האדרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר "האדרת", שנות התשעים של המאה ה-19, צייר איגור גרבר

האדרתרוסית: Шинель) הוא סיפור קצר פרי עטו של הסופר הרוסי יליד אוקראינה ניקולאי גוגול, שראה אור בשנת 1842. לסיפור ולמחברו הייתה השפעה רבה על הספרות הרוסית, כפי שניתן להביא מהאימרה הידועה שנוטים לייחסה לפיודור דוסטויבסקי:

"כולנו יצאנו משולי 'האדרת' של גוגול."

הסיפור עובד פעמים רבות לבמה ולקולנוע.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול המתאר את "האדרת". מוקדש ליום הולדתו המאתיים של ניקולאי גוגול, 2009

הסיפור מגולל את חייו ומותו של אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין, פקיד ממשלה דל אמצעים בעיר הבירה הרוסית סנקט פטרבורג. מזה שלושים שנה הוא יושב בשולחן אחד במשרד אחד ותפקידו להעתיק מסמכים. הוא עובד כיועץ טייטולארי (בסולם הדרגות האזרחיות זוהי הדרגה ה-9 מבין 12 הדרגות, אחת הדרגות הנמוכות ביותר). הוא אוהב מאוד את עבודתו, אולם זוכה עליה להכרה מועטה. במקום זאת, עמיתיו הצעירים לעבודה לועגים לו בניסיון להרגיזו כל אימת שהם יכולים. אדרתו הבלויה משמשת נושא מרכזי להלצותיהם, האדרת גם אינה מחממת אותו מספיק בחורף הרוסי הקר.

בוקר אחד אקאקי מגלה חור באדרתו ופונה אל החייט פטרוביץ' בבקשה שיתקן את החור. החייט משיב לו שאדרתו היא חסרת תקנה ומציע לתפור לו אדרת חדשה. מכיוון שלאקאקי, שמשתכר מעט, אין את הסכום הדרוש לשלם בעד האדרת הוא נרתע מכך. לאט-לאט הוא מתרגל לרעיון והחלום על האדרת ממלא את ליבו ומחשבותיו. במשך חודשים רבים הוא חוסך פרוטה לפרוטה, מקמץ באוכל ובשתייה, עד שיש בידו די כסף לרכישת האדרת. כשהחייט מגיע לביתו עם האדרת החדשה הוא פורץ בבכי. למחרת בעבודה, מעילו החדש והמרשים מהווה מושא להתפעלות עמיתיו. הממונה עליו בעבודה שמבחין בהתרגשותו הרבה מחליט לארח בביתו מסיבה חגיגית לכבוד האדרת. בתום המסיבה אקאקי הולך בחזרה לביתו, באמצע הדרך מתנפלים עליו שני שודדים שגונבים ממנו את האדרת.

בניסיון להשיב לעצמו את האבדה, הוא מתרוצץ מפקיד משטרה אחד למשנהו, אולם ללא הועיל. לבסוף, בעצת חברו למחלקה, הוא מגיע לביתו של הגנרל גרומוטרובוב. הגנרל שזועם על כך שהגיע עם עניין כה פעוט למעונו הפרטי, במקום להגיש בקשה רשמית דרך אחד הפקידים בלשכתו, נוזף באקאקי.

אקאקי שב לדירתו מושפל מהתלאות שעבר וחולה מצינת החורף וכעבור זמן מה מת. לאחר מותו, שבה רוח הרפאים של אקאקי לסנקט פטרבורג, גונבת אדרות מעוברים ושבים. המשטרה אינה מצליחה לתפוש את הגזלן. הגנרל גרומוטרובוב מתחיל לחוש רגשות אשמה לאחר מותו של אקאקי. רוחו של אקאקי גונבת את אדרתו של הגנרל, נוקמת את נקמתה ואינה מגיעה יותר לעיר. רוח רפאים אחרת פוקדת חלק אחר של העיר.

הערכה ביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר נבוקוב במאמרו "עלייתה השמיימה של מסכה" חולק את התשבחות הבאות לגוגול וסיפורו הידוע ביותר:

"פושקין היציב, טולסטוי הענייני, צ'כוב המסוגר, לכל אחד מהם יש רגעים של הארה לא-הגיונית אשר מטשטשת את המשפט ובד בבד חושפת משמעות סודית שמצדיקה את הפוקוס. אבל אצל גוגול הסטה זו היא-היא בסיס אמנותו, ובכל פעם שניסה לכתוב בכתב-ידה העגול של המסורת הספרותית ולהתייחס לרעיונות הגיוניים באופן שכלתני, איבד כל שריד של כשרון. כאשר כמו ב"אדרת" בת-האלמוות שלו, הניח לעצמו להשתולל בלי רסן והתמזמז לו להנאתו על פי התהום הפרטית שלו, היה לאמן הגדול ביותר שהוציאה רוסיה מקרבה עד עצם היום הזה." [1]"

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר סרטים השתמשו בסיפור, הן בברית המועצות והן בארצות אחרות:

  • האדרת (The Overcoat)‏ (1916) – סרט אילם אמריקאי בבימויו של ריי ברגר.
  • האדרת (Шинель)‏ (1926) – סרט אילם סובייטי בבימויים של גריגורי קוזינצב ולאוניד טראוברג.
  • האדרת (Le Manteau) ‏(1951) – סרט מחזה הפנטומימה של מרסל מרסו עם מ. שלייף בברלין.
  • האדרת (Il Cappotto) ‏(1952) – סרט איטלקי בבימויו של אלברטו לטודה (Lattuada).
  • The Awakening‏ (1954) - עיבוד המחזה עבור סדרת הטלוויזיה "דאגלס פיירבנקס מציג" (Douglas Fairbanks, Jr., Presents) בכיכובו של באסטר קיטון.
  • האדרת (The Bespoke Overcoat) ‏ (1955) – סרט בריטי בבימויו של ג'ק קלייטון, המבוסס על סיפורו של מחזה בשם זה מאת וולף מנקוביץ' משנת 1953. כאן הסיפור ממוקם באיסט אנד של לונדון והפרוטגוניסטים הם יהודים עניים העובדים בסחר הבגדים.
  • האדרת (Шинель) ‏(1959) – סרט סובייטי בבימויו של אלכסיי בטלוב.
  • האדרת (1997) – סרט יווני.
  • האדרת (2001) – סרט טלוויזיה קנדי, שנעשה בידי רשת התקשורת הקנדית CBC.

