האחים בלוז (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף האחים בלוז)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האחים בלוז
Bluesbrothersmovieposter.jpg
שם במקור: The Blues Brothers
בימוי: ג'ון לנדיס
הפקה: ברני ברילשטיין, ג'ורג' פלוסיי, דויד סוסנה, רוברט וייס
תסריט: דן אקרויד, ג'ון לנדיס
שחקנים ראשיים: ג'ון בלושי, דן אקרויד
מוזיקה: אלמר ברנשטיין
חברת הפצה: סרטי יוניברסל
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: 20 ביוני 1980 (ארצות הברית)
משך הקרנה:

133 דקות (גרסה מקורית),

148 דקות (מהדורה מיוחדת)
שפת הסרט: אנגלית
תקציב הפקה: 30,000,000 דולר.[1][2]
הכנסות: 115,229,890 דולר[3]
הסרט הבא בסדרה: האחים בלוז 2000
דף הסרט ב-IMDb

האחים בלוז (אנגלית: The Blues Brothers) הוא סרט קולנוע משנת 1980 מסוגת הקומדיה המוזיקלית, סרט בעל אופי פרוע ואנרכיסטי, שזכה למעמד של סרט פולחן. את הסרט ביים ג'ון לנדיס, ומככבים בו ג'ון בלושי כ"ג'ולייט-ג'ייק בלוז" ודן אקרויד כ"אלווד בלוז", וביחד - האחים בלוז. בסרט מופיעים מספר מוזיקאים ידועים מהרית'ם אנד בלוז והבלוז: ג'יימס בראון, קאב קאלוויי, ארית'ה פרנקלין, ריי צ'ארלס וג'ון לי הוקר, וכן ידוענים אחדים: הדוגמנית טוויגי, סטיבן ספילברג (כפקיד מס) ואחרים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בסצנה בה ג'ייק בלוז (ג'ון בלושי) משתחרר מבית-הכלא על תנאי. אחיו, אלווד בלוז (דן אקרויד), אוסף אותו משערי הכלא ב"בלוזמוביל", מכונית משטרה ישנה שרכש במבצע, אשר מלווה את השניים לכל אורך הסרט (ומתפרקת שניות ספורות אחרי העצירה האחרונה שלה). האחים מגיעים לביקור בבית היתומים בו גדלו בשיקגו, שם הם פוגשים בנזירה המפחידה והנצחית (המכונה בפי אלווד "הפינגוין"), שגידלה אותם ושכעת מנהלת את בית היתומים. הנזירה מספרת להם שבית היתומים צבר חוב לרשויות המס בסך 5,000 דולר, ושאם חוב זה לא ישולם בתוך אחד-עשר ימים, בית היתומים יסגר.

השניים מבקרים בבניין הכנסייה, לה שייך בית היתומים, ונוכחים בעת טקס תפילה בכנסייה, שנערך בסגנון האופייני לתרבות הגוספל הדרומית, עם נגינה של מוזיקת נשמה ועם ריקודים של כל קהל המבקרים הנלהב. במהלך הטקס האחים חווים התגלות אלוהית, שבעקבותיה הם יוצאים למסע גיוס הכסף הדרוש להצלה של בית היתומים. מאותו רגע, הם מצהירים שהם נמצאים ב"משימה בשליחות האל".

