האופרה של ניו יורק

האופרה של ניו יורק
מידע כללי
סוג להקת אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ?–1943
תאריך פתיחה רשמי 1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°46′19″N 73°59′02″W / 40.77180556°N 73.98375°W / 40.77180556; -73.98375
www.nycopera.com
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האופרה של ניו יורק (NYCO) שוכנת בתיאטרון הציבורי על שם פיליפ ג'ונסון במרכז לינקולן בניו יורק.

הלהקה נוסדה בשנת 1944 במטרה להקים להקת אופרה, שתהיה זמינה מבחינה כספית לציבור צופים רחב, חדשנית בבחירת הרפרטואר ותהווה בית לזמרים ומלחינים אמריקאים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות שכנה האופרה של ניו יורק במרכז העירוני ברחוב 55 מערב. ב-1945 הייתה הלהקה ללהקת האופרה הראשונה הגדולה, שמנתה בין חבריה אפריקאי-אמריקאי. הדבר היה באופרה ליצנים של ליאונקוואלו, עם טוד דאנקן בתפקיד "טוניו". לורנס וינטרס היה גם הוא חלוץ אופרה אפריקאי-אמריקאי, ששר עם הלהקה בתקופה זו. האישה האפריקאית-אמריקאית הראשונה בלהקה הייתה קאמילה ויליאמס, זמרת סופרן, ששרה בתפקיד מאדאם באטרפליי של פוצ'יני בשנת 1946.... וינטרס וויליאמס שרו בהמשך את התפקידים הראשיים בהקלטה המלאה ביותר שנעשתה עד אז ל"פורגי ובס" של גרשווין, ל"הקלטות מופת" של חברת קולומביה, בשנת 1951.

ב-22 בפברואר 1966 חנכה הלהקה את ביתה החדש במרכז לינקולן, בהפקה של "דון רודריגו" מאת אלברטו חינסטרה, עם פלאסידו דומינגו. ב-1966 השיגה הסופרן בוורלי סילס פריצת דרך חשובה בתפקיד קלאופטרה ב"יוליוס קיסר" של הנדל (מול נורמן טרייגל בתפקיד הראשי). סילס המשיכה לשיר בבתי אופרה ברחבי העולם, אך שמרה על קשר קרוב עם האופרה של ניו יורק. עם פרישתה מן הבימה בשנת 1979, החליפה סילס את המנצח יוליוס רודל, שהנהיג את הלהקה מאז 1957, בתפקיד המנהל הכללי של הלהקה. סילס פרשה מתפקיד הניהול בשנת 1989. החליף אותה המנצח כריסטופר קין. בשנת 1966 החליף את קין המנהל האמנותי של "אופרה גלימרגלס", פול קלוג.

משימות האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתה של בוורלי סילס באופרה של ניו יורק מסמלת את מסורת הלהקה של תמיכה בזמרים אמריקאים. באופרה של ניו יורק החלו, בין השאר, הקריירות של שריל מילנס, קרול ואנס וסמיואל ראמי. בין הזמרים האמריקאים בעלי שם בינלאומי, שרואים עדיין באופרה של ניו יורק את ביתם, אפשר למנות את קרל טאנר, דייוויד דניאלס, מארק דלאוון, מרי דאנליווי, לורן פלאניגן, אליזבת פוטראל ואיימי ברטון.

האופרה של ניו יורק נותנת את תמיכתה גם למלחינים אמריקאים; כשליש מן הרפרטואר שלה מוקדש בקביעות לאופרה אמריקאית. קשת הרפרטואר האמריקאי משתרעת מיצירות ממוסדות (למשל, "הבאלאדה של בייבי דו" מאת דאגלס מור, "סוזאנה" של קרלייל פלויד ו"קנדיד" של ליאונרד ברנשטיין) ועד ליצירות חדשות (למשל "הנסיך הקטן של רייצ'ל פורטמן, "הרון וים הסיפורים" של צ'ארלס וואורינן ו"נשים קטנות" של מארק אדאמו). מחויבות האופרה של ניו יורק לעתיד האופרה האמריקאית באה לביטוי בסדרה השנתית שלה, VOX: "הצגת מלחינים אמריקאים", המציגה לראווה אופרות בתהליך יצירתן ומאפשרת למלחינים לשמוע את יצירתם מבוצעת על ידי זמרים ותזמורת מקצועיים. האופרה של ניו יורק מפיקה גם רפרטואר לא-מסורתי, כגון יצירותיהם של סטיבן זונדהיים וגילברט וסאליבן, למשל.

בשנת 1983 הייתה האופרה של ניו יורק ללהקה האמריקאית הראשונה שעשתה שימוש בכתוביות-על. בשנים האחרונות ניתן מקום של כבוד ליצירותיהם של גאוני תקופת הבארוק כמו הנדל, גלוק וראמו ברפרטואר האופרה, בהפקות שהציתו עניין מחודש ביצירות אלה, שהוזנחו במשך זמן רב.

האופרה של ניו יורק מקיימת תוכניות חינוך והעשרה רחבות-היקף, המגיעות אל 12,000 תלמידים ביותר משבעים וחמישה בתי-ספר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Music of Black Americans: A History, Eileen Southern. W. W. Norton & Company; 3rd edition. ISBN 0-393-97141-4
  • The New York City Opera, by Martin L Sokol, Macmillan Publishing Company, Inc, 1981. ISBN 0-02-612280-4
  • New York City Opera Sings, by New York City Opera Guild, Richard Rosen Press, Inc, 1981. ISBN 0-8239-0544-6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]