סרט אחד נמצא כעת בשלבי הפקה בבימויו של במאי ההנפשה יורי נורשטיין. הוא מתוכנן להיות סרט באורך מלא. ניתן לצפות בכמה קליפים של הפרויקט. {{הערה קליפ ראשון מתוך "האדרת" בבימויו של יורי נורשטיין, }} [2]

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפורו הקצר של גוגול עובד פעמיים במסגרת סדרת הטלוויזיה Theatre Royal, בראשונה ב-11 באוקטובר 1953 ובשנייה ב-4 באוגוסט 1954, בשתי הגרסאות כיכב מייקל רדגרייב בתפקיד אקאקי.
  • הנס קונרייד גילם את דמותו של אקאקי בעיבוד סדרת הדרמה CBS Radio Mystery Theater ב-3 במרץ 1977.
  • ב-3 באפריל 2002 הסדרה Three Ivans, Two Aunts and an Overcoat של רדיו 4 של הBBC ‏(BBC Radio 4) שידרה עיבוד מאת ג'ים פויזר של הסיפור בכיכובו של סטיבן מור בתפקיד אקאקי. בגרסה זו, האישיות הבכירה שרוחו של אקאקי גונבת ממנה את האדרת היא קולונל בורזוב, מנהלו הישיר של אקאקי. סיום המחזה שונה מהמקור ובו רוחו של אקאקי פוקדת את הקולונל במשרדו (במקום בדרכו הבייתה במזחלת, כמו בסיפור המקורי), לוקחת את אדרתו של בורזוב וגם את המדליה שלו (וכן חבילת ופלים).

בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המלחין הרוסי גרמן אוקונוב (Ге́рман Григо́рьевич О́кунев) עבד על עיבוד לבלט של "האדרת" בזמן מותו ב-1973. הוא הושלם ובוצע בידי ו. ספוז'ניקוב (V. Sapozhnikov).
  • עיבוד עכשווי מאת מוריס פניץ ווונדי גורלינג, עם מוזיקה של המלחין הרוסי דמיטרי שוסטקוביץ', בוצע בידי שחקנים שהשתמשו במחול ובפנטומימה. גרסת הסרט הופקה בידי CBC.
  • הכוראוגרף הדני פלמינג פלינט (Flemming Flindt) יצר גרסה עבור דניס נהאט ובלט קליבלנד-סן חוזה. בתפקיד הראשי כיכב רודולף נורייב. הצגת הבכורה העולמית שלו הוצגה בפסטיבל אדינבורו בקיץ 1990.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרסל מרסו עיבד את "האדרת" למחזה פנטומימה ב-1951.
  • "האדרת", עיבוד של תום לנטר ופרנק טורוק הציגה לראשונה בתיאטרון הרפרטוארי של ייל ב-5 במאי 1973. הוא פורסם לבסוף בידי Samuel French, Inc. ב-1975.
  • עיבוד תיאטרון שוליים של הווארד קוילר הופק בתיאטרון ברוקליי ג'ק באוף וסט אנד, לונדון, ב-2011.

תרגומים לעברית בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדרת בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. האדרת, תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 4 באפריל 1956

2. האדרת, תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 29 במאי 1966

3. האדרת, תיאטרון החאן - הצגת בכורה: 27 ביולי 2013

  • יוצרים: עיבוד למחזה - שחר פנקס, בימוי – שיר גולדברג, תפאורה – שני טור, תלבושות – פולינה אדמוב, מוזיקה – דניאל סלומון, כוריאוגרפיה – שרון גל-אמיר, תאורה – רוני כהן. פיסול – אמירה פנקס, הדרכה קולית – דוקי עצמון, שפה ודיבור – אסי אשד.
  • משתתפים: יואב היימן – אקאקי אקאקייביץ' בשמאצק'ין. דוד קיגלר – פטרוביץ' החייט, פקיד בלשכה, קצין משטרה, גנב. יעל טוקר – גברת פוגצ'ובה – בעלת הבית, אמו של אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין, פקיד בלשכה, שרת, אורחת במסיבה. דודו בן-זאב – האיש החשוב – סטפיאן וורלמובי'ץ, סגל מנהל הלשכה, מוכר בחנות כפתורים, רופא, גנב. אדי אלתרמן – אשת פטרוביץ', פקיד חדש בלשכה, פקיד משטרה, פקיד בלשכת האיש החשוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gogol, Nicolai V. The Overcoat and Other Tales of Good and Evil. New York: W. W. Norton & Company, 1965
  • Graffy, Julian Gogol's The Overcoat: Critical Studies in Russian Literature London: Bristol Classical Press, 2000.
  • Karlinsky, Simon. The Sexual Labyrinth of Nikolai Gogol. Chicago (Ill.): University of Chicago,1992. Print.
  • Proffitt, Edward Gogol's `Perfectly True' Tale: `The Overcoat' and Its Mode of Closure, in Studies in Short Fiction, Vol. 14, No. 1, Winter, 1977, pp. 35–40

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]