האימפריה המוגולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האימפריה המוגולית
האימפריה המוגולית
Taj Mahal in March 2004.jpg
ארמון טאג' מאהל שנבנה במאה ה-17
יבשת אסיה
שפה רשמית פרסית, טורקית צ'גטאית, אורדו
עיר בירה לאהור, דלהי, אגרה, סיקאנדרה, קאבול, פטהפור-סיקרי
משטר סולטאני
הקמה
תאריך

1526
פירוק
תאריך

1858
ישות קודמת סולטנות דלהי
ישות יורשת האימפריה הבריטית
מטבע רופי, טומאן

האימפריה המוגוליתפרסית: دولتِ مغل, מבטאים - "מורוּלית") הייתה אימפריה, שראשיה היו מוסלמים ממוצא מונגולי, ששלטה בתת היבשת ההודית מתחילת המאה ה-16 עד לאמצע המאה ה-19. היא נוסדה על ידי באבור שהיה מצאצאי טמרלן וג'ינגיס חאן והצליח להביס את סולטנות דלהי. ברוב שנות קיומה ניסו שליטי האימפריה לשמור על שיתוף פעולה בין-דתי בין מוסלמים להינדים.

האימפריה המוגולית איבדה שטחים רבים לכיבושי שר שאה בזמן שלטונו של הומאיון, אך תחת שלטון אכבר התרחבה האימפריה באופן משמעותי, והמשיכה לגדול עד תום תקופת שלטונו של אורנגזב. לאחר מותו בשנת 1707, החלה האימפריה בשקיעה מדודה ואיטית בכוחה, אף על פי ששמרה על כל סממני השלטון למשך כ-150 שנים נוספות.

בשנת 1739 היא הובסה על ידי צבא פרסי בראשות נדיר שאה ובשנת 1756 בזז צבאו של אחמד שאה את דלהי. מרבית שטחי האימפריה נכבשו בהדרגה על ידי המארתים שבסוף המאה ה-18 שלטה במרבית מרכזה של הודו, כשנציגי המוגולים שבשמם הפכו לנוואבים, הקימו בפועל ממלכות משל עצמם כך שבפועל לא היו כפופים למוגולים. סופה הרשמי של האימפריה הייתה דיכוי המרד ההודי הגדול של 1857 על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, הגם שאז הייתה האימפריה מושג סמלי למעשה, ללא כוח ממשי.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטי האימפריה המוגולית היו מוסלמים וגם חלק מנתיניהם. עם זאת, רבים אחרים, מפשוטי העם ועד פקידים בכירים, היו הינדואים. למעשה, כבר הקיסר הרביעי בשושלת, ג'האנגיר, היה בן לאם הינדואית. כשבאבור הראשון יסד את האימפריה, הוא לא הדגיש את השתייכותו הדתית המוסלמית, אלא יותר את מורשתו הטורקית. (השם "מוגול" הופיע ככל הנראה במאה ה-19. הוא נגזר ככל הנראה מ"מונגול" - ענף אחר בעץ המשפחה של באבור).

תחת שלטונו של אכבר שייסד השקפה מוסלמית חדשה "תורת האור האלוהי" (דין-אי-אילאהי), התרחק מהעולמאא' הסוני והתקרב למסדר צ'ישטי הסופי, ביטל בית המשפט את ה"ג'יזיה", המס על לא-מוסלמים, ואת לוח השנה המוסלמי הירחי לטובת לוח שנה שמשי, שהתאים יותר לחקלאות. שינויים אלו בוטלו מאוחר על ידי נינו אורנגזב, שנודע כמוסלמי בעל השקפות שמרניות, אך גם תחת אורנגזב, רבע מנסיכי חצר המלכות היו הינדואים.

כלכלה ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבור מייסד האימפריה המוגולית

המוגולים השתמשו בשיטה של מאנסאבדארים לקביעת מסי מקרקעין. הקיסר (שתוארו היה "באדשאה" או "סגן שאה" ביחס לשאה של פרס, קיסר כל הקיסרים) העניק זכויות לגבות מסי מקרקעין ל"מאנסאבדר" בתמורה להבטחת חיילים בעת מלחמה. ככל ששטח האדמה שהוענק היה גדול יותר, כך נדרש ה"מאנסאבדר" להבטיח יותר חיילים. ה"מאנסאב" לא עבר בירושה, ובידי הקיסר הייתה הסמכות לבטלו, מה שנתן כוח שליטה רב בידי השלטון המרכזי על המאנסאבדארים.

