האינפנטה מרגריטה תרסה בשמלה כחולה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
דייגו ולאסקס  |
| תאריך יצירה |
1659 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
1,070 מילימטר |
| גובה |
1,270 מילימטר |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
בארוק |
| מספר יצירה |
GG_2130 (המוזיאון לתולדות האמנות) |
  | |
האינפנטה מרגריטה תרסה בשמלה כחולה (באנגלית: Infanta Margarita Teresa in a Blue Dress) הוא ציור שמן על בד מאת דייגו ולאסקס, שנוצר בשנת 1659. מידות היצירה 127 × 107 ס"מ. זהו אחד הדיוקנאות הידועים והאהובים ביותר של ולאסקס, ואחת מיצירותיו האחרונות, שכן האמן נפטר שנה לאחר מכן, בשנת 1660.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגריטה תרסה הופיעה כבר קודם לכן ביצירתו המפורסמת של ולאסקס, ''לאס מנינאס''. מגיל צעיר יועדה להינשא לדודה, לאופולד, לימים קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
הציור נוצר בשנת 1659 ונשלח באותה שנה ללאופולד כמתנה, כדי להציג בפניו את מראה ארוסתו הצעירה. היצירה הייתה חלק מסדרה של חמישה דיוקנאות שצייר ולאסקס של מרגריטה תרסה בהוראת אביה. מטרת הסדרה הייתה לתעד את התפתחותה של הכלה לעתיד, ודיוקן זה נחשב לעיתים לטוב ביותר מבין החמישה.[1]
מרגריטה תרסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת ציור הדיוקן הייתה מרגריטה תרסה בת שמונה בלבד.
בשנת 1666, כשהייתה בת חמש־עשרה, נישאה ללאופולד הראשון בחצר הקיסרית בווינה. החתונה נחשבה לביטוי מובהק של שיא תרבות הבארוק. חגיגות הנישואים כללו אופרות, מופעי בלט רכובים על סוסים, ירי תותחים ומופעי זיקוקים מפוארים.
שש שנים לאחר מכן נפטרה מרגריטה תרסה בגיל עשרים ואחת בלבד, לאחר לידת ילדה השישי.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרגריטה תרסה מתוארת כשהיא עוטה הבעה רצינית וחגיגית. היא לבושה בשמלת משי כחולה המעוטרת בעיטורי כסף.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הדיוקן הוא היקפה הרחב של הקרינולינה, המעניקה לשמלה את נפחה המרשים. פרט בולט נוסף הוא צווארון התחרה הרחב והשוליים המעוטרים של הבגד.
בידה השמאלית אוחזת האינפנטה במחמם ידיים עשוי פרווה חומה. לפי הטקסט, ייתכן שהיה זה מתנה שהתקבלה מחצר וינה.
פניה הבהירות של מרגריטה תרסה מודגשות באמצעות הניגוד שבין גוון עורה לבין הכחול של השמלה והגוונים הכסופים־מתכתיים הקרירים המעטרים אותה. שילוב צבעים זה מדגיש במיוחד את עיניה הכחולות.
ברקע נראים שולחן קונסולה גבוה ומראה.[1]
סגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולאסקס הצליח ליצור איזון בין דרישות הטקס והנימוס המחייבות של דיוקן חצר רשמי לבין תיאור טבעי של הילדה עצמה.
הציור שומר על כללי הטקסיות שנדרשו בדיוקנאות מלכותיים, אך בה בעת מצליח ללכוד את קסמה הילדי והתמים של מרגריטה תרסה באופן שנותר חי ומשכנע גם עבור צופים בני זמננו.
ביצירה השתמש ולאסקס בטכניקה של משיחות מכחול חופשיות. עם זאת, משיחות אלה אינן נראות מקריות או בלתי מסודרות. כאשר מתבוננים בציור ממרחק הן מתמזגות לכדי מכלול אחיד והרמוני.
היצירה מדגימה את ניסיונו הרב של ולאסקס כצייר. הוא לא הסתפק במילוי תפקידו הרשמי כצייר חצר, אלא הצליח להציג את מרגריטה תרסה כדמות חיה ומשכנעת.[1]
חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הווירטואוזיות האמנותית של ולאסקס נבעה מן השילוב בין יד מהירה לבין עין בטוחה. באמצעות יכולת זו העניק חיים חדשים לדיוקנאות החצר שלו.
דיוקנאותיו היוו חידוש ביחס למסורת הארוכה והמקובעת שאפיינה את סוגת דיוקן החצר במשך שנים רבות. ''האינפנטה מרגריטה תרסה בשמלה כחולה'' נחשב לאחת הדוגמאות הבולטות ביותר ליכולתו לשלב בין דיוקן רשמי לבין תיאור אנושי וטבעי.[1]
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נתרם לחצר הקיסרית בווינה בשנת 1659. כיום הוא שמור במוזיאון לתולדות האמנות בווינה.[1]
