האזנת סתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציוד להקלטת שיחות משנות ה-60

האזנת סתר היא פיקוח, קליטה, הקלטה או הקשבה לשיחת הזולת ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. גם האזנה לתקשורת מחשבים יכולה להיחשב כהאזנת סתר. האזנת סתר משמשת בדרך כלל להשגת מודיעין או לחקירת מעשים שבוצעו בעבר, ונעשית לעתים באמצעות אמצעים סמויים. ניתן לבצע האזנת סתר במגוון דרכים - כמו הקשבה לשיחות טלפון באמצעים גלויים או סמויים או האזנה לשיחות המתנהלות בחדר או במקום מסוים באמצעים אלקטרוניים (הקלטה, הגברה וכדומה).

אמצעים להאזנת סתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים, נדרשות חברות הטלפוניה לאפשר גישה לרשויות המוסמכות לצורך ביצוע האזנת סתר למנויים בחברתם, וזאת על פי צו שיפוטי המורה להן לעשות כן. ההתחברות תבוצע בפועל על ידי מחלקת הביטחון של חברת הטלפוניה, ישירות דרך המרכזת. בעבר, ההתקשרויות הטלפוניות בוצעו בהתחברות אנלוגית ואילו כיום - בשיטה דיגיטלית). כיום ניתן לבצע התחברות פיזית לקו הטלפון, בקטע שמארון הסעף ועד נקודת החיבור במענו של המנוי, אך זו ניתנת לגילוי בין שבסריקה פיזית ובין שבאמצעות ציוד ייעודי לבדיקה וגילוי האזנות סתר מבוססות שידור אלחוטי. האזנות סתר ניתנות לביצוע באמצעות משדרים ומקלטים אלחוטיים ו/או באמצעות חיבורים קוויים ישירים ליחידות הקלטה. את אותות השידור ניתן לשמוע בזמן אמת או לבצע הקלטה ושמיעה מאוחרת יותר.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוסדרת האזנת סתר באמצעות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.‏‏[1] החוק נחקק בשנת 1979, ובעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודו"ח של מבקר המדינה בנושא "האזנות סתר ושימושן במשטרה", שניתן בשנת 1991, עבר החוק תיקון נרחב.

האזנות סתר חוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, מקובלת ההבחנה בין האזנת סתר למטרת ביטחון המדינה, ובין האזנת סתר למטרת מניעת עבירות פליליות וגילוי עבריינים.

האזנה למטרת ביטחון המדינה מבוצעת על ידי השב"כ או על ידי אגף המודיעין בצה"ל. מי שמתיר בחתימתו האזנת סתר למטרה זו הוא שר הביטחון או ראש הממשלה בלבד, וההיתר תקף עד שלושה חודשים מיום הוצאתו, אך ניתן להאריכו. במקרים דחופים, ראש רשות הביטחון הרלוונטית (ראש השב"כ או ראש אגף המודיעין) רשאים להתיר האזנה גם ללא אישור הדרג המדיני הבכיר, וזאת ל-48 שעות בלבד. בצה"ל, מותרת האזנה למרבית הטלפונים הצה"ליים באישור קשר"ר‏‏[2].

האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי המשטרה או על ידי גופי חקירה אחרים (כמו רשות ניירות ערך או הרשות להגבלים עסקיים). היתר להאזנה כזו מתקבל על ידי שופט בבית המשפט המחוזי, לאחר שהוצגו בפניו נימוקים לפגיעה בפרטיות למטרת מניעה מראש או גילוי בדיעבד של פשע (עבירה שעונש המקסימום לגביה הוא מאסר 3 שנים ומעלה). במקרים דחופים רשאי המפקח הכללי של משטרת ישראל להתיר האזנה ל-48 שעות.

החוק בישראל אף מתיר לבצע האזנות סתר מסוימות, ללא צורך בהיתר כלשהו, למשל האזנה לתדרים אלחוטיים של חובבי רדיו או של שידורים לציבור. גם האזנה באקראי ובתום לב לשיחה המתקיימת ברשות הרבים - היא מותרת. כמו כן, החוק בישראל מאפשר להאזין לשיחות בינלאומיות ללא צורך בהיתר, וזאת למטרת צנזורה צבאית. גם הקלטה עצמית של שיחות טלפון, או האזנת סתר תוך קבלת הסכמה של אחד הצדדים לשיחה, היא חוקית.

האזנות סתר לא חוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע עונש מאסר של עד 5 שנים על האזנה לא חוקית, בין אם בוצעה על ידי רשות מוסמכת (ללא קבלת היתר) ובין אם בוצעה על ידי אדם פרטי. החוק אף מאפשר לשלול רישיון של חוקר פרטי, במידה שביצע האזנת סתר לא חוקית. כמו כן, שיחות של עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים וכוהני דת (כמרים קתוליים) אסורות להאזנה - למעט במקרים חריגים. במידה שבהאזנת סתר המבוצעת למטרת גילוי או מניעת פשע, נקלטת שיחה כלשהי שמשתתף בה חבר כנסת - גם שיחה זו אסורה להאזנה, אך ניתן להקליטה ולהשמיעה בפני השופט שנתן את היתר האזנת הסתר.

בדיקה ציבורית של האזנות הסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא האזנות הסתר נבחן פעמים אחדות על ידי הכנסת ומבקר המדינה.