המוגולים הגדולים (ה"בהאדשים של הינדוסטן"):

היווצרות האימפריה ותקופת באבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-16, צאצאי הפולשים המונגולים, טורקים, פרסים והאפגנים לדרום-מערב אסיה - המוגולים - פלשו להודו תחת הנהגתו של זהיר-אוד-דין באבור. באבור היה נינו של טימור לנג, שפלש להודו ובזז את דלהי ב-1398 והנהיג את האימפריה הטימורית קצרת-הימים שמרכזה היה בסמרקנד (באוזבקיסטן של היום). האימפריה הטימורית אחדה את המונגולים בפרס (אבותיו של באבור) ועמים מערב-אסייתים אחרים. באבור גורש מסמרקנד ובתחילה קבע את מרכז שלטונו בקאבול בשנת 1504; מאוחר יותר הפך לשליט המוגולי הראשון (1526-1530). תוכניתו הייתה להרחיב את שליטתו מזרחה לתוך פנג'אב, לשם ביצע מספר פשיטות. ואז, הזמנה מראש שבט אפגני אופרטוניסטי בפנג'אב הביאה את באבור ממש ללב סולטנות דלהי, שם שלט איברהים לודי (1517-1526).

קבר הומאיון בדלהי

באבור, מפקד צבאי למוד קרבות, נכנס להודו בשנת 1526 עם צבאו המאומן שמנה 12,000 לוחמים כדי להתעמת עם צבאו המסורבל והמפוצל של הסולטאן, שמנה מעל 100,000 איש. באבור הביס את צבא הסולטאן בפניפט (בערך תשעים ק"מ צפונית לדלהי). הוא השתמש בארטילריה ניידת וטכניקות פרשים מתקדמות, והשיג ניצחון מוחץ. בשנה שלאחר מכן, הוא הביס גם את קונפדרציית רג'פוט בהנהגת ראנה סנג'ה. בשנת 1529 הביס באבור את הכוח המשותף של הצבאות האפגנים וצבא סולטאן בנגל, אך נפטר בשנת 1530, בטרם הספיק לממש את הישגיו הצבאיים. הוא השאיר אחריו את זכרונותיו ("באבור נאמאה"), מספר גנים מרהיבים בקבול, לאהור ואגרה, וצאצאים שיגשימו את חלומו להקמת אימפריה בהינדוסטאן.

תקופת הומאיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמת באבור, ירש בנו הומאיון (1530-56), חייל גם הוא, משימה קשה. הוא הותקף מכל עבר בטענה האפגנית לכס המלכות ההודי, טענות נגד היותו יורש העצר, והמסע האפגני-רג'פוטי לתוך דלהי בשנת 1540. הוא ברח לפרס, שם בילה כמעט עשר שנים כאורחה המושפל של חצר סאפאוויד. בשנת 1545 הצליח לבסס נקודת אחיזה בקבול, העלה מחדש את טענתו לכתר ההודי, הביס את שיר-ח'אן סור (שירחן), השליט האפגני החזק ביותר, ותפס מחדש את דלהי בשנת 1555.

אכבר מקבל בני דתות שונות בארמונו

תקופת אכבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אכבר

מותו של הומאיון בשנת 1556 השאיר את המשימה של הרחבת האימפריה לבנו בן ה-13 ג'לאל א-דין אכבר (שלט 1556 - 1605). לאחר ניצחון צבאי בקרב פניפט השני בשנת 1556, העוצר באירם ח'אן התחיל במדיניות של התרחבות בשמו של אכבר. כשהגיע אכבר לגיל השלטון, הוא החל לשחרר את עצמו מהשפעותיהם של שרים, פלגי החצר, ואינטריגות הארמון, והוכיח את יכולתו כמנהיג ואת כוח שיפוטו. כ"מכור לעבודה" שכמעט לעולם לא ישן יותר משלוש שעות בלילה, השגיח בעצמו על מימוש המדיניות הציבורית שלו, שיצרה את עמוד השדרה של האימפריה המוגולית למשך יותר מ-200 שנה. הוא המשיך לכבוש ולספח שטח עצום שנפרש מקבול בצפון-מערב, קשמיר מצפון, בנגל ממזרח, ומעבר לנהר נרמדה במרכז הודו - שטח מקביל בגודלו לטריטוריות המאוריות 1,800 שנה לפני כן.

