האביב (ניקולא פוסן)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
ניקולא פוסן  |
| תאריך יצירה |
שנות ה־60 של המאה ה־17 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
160 ס"מ |
| גובה |
118 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
קלאסיציזם |
| מספר יצירה |
INV 7303 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום | Room 825 |
  | |
האביב (בצרפתית: Le Printemps) הוא ציור שמן על בד מאת הצייר הצרפתי ניקולא פוסן, אשר צויר בין השנים 1660 ל-1664 ברומא, במהלך שנותיו האחרונות של האמן. היצירה מהווה את החלק הראשון במחזור ארבעת ציורי העונות שצוירו לבקשת ארמאן ז'אן דה ויניירו דו פְּלֶסי הקרדינל רישלייה, ונחשבים בעיני רבים לשיא יצירתו המאוחרת של פוסן. הציור מציג את סיפור גן-העדן מתוך ספר בראשית, ומתאר את אדם וחוה רגעים לפני החטא הקדמון, כשהם שוהים בתוך נוף אידילי של בריאה אלוהית. מעבר למשמעותו הסיפורית, משלב הציור יסודות אלגוריים, תאולוגיים וסמליים, והוא מהווה חלק מרכזי בפרשנות האיקונוגרפית הנוצרית והקלאסית שייחדה את עבודתו של פוסן.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "האביב" מציג את אדם וחוה בגן עדן, רגע לפני החטא הקדמון, בהשראת סיפור בריאת האדם שבספר בראשית. הסצנה מתרחשת בנוף אידילי שבו ניכרים עצים פורחים, צמחייה שופעת וסימני פריחה האופייניים לעונה. פוסן שואב השראה מהמסורת האיקונוגרפית העתיקה, ובפרט מהמתואר ב"מטמורפוזות" של אובידיוס, שם האביב מזוהה עם פרחים. בציור מופיע יסוד האוויר – רוח אלוהים המרחפת על פני גן העדן – והוא חלק מסמליות ארבעת היסודות המיוצגים במחזור כולו. סצנת הבריאה מתקיימת בתקופה שעל פי ההגות התאולוגית הקדם-נוצרית נחשבת לזמן שלפני החוק.[1]
פרשנות תאולוגית וסמלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרשנות של סדרת ארבע העונות, ובכללה "האביב", מבוססת בין היתר על קריאה אקזגטית, במיוחד לאור הגותו של אוגוסטינוס הקדוש. חוקרים כמו ויליבאלד זאוארלנדר ראו בסצנה של אדם וחווה ייצוג לטיפוס המקראי של ישו – "האדם החדש". לפי גישה זו, כל אחד מארבעת הציורים מייצג שלב שונה בהיסטוריה האנושית: "האביב" מייצג את התקופה שלפני החוק, בה האנושות חיה בתמימות תחת השגחה אלוהית ישירה. כך נוצרת מערכת רמיזות טיפולוגיות שבה ישו מופיע כסמל נסתר בכל אחת מהיצירות, והציור מקבל משמעות משיחית מעבר לנרטיב המקראי הגלוי.[1]
רקע היסטורי והיסטוריית רכישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נוצר ביוזמתו של ארמאן ז'אן דה ויניירו דו פְּלֶסי, דוכס רישלייה, ונרכש בידי לואי ה-14 בשנת 1665, יחד עם שלושה ציורים נוספים בסדרה ותשע יצירות נוספות של פוסן. עם השנים עברו הציורים בין אתרים שונים – תחילה במגזין בארמון ורסאי (1695), לאחר מכן באגף טריאנון-סו-בואה (1696), ולאחר מכן בלשכת הציורים בוורסאי (1706), בארמון מֶדוֹן (1709) ובארמון לוקסמבורג (1751, 1764). בשנת 1785 הועבר הציור למוזיאון הלובר, שם הוצג ב-1793 עם פתיחתו של מוזיאון הרפובליקה. בשנת 1797 הועבר "האביב" עם "הקיץ" ו"הסתיו" למוזיאון המיוחד של בית הספר הצרפתי בארמון ורסאי, וחזר ללובר ב-1808.[1]
שימור ושיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נוצר על בד מאריגת סרז', בעלת צפיפות של 12 על 20 חוטים לסנטימטר מרובע, על שכבת יסוד בצבע חום-אדמדם. הוא שוקם ונמתח מחדש על מסגרת חדשה בידי מארי-ז'קוב גודפרואה, ועבר שיקום שכבת צבע ראשון על ידי פרנסואה לואי קולן בשנת 1750. שיקום נוסף נערך על ידי לוסיין אובּר בשנת 1958, ולאחר מכן שוקם הציור שוב בין השנים 1981–1983 על ידי ז'אק רולה במסגרת עבודות שיקום כלליות שבוצעו לסדרה כולה בלובר.[1]