לשם כך הם מחליטים להקים מחדש את להקתם, "האחים בלוז". אולם תחילה עליהם למצוא את שמונת חברי הלהקה, שהתפזרו איש לדרכו, ולשכנע אותם לחזור ולנגן ביחד. לאחר ששוטר תנועה עוצר אותם ומגלה שלאלווד אין רישיון נהיגה בתוקף, השניים בורחים בנהיגה פרועה ועם השוטרים שרודפים אחריהם נכנסים למרכז קניות והורסים את החנויות, ובכך הופכים למבוקשים על ידי המשטרה. הם מאתרים חמישה מחברי הלהקה, שהפכו לצוות בידור במלונות-רשת, ובהם נגן הטרומבון טום "בונז" מאלון, ו"מחלקת הקצב": המתופף וילי "גדול מדי" הול, הגיטריסט סטיב "הקולונל" קרופר, הבסיסט דונלד "דאק" דאן, והקלידן מרפי "מֶרְף" דן (כולם מופיעים בשמותיהם האמיתיים). הצוות נקרא כעת "מרפי דן וצלילי הקסם." השם, וסגנון המוזיקה הרך המיועד לקהל האמיד והמעודן, מהווים ניגוד מוחלט ואירוני לרקע המוזיקלי העממי והאותנטי של החיים הקשים בשכונות המצוקה של הכרך. השיממון האומנותי מודגם היטב בתמונה, שבה הלהקה מנגנת בפני קהל מועט ומנוכר. האחים משכנעים בקלות את הלהקה לעזוב את עבודתם הנוכחית, עם הביטחון הכלכלי, ולחזור לנגן רית'ם-אנד-בלוז. החבר השישי בלהקה המקורית, "מר נהדר" (אלן רובין) שהפך בינתיים למלצר ראשי במסעדת יוקרה בשיקגו, נאלץ להצטרף בעל כורחו לאחר שהם נכנסים למסעדה, מתנהגים בגסות ומאיימים עליו שהם יבואו לאכול במסעדה בכל יום. את שני החברים הנותרים הם מאתרים במסעדה ביתית, כשהבעלים מאט "גיטרה" מרפי עובד במטבח ומזהה אותם על פי המנות שהם מזמינים. אשתו של מאט (ארית'ה פרנקלין) מתנגדת לחזרתו להופעות בדרכים, ומביעה זאת בשיר ובריקוד בסגנון המוזיקה השחורה של המקום[4]. בסוף השיר, מאט עוזב אותה בכל זאת, ואיתו עובד המטבח שלו, הסקסופוניסט לואיס "לו" מריני.

בדרך להופעתם הראשונה, הלהקה נתקלת בקבוצה של "נאצים מאילינוי" המקיימים עצרת גזענית, והמשטרה מגוננת דווקא על המפגינים הגזענים מפני קהל של אזרחים זועמים. גם כאן, כנגד העצרת הפאשיסטית, הקהל מייצג את רוחה החופשית של אמריקה, אשר (באופן אירוני) נאלצת להגן על חופש הדיבור, בחוסר רצון. הלהקה, בסגנונה האנרכיסטי, מפזרת את ההפגנה תוך נהיגה פרועה (ואת המפגינים הנאצים אל תוך הנהר), ובכך האחים קונים לעצמם אויבים נוספים. כל זאת, כשבעקבותיהם רודפת אישה מסתורית (קארי פישר) המנסה להרוג אותם ללא הצלחה. מאוחר יותר מתגלה כי אישה זו הייתה ארוסתו של ג'ייק, וזה נטש אותה ביום חתונתם.

בניסיונם למצוא מקום להופיע בו, הם מתחזים ללהקת קאנטרי, ומופיעים במסעדה שהיא מפגש של חוואים. הקהל הכפרי דוחה בשריקות בוז את מוזיקת הבלוז והרוק העירוני, וכדי להציל את ההופעה, חברי הלהקה מנגנים ביצועים מאולתרים ללהיטי קאנטרי ידועים. גם כאן יש מסר אירוני, בכך שהלהקה מבצעת פארודיות על מוזיקה שהיא בעיניהם פשטנית וסתמית, ולמרות זאת הנגינה והשירה מבטאות חיבה מסוימת לשירים השמאלציים[5]. בעת נגינת השיר הרומנטי-שוביניסטי Stand by Your Man, השומעים מגיבים בהיצמדות רגשנית של כל בני הזוג שבקהל, והסצנה מציגה אותם בתערובת של לעג ואמפתיה. בסיום ההופעה מגיעים חברי הלהקה המקוריים, והם רודפים אחריהם ביחד עם בעל המקום, שטוען שהמשקאות שהם שתו במהלך ההופעה עלו יותר מהסכום שהיו אמורים לקבל עליה.