אכבר ידוע גם במפעלי בנייה ובראשם פטהפור סיקרי ומבצר אגרה.

תקופת ג'אהנגיר ושאה ג'אהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של הקיסר הרביעי, ג'האנגיר מאת הצייר אבו אל-חסן, 1617
ציור של הקיסר המוגולי שאה ג'האן ואשתו מומטאז לזכרה הקים את טאג' מאהל

תקופת שלטונם של ג'אהנגיר (1605-1627) ושאה ג'האן (1628-1658) התאפיינה ביציבות פוליטית חיצונית ומאבקי שלטון מרים במשפחת המלוכה, פעילות כלכלית ערה, יצירות אומנות מרהיבות ובניינים מונומנטלים.

אחת מנשותיו האחרונות של ג'הנגיר הייתה בת למשפחה פרסית בשם מאהר-און-ניסה, שאת שמה שינה לנור ג'אהן (אור העולם וגם שילוב שמותיו - נור א-דין וג'אהן-גיר), שהפכה לאישה החזקה ביותר בחצר - בפועל יותר מבעלה הקיסר. כתוצאה מכך מצאו מקלט בהודו משוררים, מלומדים ופקידים פרסיים, שנמשכו לעושר והזוהר. במקביל, פשה חוסר יעילות ושחיתות, והעלייה במספר הפרסים בראשות השלטון איימה לערער את האיזון העדין וחוסר הפניות של החצר. ג'הנגיר, כבן לאם הינדואית, אהב את החגים ההינדואים, אך תמך גם בהמרות דת המוניות לאסלאם; הוא רדף את מאמיני הג'ייניזם ואף הוציא להורג את הגורו ארג'ון דאס, הקדוש-מורה החמישי של הסיקים. שחרור 52 נסיכים הינדואים משביים בשנת 1620 הוא הבסיס לחשיבות של הדיוואלי אצל הסיקים. מזימתה של נור ג'אהן להבטיח את הכתר לנסיך שהיא בחרה הביאה את שאה ג'האן למרוד באביו בשנת 1622. באותה שנה, הפרסים השתלטו על קנדהאר בדרום אפגניסטן - מהלך שהנחית מכה קשה ליוקרה המוגולית.

בין 1636 ו-1646 שלח שאה ג'האן צבאות מוגולים לכבוש את רמת הדקאן ואת הצפון-מערב מעבר למעבר ח'ייבר. אף על פי שהצבא המוגולי הראה את כוחו, מערכות אלו דלדלו את אוצר האימפריה. המדינה, שהפכה למכונת מלחמה משומנת, הכפילה פי ארבעה את מספר האצילים, וכך גם גדלו הדרישות למסים מהאיכרים. האיחוד הפוליטי והשמירה על החוק והסדר הציבורי בשטחים נרחבים עודדו את היווצרותם של מרכזי מסחר ואומנות כמו לאהור, דלהי, אגרה ואחמדאבד, המקושרות על ידי דרכים ביבשה ובמים למקומות מרוחקים ולנמלים שונים. הטאג' מאהל נבנה באגרה בתקופת שלטונו של שאה ג'אהן כקבר לאשתו האהובה מומטז מאהל (אחייניתה של נור ג'אהן). המבנה מסמל את ההשגים האומנותיים של המוגולים כמו גם את בזבזנותם גם בעת שהמשאבים הלכו והצטמקו.