פרשיות האזנת סתר העסיקו את הכנסת כבר משנות ה-50. בינואר 1953 התגלה מכשיר האזנה במשרד של ח"כ מאיר יערי[3][4], אחר כך הועלו תלונות על האזנות מצד שרי הציוניים הכלליים מכאן, וחברי סיעת מק"י מכאן, ב-1959 מצא ח"כ טופיק טובי מיקרופון בגג ביתו ושנתיים אחר כך במקלט הרדיו[5], ב-1960 גינה בית המשפט שימוש במכשירי ציתות במשפט הרצח של אביגיל סלומון.[6] בעקבות אירועים אלה ואחרים הועלו ב-1961 שתי הצעות חוק פרטיות בנושא[7]. ההצעות הועברו לוועדת חוקה חוק ומשפט, אך נגנזו בגלל פיזור הכנסת הרביעית. הצעת חוק ממשלתית "חוק מניעת האזנת סתר" הונחה לראשונה על שולחן הכנסת ב-5.11.1962. היא התקבלה והועברה לוועדה[8]. ב-1979 קיבלה הכנסת את 'חוק האזנת סתר'.

ב-1991 התפוצצה פרשת האזנת הסתר הבלתי חוקית לעיתונאי מוטי גילת, על רקע חקירת המשטרה בפרשת דרעי ופרסומיו של גילת בעניין. בציתות הוקלטה שיחתו של מפכ"ל המשטרה, יעקב טרנר, עם גילת. הנאשמים נשפטו והורשעו.

בשנת 1991 פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר ושימושן במשטרה", שהצביע על חוסר מידתיות בשימוש שעשתה המשטרה בהאזנות סתר. המשטרה, כך נחשף, מבצעת מדי שנה כ-1,000 האזנות סתר על פי צווים של בית משפט[9].

בתחילת 2002 עלו טענות כנגד האזנות סתר שבוצעו ביאחב"ל לשלושה אישים: אביגדור ליברמן, מיכאל גורלובסקי ודוד אפל. האזנות הסתר בוצעו כדין, במסגרת חקירת משטרה ובהיתר של בית המשפט, אך היקף השיחות שתומללו היה גדול, ונכללו בהן רבות שלא היו רלוונטיות לחקירה, לרבות שיחות עם שרים, חברי הכנסת ואישי ציבור אחרים.‏[10] בעקבות זאת פתח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, בבדיקה של נושא האזנות הסתר, שממצאיה פורסמו בשנת 2004, בדוח שנתי 54ב של מבקר המדינה. הביקורת העלתה כי לא הייתה הקפדה על פירוט השיקולים שיש לשקול לעניין הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה. המבקר קבע כי "מן הראוי שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה יעשו במשותף בחינה יסודית ומעמיקה של העניינים העולים מדוח זה, כמתחייב מרגישותו ומורכבותו של הנושא, ויקבעו הנחיות ברורות ומפורטות ככל האפשר, ואם נחוץ הדבר לדעתם, אף ייזמו שינוי המסגרת החוקית".

בעקבות דו"ח המבקר הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על הקמת צוות הפקת לקחים בראשות עו"ד לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים. באפריל 2005 פרסם הצוות דו"ח ובו המלצות לתיקון הסדרי האזנת הסתר. בעקבות המלצות אלה הכינה המשטרה כ-40 נהלים המסדירים את מכלול הנושאים הקשורים להאזנת הסתר.

בעקבות ההאזנות שנדונו במשפטו של השר חיים רמון הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל[11]. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בשבתה כוועדת חקירה פרלמנטרית, קראה בהחלטה פה אחד לשר המשפטים לאמץ את המלצות השופט בדימוס ד"ר ורדי זיילר בעניין האזנות הסתר במשפט רמון ולהקים ועדת בדיקה ממשלתית. הממשלה החליטה להעביר את הנושא לבדיקת מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס. ב-28 ביוני 2010, פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר בחקירות פליליות".‏[10]

בדו"ח הוצגו נתונים שמסרה משטרת ישראל על ההאזנות בשנים 2008-2004:

שנה
 
מספר הבקשות
שהוגשו
מספר הבקשות
שנדחו
מספר המואזנים
 
מספר ההיתרים
שלא בוצעו
מספר ההיתרים
שבוצעו
2004 962 3 632 246 713
2005 996 14 614 101 881
2006 1,255 7 778 127 1,128
2007 1,484 11 958 98 1,375
2008 1,797 16 1,022 83 1,698

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן חי, ההגנה על הפרטיות בישראל (מלגה הוצאה לאור, 2006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק האזנת סתר, באתר ויקיטקסט
  2. ^ ‏פקודת מטכ"ל 3.0101
  3. ^ מכשיר האזנה סודי אלחוטי הותקן בחדרו של מאיר יערי, חרות, 30 בינואר 1953
  4. ^ ליטל לוין, "23.11.1962 / פולמוס בנושא חוק האזנת סתר", "הארץ", 23.11.2011
  5. ^ גם טופיק טובי וגם הציוניים הכלליים האשימו בניסיון האזנת הסתר את השב"כ
  6. ^ "מיקרופונים הוסתרו בדירות המעורבים במשפט הרצח של אביגיל סלומון", "דבר", 14.11.1960
  7. ^ ח"כ צ. צימרמן מהמפלגה הליברלית דרש איסור מוחלט על האזנת סתר בתחום היחיד. ההצעה השנייה הייתה של ח. לנדאו מ"חירות"
  8. ^ "חוק האזנת סתר - לוועדה", "הארץ", 28.11.1962
  9. ^ ראובן שפירא, "1000 האזנות סתר משטרתיות מדי שנה", "הארץ", 26.4.1992
  10. ^ 10.0 10.1 חוות דעת: האזנות סתר בחקירות פליליות, באתר מבקר המדינה.
  11. ^ ‏אריק בנדר, תוקם ועדת חקירה להאזנות סתר, nrg‏, 22.11.2006
    ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין האזנות סתר