האבולוציה של האיסוציאליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דבורות דבש שבקרבן התפתחה עקרות, עובדות בשיתוף פעולה על יערת דבש. אבדן האפשרות להתרבות הוא ביטוי קיצוני של איסוציאליות.

אבולוציה של איסוציאליות התרחשה שוב ושוב באופנים שונים בקרב בעלי חיים, במיוחד בקרב דבוראים (צרעות, דבורים, נמלים). "סוציאליות" זו בקרב בעלי חיים, בה יחידים עקרים פועלים למען קידום רבייתם של אחרים, הובחנה בקרב טרמיטים, חיפושיות אמברוזיה, כנימות, תריפסאים, שרימפס החיים בספוגים (Synalpheus regalis), חולד עירום, דבוראים (כולל דבורים, צרעות, נמלים) ועוד.[1] התנהגות זו התפתחה פעמים רבות בקרב דבוראים (בין 8 ל-11 פעמים), אבל נדירה בכל שאר ממלכת החיים. עובדה זו הפכה את האבולוציה של האיסוציאליות לנושא לדיון נרחב בין ביולוגים אבולוציוניים. התנהגותם של אורגניזמים איסוציאליים נראית בתחילה כמנוגדת לחלוטין לפרשנויות שגרתיות של אבולוציה דארווינית: שהרי העברת גנים לדור הבא, כלומר כשירות, היא הרעיון המרכזי בביולוגיה האבולוציונית.

תאוריות עכשוויות מציעות שהאבולוציה של איסוציאליות אירעה עקב ברירת שארים (כפי שהוצע על ידי ויליאם ד. המילטון (אנ')‏,[2]) או עקב ברירה קבוצתית (כפי שהוצע על ידי אדוארד א. וילסון (אנ') ועמיתיו.) אין תכונה אחת או מודל אחד שמספיקים לשם הסבר האבולוציה של האיסוציאליות, וסביר להניח שהדרך לאיסוציאליות עברה בקומבינציה של נתונים מוקדמים, גורמים אקולוגיים והשפעות גנטיות.

סקירה של איסוציאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסוציאליות מאופיינת על ידי ארבעה קריטריונים עיקריים: דורות חופפים, טיפול משותף בצאצאים, פילופאטריה (אנ') - הנטייה להישאר בסביבת בית הגידול - ואלטרואיזם רבייתי.[3] "דורות חופפים" - פירוש הדבר הוא כי מספר דורות חיים יחד, וצאצאים בוגרים עשויים לסייע להורים לגדל את אחיהם של הצאצאים. "טיפול משותף בצאצאים" הוא כאשר אינדיבידואלים אחרים מלבד ההורים מסייעים בגידול הצאצאים באמצעים כגון איסוף מזון והגנה. 

הקטגוריה האחרונה, אלטרואיזם רבייתי, היא הכי שונה מכל הסדרים החברתיים האחרים. אלטרואיזם מתרחש כאשר יחיד מבצע התנהגות שנותנת יתרון לנמען אחר בדרך כלשהי, אבל על חשבונו. אלטרואיזם רבייתי הוא אחת הצורות הקיצוניות של אלטרואיזם. הוא קורה כאשר רוב חברי הקבוצה מוותרים על הזדמנויות רבייה על מנת להשתתף ברבייתם המוצלחת של אחרים. אלה שמוותרים על רבייתם חיים כמעמד עובדים עקר בתוך הקבוצה. כל קבוצה בקרב מין שבו קיים אלטרואיזם רבייתי, נשלטת בידי מלכה, שהיא הנקבה המתרבה היחידה, והיא גדולה משאר הנקבות. יתר החברה מורכב ממספר זכרים פוריים, זכרים ונקבות עקרים ועובדים ("פועלים"), וצעירים.

היפותזות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרווין התקשה לגבש תאוריה לגבי התנאים שבהם יכולה הייתה איסוציאליות להתפתח. בספרו "מוצא המינים" תיאר את קיומן של שכבות חברתיות של עובדים עקרים בקרב מינים של חרקים חברתיים בתור "הקושי הייחודי היחיד שלראשונה הופיע לעיני כקושי שאין להתגבר עליו וכגורלי לגבי כל התאוריה שלי." בפרק הבא של ספרו תיאר דרווין פתרון: אם תכונת העקרות יכולה להינשא על ידי מספר אינדיבידואלים בקבוצה החברתית בלא שהיא תבוא לידי ביטוי, ואם אותם אינדיבידואלים שאכן מפגינים את תכונת העקרות עוזרים לקרוביהם המתרבים, עשויה תכונת העקרות להישאר ואף להתפתח.

השערתו של דרווין הייתה נכונה, להוציא העובדה שעקרות היא תכונה שאינה משותפת לכל המינים האיסוציאליים. פועלים עקרים במינים איסוציאליים רבים אינם עקרים באופן פיזיולוגי. פועלים זכרים עדיין יכולים לייצר זרע ופועלות עשויות לייצר ביציות, ובמינים מסוימים יכולה אחת מנקבות אלה אף להחליף את המלכה כשהמלכה מתה. תופעה זו נצפתה בקרב טרמיטים וחסילונים.[4]

תובנה זו הובילה את חוקרי האבולוציה לניסוח תאוריית ברירת השארים והכשירות הכוללת (אנ') - תאוריות שסייעו להסביר את האיסוציאליות במהלך המאה ה-20. "כשירות כוללת" היא צירוף של מכלול הצלחות הרבייה של אינדיבידואל מסוים וכן אינדיבידואלים נוספים החולקים גנים דומים. בעלי חיים עשויים להגדיל את כשירותם הכוללת באמצעות ברירת שארים. "ברירת שארים" היא המצב שבו אינדיבידואלים מסייעים לקרוביהם ברבייה, מכיוון שקרובים אלה חולקים עמם את אותם גנים וכך מקדמים את הפצתם של אותם גנים. "חוק המילטון" (אנ') קובע שאם התנהגות של העוזר מביאה תועלת למקבל העזרה, תוך שקילת קרבתם הגנטית של השניים, יותר מכפי שהיא מכבידה על נותן העזרה, הרי שהתנהגות זו תורמת לטובתו הגנטית של העוזר. כך מסבירות תאוריות אלה, של ברירת השארים והכשירות הכוללת, את קיומה של זולתנות בקרב בעלי חיים איסוציאליים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Andersson, M (1984). "Evolution of eusociality". Annu. Rev. Ecol. Syst. 15: 165–189. 
  2. ^ Hamilton, W.D. (1964). "The genetical theory of social behaviour, I,II". Journal of Theoretical Biology 7: 1–52. 
  3. ^ Honeycutt, R (1992). "Naked mole-rats". Am. Scientist 80: 43–53. 
  4. ^ Honeycutt, R (1992). "Naked mole-rats". Am. Scientist. 80: 43–53.