לדלג לתוכן

האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים הוא ארגון המנוהל על ידי סטודנטים פלסטינים. נחשב בדרך כלל לאחד המוסדות הפלסטינים הראשונים שהוקמו. הוא הושק רשמית בקהיר בשנת 1959 עם סניפים שנוצרו באוניברסיטאות בכל רחבי העולם הערבי.[1]

בעקבות הסכמי אוסלו, רוב סניפי האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים קרסו. לפני החתימה על ההסכמים, היו לארגון 60 סניפים בקמפוסים בארצות הברית. כיום, רק הסניף של אוניברסיטת סן פרנסיסקו נותר פעיל בארצות הברית.[2] מספר סניפים של הארגון נותרו פעילים באירופה ובדרום אמריקה, כולל בצ'ילה ובבריטניה. הארגון חבר בפדרציה העולמית לנוער דמוקרטי.

אנשים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה פוליטיקאים, סופרים, עיתונאים ולוחמים פלסטינים היו חברים או מנהיגים באיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים. הם כוללים את יאסר ערפאת, חנן עשראווי, פייסל חוסייני, וליד ח'אלדי, מחמוד המשארי, עפיף סאפיה, אליאס סנבר, אחמד עבד אל רחמן[3] ועוד רבים אחרים.

לקראת סוף מלחמת העצמאות עבר יאסר ערפאת לקהיר על מנת להירשם מחדש לאוניברסיטת המלך פואד הראשון, שלימים נודעה כאוניברסיטת קהיר, למד הנדסה אזרחית וכיהן כיו"ר האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים מ-1952 ועד סיום לימודיו ב-1956, וכן יו"ר הפדרציה של הסטודנטים הפלסטינים, שניהם נחשבו לתפקידים חשובים בפוליטיקה הפלסטינית. אבו איאד, כיהן כמזכ"ל האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים בזמן שלמד באוניברסיטת אל אזהר לפני שגורש על ידי המשטרה החשאית המצרית לעזה בשנת 1957 במהלך השנה האחרונה ללימודיו.[4] השניים יחד עם חאלד ישרוטי, ראש האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים דאז בביירות ואחרים הקימו את פת"ח ב-1959.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Moshe Shemesh, The Palestinian National Revival: In the Shadow of the Leadership Crisis, 1937–1967, Indiana University Press, 2018-09-12, עמ' 145, ISBN 978-0-253-03660-5. (באנגלית)
  2. ^ Asimov, Nanette. "Protesters rally at San Francisco State University, calling for cease-fire and Israel divestment". San Francisco Chronicle (באנגלית). נבדק ב-2024-05-28.
  3. ^ "Mr. Ahmad Abdel Rahman (1943-2019)". Yasser Arafat Foundation. נבדק ב-2024-05-28.
  4. ^ Saïd K. Aburish, Arafat: From Defender to Dictator, A&C Black, 1999-09-27, עמ' 23, ISBN 978-0-7475-4430-2. (באנגלית)