מעמדם הכלכלי של האיכרים והאומנים לא השתפר בשל כישלונו של המנגנון השלטוני ליצור שינוי בר קיימא במבנה החברתי. לא היה תמריץ לגובי המסים, שדאגתם העיקרית הייתה הרווח האישי והמשפחתי שלהם, ליצור מקורות הכנסה המנותקים מזמינדרים (בעלי אדמות בתמורה להיותם גובי מסים) הינדואים דומיננטיים ומנהיגי כפרים, שהאינטרס האישי שלהם כמו גם הדומיננטיות המקומית שלהם מנעה מהם מלהעביר את מלוא החוב שלהם לאוצר האימפריה. בתלות המתמשכת והגדולה מאי-פעם שלהם במסים על האדמה, טיפחו המוגולים, את אותם כוחות שבדיעבד הביאו לפירוק האימפריה.

תקופת אורנגזב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון מלכותי מוגולי בעיר להור מהמאה ה-17
גבולות האימפריה במאה ה-17: המוגולים שלטו על כל תת-היבשת פרט לקצה הדרומי

אחרון המוגולים הגדולים היה אורנגזב (שלט מ-1658 עד 1707), שתפס את כס המלוכה על ידי כך שכמו אביו וסבו מרד באביו, הרג את כל אחיו וכלא את אביו. במהלך חמישים שנות שלטונו התרחבה האימפריה לגבולותיה הפיזיים המקסימליים אך גם חוותה את הסימפטומים הברורים של דעיכתה. הבירוקרטיה גדלה לאין שיעור ופשטה בה השחיתות, וגם הצבא הענק השתרך בטקטיקות ובכלי נשק ישנים. אורנגזב לא היה זה שיחזיר את האימפריה לגדולתה. הוא אומנם הטיל מורא, אך לא הייתה לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך קצינים מעולים, והוא נדחף להרחיב את שלטון המוגולים על דרום אסיה ולהעלות את כוחה של האורתודוקסיה האסלאמית על ידי גישה ראקציונרית לאותם מוסלמים שנחשדו בכך שהם מתפשרים על אמונתם.

אורנגזב היה מעורב במספר מלחמות חסות – נגד הפתאנים באפגניסטן, הסולטאנים של ביג'פור וגולקונדה בדקאן, המרתים במהרשטרה והאהומים באסאם. מרידות איכרים ומרידות של שליטים מקומיים הפכו לדבר שבשגרה, כמו גם נטייתם של שליטים מקומיים לחזק את שליטתם על חשבון האימפריה הנחלשת. הקשר המתהדק של ממשלתו עם האסלאם תקע טריז בין השליט ונתיניו ההינדואים. אורנגזב אסר בניית מקדשים חדשים, הרס כמה מהקיימים, והטיל מחדש את הג'יזיה שביטל סבו. פוריטני באופיו, הוא אסר השמעת מוזיקה בארמון, אסר על קיום טקסים, ורדף את הסיקים בפנג'אב. צעדים אלו גרמו לניכור כה רב עד שכבר לפני מותו החלו מאבקי כוח ברורים.

שקיעת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחרים על הכתר המוגולי לחמו זה בזה, ושלטונם קצר המועד של יורשיו של אורנגזב היו רצופי סכסוכים. האימפריה המוגולית עברה תהפוכות כאשר שליטים מקומיים פרשו ממנה והקימו ממלכות עצמאיות. המוגולים נאלצו לכרות ברית שלום עם המורדים המרתים, והצבאות הפרסים והאפגנים פלשו לדלהי, כשהם בוזזים ממנה אוצרות רבים, ביניהם כס המלוכה דמוי הטווס, בשנת 1739.

שימוש במושג מוגולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מוגול משמש לעתים כדי להתייחס למוסלמים בהודו על ידי אנשים מחוץ להודו. שימוש זה אינו מקובל בהודו עצמה.

בז'רגון העיתונאי, המלה מוגול משמשת כדי לציין איש עסקים מצליח שבנה לעצמו במו ידיו אימפריה עסקית (לרוב מונופוליסטית) בתעשייה אחת או יותר. השימוש במלה הוא איזכור ברור לעושר ולרוחב של האימפריה שנבנתה על ידי המלכים המוגולים של הודו. רופרט מרדוק, למשל, הוא מוגול-חדשות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]