תוכי נזירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דררה אפורת-לחי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןתוכי נזירי
תוכי הנזיר
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: תוכיים
תת־משפחה: אריים
סוג: Myiopsitta
מין: תוכי נזירי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Myiopsitta monachus
‏Boddaert, 1783
תחום תפוצה
Myiopsitta monachus subspecies.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תוכי נזירי (שם מדעי: Myiopsitta monachus) (מוכר גם בכינוי "קוואקר" מאנגלית: Quaker, ולעיתים אף "קוויקר") הוא המין היחיד בסוג Myiopsitta שבמשפחת התוכיים. התוכי נפוץ באמריקה הדרומית. צבעיו של התוכי הם ירוק, אפור ומעט כחול. בישראל מכונה בטעות דררה אפורת לחי אך אין קשר בין דררה לתוכי הנזירי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכי הנזירי נפוץ בעיקר באמריקה הדרומית: בדרום-מזרח ברזיל, אורוגוואי, צפון-מזרח ארגנטינה ועוד. ברוב האזורים תפוצתו רחבה ובחלק מן האזורים ניצוד והפך לנדיר. בטבע מתאגד התוכי הנזירי ללהקות גדולות.

בישראל המין הפך לפליט-תרבות (מין פולש) ולהקות של קוואקרים נצפו באזור רמת אביב החל משנת 2008-9, ומשם מתפשט באזור גוש דן. לאחרונה בשנת 2013 נצפו להקות קואקרים באזור ראש העין. נראה שיכולתו לבנות קנים (בשונה מרוב התוכים) מקנה לו יתרון בתחרות עם מין הדררה הוותיק יותר בארץ, דררת קרמר, באזורי חפיפה בין המינים.

רוב גופו של התוכי הנזירי ירוק-בהיר. צבע אזור הלחיים, הצוואר והבטן אפור-בהיר. צבע הזנב ירוק עם מעט כחול וכך גם הכנפיים. מקורו של התוכי הוא בצבע ורוד בהיר וכך גם הרגליים. עיניו של התוכי שחורות. את אפו מסתירות נוצות, כך שאינו נראה לעין. הדו-צורתיות הזוויגית נמוכה, כלומר מבחינה חיצונית אין הבדלים בין הזכר לנקבה, ועל כן כדי לזהות את מין התוכי, לוקחים לרוב דגימת דם. לעומת זאת הבחנה בין פרט צעיר לפרט בוגר ניתנת לבדיקה על פי המצח, שכן אצל הצעירים המצח ירוק.

התוכי הנזירי מגיע לאורך של עד כ-30 ס"מ ולמשקל של עד כ-250 גרם.

בטבע ניזון התוכי הנזירי בעיקר מזרעים הכוללים מיני דגנים, פירות, ירקות, מיני פרחים מסוימים ואף תולעים וזחלים למיניהם, דבר נדיר למדי אצל תוכי. בשבי, בנוסף למזונות אלו, לעיתים הם אוכלים תערובות זרעים, גרעינים, מאכלי ביצים ותוספות מינרלים. לצעירים מוסיפים לתפריט גם חסילונים, שחשובים להתפתחותם. מזונות מסוימים, כמו: אבוקדו, עגבנייה ושוקולד עלולים לגרום לתוכי זה ואחרים להרעלת מזון.

עונת הרבייה היא בדרך כלל בין החודשים נובמבר למרץ. הזכר מחזר אחרי הנקבה על ידי ריקודים ושירה. בדרך כלל הנקבה מטילה בין 4 ל-8 ביצים ודוגרת עליהן במשך 22-24 ימים. הגוזלים בוקעים כשהם עירומים ועיוורים ולאחר חודש וחצי מתחילים בניצוי. תוחלת חייו של תוכי זה נעה בין 10-20 שנים. בשבי נעה תוחלת חייו בין 20 ל-30 שנים[2].

התוכי הנזירי מסתגל בקלות לחיים בבית חדש. בעונת הרבייה הופך התוכי תוקפן וטריטוריאלי. ניתן ללמדם לדבר מספר משפטים, והוא בעלת כושר דיבור טוב. הוא מרבה בלעיסה וכן אוהב לרחוץ במים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכי נזירי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכי נזירי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Quaker Parrot or Monk Parakeet, birloversonline.com
תוכים ניזונים משאריות בשר.
תוכי נזירי במיורקה, ספרד