האיגרת השלישית אל הקורינתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האיגרת השלישית אל הקורינתים היא איגרת המשויכת לשליח פאולוס (שאול התרסי). בראשיתה של האיגרת נכתב כי פאולוס היא כותב האיגרת, אולם ככל הנראה מדובר באיגרת פסאודואפיגרפית.

ההעתק הקדום ביותר של האיגרת שנשתמר הוא פפירוס בודמר מס' 10.

אין מדובר באיגרת השלישית אל הקורינתים (מוזכרת באיגרת השנייה אל הקורינתים 2 ד' ו-ז' 8 -9) אשר נכתבה על ידי פאולוס ולא שרדה עד ימינו.

מחבר האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה הרביעית נחשבה האיגרת בקרב הכנסיות המערביות (הכנסייה הקתולית) כאיגרת אפוקריפית (איגרת שלא הפכה לחלק מהברית החדשה) מאחר שזהות מחברה לא הובררה. לעומת זאת, בכנסיות המזרחיות היוותה האיגרת חלק מכתבי הקודש - בכנסייה הסורית אותודוכסית התייחס אפראהט אל האיגרת כקדושה (בשנת 340 לערך) ואפרים מסוריה התייחס אלה כחלק מספרי הברית החדשה (373 לערך).

האיגרת הופיע כחלק מהתנ"ך הארמני בשנת 1666 וכספר חיצוני בתנ"ך זה משנת 1805.

תוכן האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגרת מנסה לתקן אי הבנות שנבעו מהאיגרת הראשונה והאיגרת השנייה לאחר תפוצתן של אלה, וכן בעקבות איגרת הקורינתים אל פאולוס (אף היא איגרת חיצונית שלא הפכה לחלק מהברית החדשה).

האיגרת יצאה לתקוף טענות גנוסטיות שנפצו בהסתמך על ציטוט מהאיגרת הראשונה המציינת כי גוף האדם ודמו אינם יכולים לרשת את ממלכת האל, ובעקבות הפסוק נטען שממלכת השמים אינה גשמית אלא רוחנית. איגרת זו מנסה לסתור את הטענות הגנוסטיות. באמצעות תקיפה זו ניתן לתארך את האיגרת לשנת 160170 לערך.