בסופו של דבר, מצליחים האחים לארגן מופע גדול, אשר אליו מגיעים כל אויביהם הרבים, כדי לנקום את נקמתם. ההופעה מתחילה ללא האחים, שנתקעו ללא דלק במכוניתם המתפרקת, אולם הם מצליחים בסופו של דבר להתגנב אל האולם מתחת לעיני השוטרים הרבים המצפים להם. מפנה בעלילה מגיע כאשר ההופעה מצליחה מעל הציפיות, המוזיקה הקצבית והסוחפת מלהיבה את הקהל, ומפיק הנוכח בהופעה מציע להם מקדמה שמנה על חשבון חוזה הקלטות עתידי. האחים מבקשים מהמפיק לפרוע בשבילם את חובם לריי (ריי צ'ארלס), הבעלים של חנות כלי הנגינה ממנה קנו את הציוד בהקפה. הם לוקחים איתם את הכסף הדרוש לתשלום המיסים של הכנסיה, ואת השאר משאירים לחברי הלהקה. תחת מטחי יריות של השוטרים, הם מצליחים לחמוק בדרכם למשרדי רשות המיסים. כשהם נכנסים למכונית אותה החביאו בתעלת ניקוז, חליפותיהם מרופשות, אומר אלווד: "יש לנו 106 מייל לנסוע עד שיקגו, מיכל מלא בדלק, חצי קופסת סיגריות, חשוך בחוץ, ויש לנו משקפי שמש", והם יוצאים לדרך. לכל אורך הדרך אל העיר, המשטרה רודפת אחריהם במה שהופך לסצנת מרדף מכוניות ארוכה ופרועה יותר ויותר. לבסוף האחים מצליחים להגיע למשרד המס, השוכן בכיכר העירייה של שיקגו, לפני המשטרה. אולם מיד לאחר ביצוע התשלום, תופסים אותם כוחות אדירים של צבא ומשטרה, בסיוע מכוניות כיבוי אש, טנקים מסוקים. בסצנה האחרונה בסרט, כל הלהקה, שנחבשה בבית כלא, מבצעת את להיטו של אלביס פרסלי, רוק בבית הסוהר, בפני קהל נלהב של אסירים וסוהרים.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות של האחים בלוז נוצרו בתוכנית סאטרדיי נייט לייב, שם הופיעו בלושי ואקרויד כחברי הצוות הקבוע של התוכנית. בלושי, אשר בז למדיום הטלוויזיה, הסכים להשתתף בתוכנית בזכות הכותבים שלה, והם גם שכנעו את יוצר התוכנית להעסיקו, למרות התנהגותו הפרועה.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הסרט החלו עוד לפני שהיה לו תקציב מוגדר. תקציבו המקורי של הסרט עמד על 17.5 מיליון דולר, אבל העלויות תפחו לכ-27 מיליון, בעיקר בגלל צילומי סצנת ההרס במרכז הקניות, ומרדף המכוניות הגדול בסופו של הסרט. לצורך צילום המרדף, נרכשו במכרז 60 מכוניות משטרה בעלות של כ-$400 למכונית, והופעל מוסך לתיקונים שעבד ברציפות במשך מספר יממות. זו הייתה הסצנה שבה נהרס מספר המכוניות הגדול ביותר בתולדות הקולנוע (עד ליציאתו של סרט ההמשך). את המכונית בה נסעו האחים לאורך כל הסרט, המכונה בסרט "בלוזמוביל", גילמו 13 מכוניות שונות מדגם דודג' מונקו, שנרכשו ממשטרת קליפורניה. כל אחת מהמכוניות שופצה באופן אחר כדי להתאים לסצנה הספציפית בה השתתפה: באחדות מהן חוזקו המתלים, ובאחרות שופרה מערכת ההנעה.

דן אקרויד כתב את התסריט המקורי, למרות שלא היה לו ניסיון קודם והוא אף סיפר שלא ידע איך נראה תסריט לסרט. בסופו של דבר הוא כתב חוברת בת 324 עמודים, פי 3 מהמקובל לסרט כזה, והבמאי ג'ון לנדיס נאלץ לעבוד כשבועיים כדי לערוך את החוברת לכדי תסריט סביר. הסרט נתן כנראה דחיפה גדולה לתעשיית הסרטים בעיר שיקגו. בכתבה לציון 25 שנה להפקת הסרט, כתב אקרויד: "העיר היא אחד הכוכבים בסרט, וכתבנו את התסריט כמחווה לתרבות המוזיקלית בעיר."[6]

ג'ון בלושי השתמש בסם קוקאין במהלך צילומי הסרט, עובדה ששישבשה את הצילומים פעמים אחדות. השחקנית קארי פישר (ארוסתו בסרט), שמאוחר יותר השתמשה בסם בעצמה, מונתה לפקח על בלושי ולדאוג שיהיה כשיר לצילומים. לפני צילום סצנת ההופעה הגדולה נפצע בלושי בנפילה מסקייטבורד, והיה חשש שלא יוכל לצלם את הסצנה, שבה הוא נדרש לשיר ולרקוד. מנהל אולפני יוניברסל, לו וסרמן, הזעיק אל הסט את אחד המנתחים הטובים בשיקגו, שויתר על בילוי סוף-השבוע שלו כדי לבוא ולשכך את כאביו של בלושי.

מיקומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנים ג'יימס בראון וג'ון לי הוקר ביצעו את שיריהם במקומות ההתרחשות, והקלטת האודיו נעשתה על הסט, בדומה להקלטת הופעה חיה, בגלל הקושי של האמנים להתאים את שירתם לערוץ שירה מוקלט מראש (בטכניקת "Lip sync"). גם ארית'ה פרנקלין התקשתה בכך בביצוע שירה "Think", אך הצליחה לעשות זאת לאחר מספר רב של טייקים.

במהלך הבריחה מהמשטרה, האחים גורמים למכוניתם של שני מנהיגי ה"נאצים מאילינוי" ליפול מגובה רב ולהתרסק לתוך בור שנפער בכביש, בסגנון הסרטים המצוירים. לצורך צילום הסצנה בעידן שלפני האפקטים הממוחשבים, וכדי להבטיח צילום ברור של האובייקט, הושלכה המכונית (מדגם "פורד פינטו") על ידי מסוק מגובה של יותר מקילומטר. לצורך כך נדרש לתת למכונית אישור מיוחד מרשות התעופה הפדרלית, הניתן לכל כלי טיס. על פי עלילת הסרט, המכונית מזנקת לגבהים בקפיצה מרמפה של כביש מהיר בשלבי בניה, ורמפה מתאימה כזו נמצאה רק במילווקי. על כן ניתן לראות בתמונה את קו הרקיע האופייני לעיר שבמדינת ויסקונסין הסמוכה, בניגוד לבניינים המוכרים של שיקגו הנראים בשאר הסרט.

סצנת הכיתור של האחים בהגיעם למשרדי המס צולמה במיקום האמיתי, בכיכר דיילי, משכנו של המרכז העירוני של שיקגו. זוהי סצנת הקולנוע הגדולה ביותר שצולמה בעיר מעולם, בהשתתפותם של 200 חיילי המשמר הלאומי של ארצות הברית ו-100 שוטרים. ההפקה קיבלה רשות מיוחדת לצלם את ה"בלוזמוביל" בתוך הלובי של הבניין המרכזי, כנגד תרומה של 50 אלף דולר למפעלי הרווחה של העיר. הנזק שגרמה המכונית ללובי הוערך ב-7,650 דולר.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהסרט יצא להקרנות ביוני 1980, אחת מחברות ההפצה העריכה שהוא לא יצליח בקרב קהל לבן, בגלל סוגת המוזיקה ובגלל אוסף הכוכבים ממוצא אפרו-אמריקני. במשך השנים צבר הסרט הכנסות של מעל 100 מיליון דולר. ואכן, הבמאי לנדיס טען שזהו הסרט האמריקני הראשון שהכניס יותר רווחים מחוץ למדינה מאשר בתוך ארצות הברית.

הסרט תרם לעליה משמעותית במכירות הדגם של משקפי השמש של האחים, מתוצרת ריי-באן, ואף נטען שהסרט הציל את הדגם הזה מהפסקת היצור.

סרט ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 יצא סרט המשך בשם "האחים בלוז 2000" בו שוב שיחק דן אקרויד את תפקיד אלווד. את ג'ון בלושי, שנפטר בשנת 1982, החליף ג'ון גודמן בתפקיד ג'ייק. גם סרט זה כלל הופעות אורח רבות. עם זאת, בניגוד לסרט המקורי, לא זכה סרט ההמשך להצלחה בקרב הקהל והוא נחשב לכישלון קופתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האחים בלוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Info & Tidbits on The Blues Brothers
  2. ^ Egan, Jack (July 21), "Wall Street Turns Sour on Hollywood", New York Magazine. p. 12. Retrieved 2-11-01
  3. ^ הכנסות הסרט האחים בלוז באתר Box Office Mojo
  4. ^ לפני ביצוע השיר, מאט אומר לאשתו: את האישה, ואני הגבר, ולכן אני קובע. בתגובה, פרנקלין מביעה את התנגדותה, בביצוע הלהיט הפמיניסטי שלה "Think", ביחד עם שתי אחיותיה.
  5. ^ תופעה דומה מתרחשת כאשר גרסה פארודית לסגנון מוזיקלי שנחשב נחות, הופכת בעצמה ללהיט באותה סוגה, ובכך כביכול מחטיאה את המטרה. דוגמה לכך הוא השיר העברי "אחלה חמודה" של בני בשן, הלועג למוזיקה מזרחית, מקבילתה הישראלית של מוזיקת הקאנטרי.
  6. ^ Dave Newbart, "We're on a mission from God," Chicago Sun-Times, 1.2.2004