך תוקפן וטריטוריאלי. ניתן ללמדו לדבר מספר משפטים, ויש לו כושר דיבור טוב. הוא מרבה בלעיסה וכן אוהב לרחוץ במים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוכי נזירי, באתר ITIS (באנגלית)
- תוכי נזירי, באתר NCBI (באנגלית)
- תוכי נזירי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- תוכי נזירי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- תוכי נזירי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- תוכי נזירי, באתר GBIF (באנגלית)
- תוכי נזירי, באתר קרן התוכים העולמית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תוכי נזירי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Quaker Parrot or Monk Parakeet, Birloversonline.com
